-pain-

שה"ה:

"את בטוחה שאת לא רוצה תה נומי נום?" שאל גריידי והביט בה 

בהבנה, היא הייתה מסוממת וחיוורת שבוע שלם, היא ממש

לא מוכנה לסבול את זה שוב, היא ניענעה את ראשה לשלילה,

ובתגובה זאת גריידי עזב, משאיר אותה עם המחשבות.

אחרי היום הארוך ביותר בחייה של סופי היא

החליטה לרדת ולשבת תחת העץ של קאלה ולחשוב.

פתאום בחור מהצללים נתקל בה,

בה, מכול אדם אחר.

"היי," כעסה סופי וקמה מנקה את שמלתה מלכלוך, "תיזהר,"

לבחור היה עור חיוור שיער שחור ועיניים כהות, הוא קם במהירות

מילמל סליחה ונעלם כמו שהופיע.

סופי הביטה במקום שבו היה הבחור לפני רגע, ואז

חזרה למחשבותיה, אבל אז שחזרה לחדרה וניסתה לישון,

משהו התחיל להציק לה.

מחשבה עלתה בראשה וגרמה לה לבהלה,

איך הוא נכנס לפה?

הוא לא אמור, או יכול!

אבל עכשיו זה מאוחר מדי, הדבר היחיד

שהיא יכולה לעשות זה להגיד לשומרים שלה ולקוות שלא יאסרו

אותה בחדר למחר.

"סנדור?" אמרה לחושך ולפתע אחרי כמה דקות, הוא

הופיע מעל מיטתה והזכיר לה עוד יותר את הבחור שפגשה

לפני כמה דקות,

"אני.." אמרה, חושבת מה להגיד, "אני חושבת ש.."

פ"ג:

"מוח אצה" אמרה אנבת' והתיישבה לצידו של פרסי.

לפרסי היה יום מתיש, ובזה הוא היה מודה בקלות לאנבת',

אבל לא לאחרים, הם היו עושים ממנו רכרוכי, מה שהוא לא.

לפעמיים הוא היה פשוט מוותר על התהילה בשביל יום אחד

רגיל עם אנבת' ועם חבריו.

הוא נאנח ונשב על מיטתו בביתן של פוסידון ,אביו.

ושקע במחשבות.

אבל אז, הצללים נהיו יותר כהים ודמות יצאה מהם, מתקרבת 

לפרסי באיטיות.

"ניקו!" קרא פרסי וקם ממיטתו, ניקו יצא מהצללים ופרצופו

נראה יותר חיוור ועייף מתמיד, הוא פרע את שערו ונאנח

קלות.

"אני צריך לדבר עם כולם," אמר ותוך כמה דקות אנבת' והוא 

ארגנו את כולם מתים מעייפות סביב המדורה.

"אני מקווה שזה היה חשוב," אמר ווילו ופיהק פיוק שהדביק

את כולם.

"אני צריך את שנת היופי שלי," אמר ליאו וחיוך זרוח

היה על פניו, אבל לפני שהספיק להגיד עוד משהו קליפסו

זרקה עליו חתיכת עץ יבשה.

"היי" מחא ליאו וניסה לזרוק בחזרה, עד שאנבת' שרקה

והשתיקה אותו לגמרי, הנוכחות שלה פשוט דרשה את זה.

"ניקו גילה משהו," אמרה וכול העיינים היו עליו.

הוא סיבב את הטבעת שביאנקה הביאה לו בעצבנות ופתח:

"ראיתי מישהי-"

		הפרק הבא