ראזאק

״אנשיי!״ צעק הכהן האדום ״ביצה של ראזאק אחת נשארה! אחת!״ הקהל דממם. ״ועכשיו!״ הכהן ליקק את שפתו העליונה ״כדי להעיר את הראזאק צריך להפוך לראזאק!״ נשמעו מספר מלמולים. ״אתה!״ הצביע הכהן על נער ״גש אליי״ 

הנער רעד מעט וניגש אליו ״מ-מה תרצה א-אדוני?״ 

״פתח את פיך״ ציווה עליו הכהן. הנער הרועד פתח את פיו ושירבב את לשונו, הכהן הגדול שלף סכין וחתך את לשונו של הנער לשני חלקים, כעט לשונו של הנער האומלל הייתה מפוצלת, הנער פלט אנחת כאב ונפל על הרצפה מדמם, 

הכהן הביט בו במבט קר. ״קחו אותו!״ הוא ציווה על שני אנשים חסונים. ״מי רוצה ליהיות הבא בתור?״ הכהן חייך וחשף את שיניו הצהובות עם פסי הדם עליהם. הוא תפס את הביצה ומלמל כמה מילים. ולאחר המלמול. הוא שלף את הסכין וקרא לנער אחר. הוא הרים את הסכין וחתך לו חתך עמוק בכתף. הילד פלט יבבה והכהן התכרב עליו והחל למצוץ את כתפו של הנער. הוא בלע את הדם והכניס את לשונו עמוק לתוך הפתח.

הילד בהתקף נשך את אוזנו של הכהן והכהן העמיק לתוך הפצע.

הילד צרח, ולפתע הביצה בקעה. הכהן יצא מהפצע וראה את הראזאק התינוק, ״סוףסוף!״ הוא הרים את התינוק וליטף אותו, הנער נפל ברגע שהכהן הוציא את לשונו מהפצע המדמם שלו ואיבד חושים.

בלילה הששבט עשו מסיבה סביב מדורה, והם אכלו כקינוח את הילד בלי הלשון. ונתנו לראזאק את הלשון המפוצלת.

באחת בלילה שכולם הלכו לישון, ילד אחד הסתובב במחנה בשקט.

ובבוקר, התינוק הראזאק נעלם.