דה ז'ה וו

ביטאה: lily loona potter

"הארי?"                                                                                                                                                                                                                                                                                            הוא היה מופתע כל כך. איך? איך הוא הצליח לחזור. אולי יש תקווה, אולי זה לא הוא. הוא לא שמע את שאלתה של ג'יני "הארי? הכל בסדר?" "לא ג'יני הכל לא בסדר
ומה אם הוא באמת חזר? מה נעשה אז? אנחנו לא שם כדי לנצח אותו שוב." איש מהם לא ידע איך לפתור את הבעייה.

באותו יום בהוגוורטס הייתה עמולה נוראית באולם הגדול. אנשים שמעו על פציעתה של רוז וכולם הסתקרנו לדעת מי עשה זאת אך אף אחד לא ידע. אפילו על התמונות
לחש הזיכרון פעל.

                                                                                                                                                ~

חג המולד חיכה בפתח, והיה ברור שכולם מתרגשים. הכל בחוץ נצבע בלבן, מצמרות העצים הגבוהים ביותר עד האבן הקטנה ביותר. באולם הגדול כבר הציבו עצי אשוח,
והרחיפו פיוניות זוהרות אל שמי הלילה של התיקרה המכושפת. רשימות הילדים שלא ישארו לחג, הלכו וגדלו, שכן לאחר המאורע עם רוז החלו הורים מודאגים לשלוח
ינשופים עם הודעות על חזרתם של בנם לחג המולד, ובקשות להרים את רמת האבטחה. משפחת פוטר ומשפחת וויזלי קיבלו רשות להישאר ולהביא את הוריהם לבית
הספר כדי להגיד להיזכר בבית שלהם ולבלות זמן חברם נוויל. זאת הייתה פעם ראשונה שבה הורה הגיע להוגוורטס, אך לאור הנסיבות ולאות הוקרת תודה על הגנת
הוגוורטס בקרב העז ההוא, הורשו רון ג'יני הרמיוני והארי להגיע ללון בהוגוורטס בחופשת חג המולד. הסיבה הכי חזקה שלהם להגיע היא שהם רצו לברר למה פגעו
דווקא ברוז, ומי עשה לה את זה.

הם הגיעו ברכבת. "זה כזה דה ז'ה וו" חייך רון. "יש לי הרגשה כאילו עוד מעט תבוא הזקנה עם העגלה ועליה עוגויות דלעת" הוא הוסיף. "באמת, אף פעם לא  היינו
מספיק מנומסים כדי לשאול לשמה..." אמרה הרמיוני בקול דואג. "את יודעת שיש סיכוי שהיא לא חיה היום, כבר כשהיינו ילדים היא הייתה די מבוגרת" ענתה ג'יני.
"אני חושב שזאת פעם ראשונה שבה הורה בא להוגוורטס להישאר בחגים."הארי חשב בקול. "ונוכל גם לפגוש את נוויל" אמר הארי. "אני רק מקווה שהוא יודע שאנחנו
באים ושלא שכח..." והם צחקו. "אולי גם נוכל להתאמן בקווידיץ', שמעתי שג'יימס, אלבוס ולילי טובים, טוב לפחות אלבוס וג'יימס, ללילי עדיין אסור" רון אמר.
"אתה שוכח שהארי היה שחקן קוידיץ' בשנתו הראשונה, רון!" היא כל כך התפארה בהארי, כאילו היה בנה שלה. רון גילגל את עיניו ואמר;"ג'יני, את אפילו לא היית שם!
אני הייתי חבר שלו אז!!" אמר רון והארדים קצת. "שיואו..." אמר בלחש, שכנראה לא ידע שכולם שמעו, ושהם גיחכו הוא פער את עיניו במבט שואל. והם החלו לצחוק שוב.

הם הגיעו וקיבל את פניהם לא אחר מאשר...
המשך יבוא! =]

הפרק הקודם