לואיס ואלדס

ויתור זכויות לריק ריירדן

לואיס

לואיס לא ממש יודע על עצמו משהו. 

הוא יודע ששמו לואיס ואלדס ושהוא יתום בבית היתומים על שם ויקיטוריה מילר.

הוא גם ידע שכולם שנאו אותו בבית היתומים. 

הוא ידע גם שאימו מתה. 

הוא ידע( או לפחות חשב) שהוא ילד יחיד במשפחה.

החיים שלו היו נוראים-

עד שיום אחד הגיע משפחה לבית היתומים. 

לואיס שמע רעשים. 

כנראה שיש יתומים חדשים שגם הם ישנאו אותי, חשב לואיס. 

"מצאנו אותה ברחוב, היא אמרה שקוראים לה קאפריס הייווהוד ושהיא ראתה את הוריה מתים מתאונה ולא הוסיפה עוד." אמר קול לא מוכר.

"שימו אותה בחדר 9." הקול הזה היה דווקא מוכר.

זאת הייתה מנהלת בית היתומים, גברת בולדוג. 

כלומר, הפנים שלה הזכירו כלב בולדוג,

אז חכו כל היתומים קראו לה גברת בולדוג( שמה האמיתי היה גברת ג'וליה פסטר).

לואיס התנער מהמחשבה על גברת בולדוג.

חדר 9 היה החדר שלו.

הוא ידע שמלא יתומים ישנים באותו חדר, 

אבל לא שמו אף אחד איתו. 

ואז לואיס קלט,

קאפריס הזאת היא בת.

והוא בן.

בנים ובנות לא ישנים ביחד. 

אלא אם כן הם גדולים והם כבר הורים וזה. 

ליאו

ליאו תמיד חלם שיהיה לו אח קטן. 

אבל אין לו( לפחות ככה הוא חושב). 

ליאו הלך לישון. 

הוא חלם שילד וילדה מצטרפים למחנה החצויים. 

"ליאו, תעשה להם סיור במחנה, בטח הלילה נדע מיהם הוריהם האלוהים." 

אמרה לו אנבת'. 

"היי," אמר הילד. "אני לואיס ואלדס." 

ליאו הביט בו במבט בוחן. 

"ואלדס?" זה בטח סתם צירוף מקרים. 

"כן, וזאת קאפריס הייווהוד." אמר לואיס. 

החלום התפוגג. 

"ליאו, ליאו!" צעק מישהו. 

" מה? "אמר ליאו בעייפות. 

זה היה ג'ייק מייסון. 

" כבר 12:00 אתה ישן מלא זמן, פיספסת את ארוחת הבוקר, ומילמלת מתוך שינה: ואלדס נראה לי" אמר ג'ייק.