הרמיוני משגעת את כולם

הרמיוני מדדה על עצמה את כל סוודרי בית הספר שהיו ברשותה. לאחד היה מחשוף עמוק מידי לטעמה (איך לא שמתי לב לזה שנה שעברה?! המחשוף הזה מאוד לא מכובד) ובאחד ראו לה קצת את הבטן שהיא הרימה את הידיים. אותה הדבר בגזרת החצאיות: כולם נראו לה הרבה יותר מידי קצרות ולא הולמות.
בעודה נאנחת ומכינה רשימת קניות לשנה החדשה (רשימה לא קצרה כל-כך היא חשבה לעצמה) הגיחה מאחוריה ג'יני וצחקקה לה.
"נו, באמת, 'מיוני!" היא הבליעה חיוך "את לא צריכה כל-כך הרבה בגדים חדשים."
הרמיוני הסתכלה עליה במבט נוקב "כנראה שגבתי נורא. כל החצאיות קצרות להחריד והסוודרים חושפים לי את כל הבטן!"
ג'יני הביטה בהרמיוני מספר שניות ואמרה "'מיוני, לא רציתי להגיע לזה, אבל את לא משאירה לי ברירה. איאלץ להשתמש באמצעים קשים."
הרמיוני הביטה בה במבט מבולבל.
"אני הולכת לעשות לך מייקאובר."

הרמיוני ירדה באיטיות במדרגות שבמחילה, מתחרטת על הרגע בו נתנה לג'יני לגעת לה בבגדים, בשיער ובעור הפנים.
"כולם יצחקו עליי נורא" היא חשבה בדכדוך "כולם יחשבו שאני ממש פתטית"
היא הביטה על עצמה פעם אחרונה. היא לבשה שמלה קלה, כחולה ואוורירית שנקשרה מתחת לחזה (אם יש לי כזה) ושובל השמלה התנפנף אחריה. נעליה היו סנדלי אצבע עדינות, מעוטרות בצדפים.
"קדימה!" אמר קול מאחוריה. הייתה זאת ג'יני "אני לא יכולה לחכות עד שאראה מה כולם יגידו." ובמילים אלו דחפה את  הרמיוני בקלילות במורד המדרגות.
קול פגיעת סנדליה ברצפה הקפיץ את כל יושבי השולחן, והם פנו אליה.
"וואו" אמר רון.
"וואו" אמר הארי.
"וואו" אמר פרד.
"וואו" אמר ג'ורג'.
"וואו" אמר נוויל (שהיה, כך נראה, אורח של הוויזלים).
"וואו" אמר צ'רלי.
"וואו" אמר ביל.

בראש כל הבנים עברה אותה מחשבה, ומחשבה אחת בלבד.

_____________________________________________________________________________________________________________

אני אשמח לתגובות בונות ותגובות בכלל :)
האם כדאי לי להמשיך, או שמדובר בפיקצר?

מאיה גריינג'ר.

		הפרק הבא