אהבה בשקט

הלכתי עם אמא, פרד, ג׳ורג׳ ורון לתחנת הרכבת היום, זה היום הראשון שלהם בהוגוורטס - עוד שנה יהיה היום הראשון שלי.

״בואו, פרד! אתה תיכנס ראשון״ אמא צעקה. ׳תחנת הרכבת הזאת יפה..׳ חשבתי. ״בהצלחה רון, אתה לחוץ?״ פניתי לרון.

״קצת.. אבל יותר מתרגש.״ הוא השיב. סרקתי את המקום בעיניי, עד שנתקלתי בהרגשה לא מוכרת. ״סלחי לי?״ ילד עם משקפיים פנה לאמא.

׳וואו!׳ חשבתי ולא יכולתי להישאר אדישה לתחושה המוזרה והטיפה כיפית שהרגשתי פתאום.

״את יודעת איך אני מגיע לרציף תשע ושלושה רבעים?״ הוא שאל. פשוט עמדתי שם, ליד אמא.

לא הוצאתי מילה ובהיתי בו. התפללתי שהוא גם יביט בי.. משום מה, הרגשתי רגש מוזר כשבהיתי בו; קצת עצב,

משולב בשמחה מתפרצת, משולבת בהתרגשות.

והדבר הכי מוזר, הרגשתי את עצמי מסמיקה! אמא הסבירה לילד איך עוברים דרך הקיר.

לא ידעתי בכלל מי זה, עד ששמתי לב לצלקת על המצח שלו.

זה הארי פוטר! לא יכולתי להאמין.. זה הילד ששרד. הוא כזה אמיץ.. וחמוד.. שניה, הרגע קראתי לו ״חמוד״?! מה יש לי?!

הוא ורון הכירו, ושניהם התכוונו לעבור דרך הקיר ביחד. ״אוקיי, קחו תנופה קטנה, ופשוט לכו על זה.״ אמא אמרה בחיוך.

״בהצלחה!״ לחשתי לכיוון הארי, הוא לא הסתכל.. למה שמישהו כזה מושלם יביט בי?

״בואי, ג׳יני, הולכים הבייתה.״ היא תפסה בידי. עדיין הייתי מהופטנת והרגשתי מוזר מידי. ״אמא..״ פניתי. ״אני חושבת שאני חולה.״
״מה יש לך?״ היא שאלה בדאגה. ״הבטן שלי כואבת.״ האמת שהבטן פשוט הרגישה מוזר, אבל היא גם כאבה.

״זה משהו שאכלת אולי?״

״לא חושבת..״

 ״כשנגיע הבייתה נטפל בזה, מתוקה..״ היא ליטפה לי את הראש.

		הפרק הבא