עץ אורן // פיקצר.

שם הפאנפיק: עץ אורן (:
שם הכותבת: אני.
פאנדום: פרסי ג'קסון.
דירוג: PG. אני חייבת להפסיק לכתוב בדירוגים נמוכים.
שיפ: תאליה / לוק חד צדדי, אנבת' / לוק חלש כזה ברקע.
ז'אנר: אנגסט.
דיסקליימר: אני לא אשתמש בפיקצר זה למטרות רווח וכל זה.

===

עץ אורן, עץ קשיח וזקוף, בדיוק כמו תאליה עצמה.

לפעמים היא עדיין מתנהגת כמו עץ, עומדת קשיחה וזקופה, לא זזה, ממש כמו עץ.

כשהיא עומדת ככה, כמו עץ האורן שהיא הייתה פעם, היא נזכרת בימים הטובים בהם היא בילתה עם לוק ואנבת'.

וכשהיא מוחה דמעה עגלגלה שמבצבצת על עינייה הכחולות והמחשמלות וזולגת אל לחיה, היא תוהה מה היה קורה אם קרונוס לא היה משתלט על לוק.

'הוא בטח לא היה מתאבד בשביל להציל אותנו,' הייתה חושבת באישון הלילה. 'ואז היינו משפחה.'

היא ידעה שהיא לא אמורה לאהוב אותו, הרי היא נישבעה שהיא תשאר בתולה לנצח; אך היא לא יכלה לשלוט ברגשותיה, למרות שזה נראה כך עם בגדי הפנקיסטית השחורים והאיילינר מסביב לעיניים.

כשציידת אחת או שתיים שואלות אותה מדוע היא בוכה, כל פעם היא מתקשה להמציא תירוץ חדש. לאחר שהיא הצליחה לשכנע אותם שהכל אצלה כשורה, היא חושבת שזאת אשמתה שלוק ערק למחנה האויב. 'זו הייתה אני ששוחחתי עם לוק על כך שלהורינו לא אכפת מאיתנו. אני זו ששיכנעה אותו בזה.'

מיד מתגנבים אליה רגשות קנאה לאנבת'. כי כשהיא ולוק נלחמו במפלצות, דאגו לאוכל וטיפלו בה, היא התכרבלה בשמיכה היחידה שהייתה להם, אכלה את הלחם היחידי שנותר להם, טיפלה בחיות פצועות והשקיפה מראש ההרים אל הנוף שנפרש.

כשתאליה נזכרת בכול, היא תוהה אם היה לה יותר טוב בתור עץ.

===

אני יודעת שזה קצר מאוד, אבל לקח לי שבועות לסיים את זה.

החלטתי לא לצנזר את זה משומה OO