החיים ללא וולדמורט- שנה א'

ג'יימס רפרף במהירות על שמות ומספר הקומות שנחרטו על שלט עץ שחור וגדול שנתלה מעל דלפק הקבלה בבית החולים על שם הקדוש מנגו.

"בית יולדות... בית יולדות... הנה ! קומה רביעית- 'ילודה ונזקי כשפים' !

בדרך לקומה הרביעית ג'יימס זמזם לעצמו את השיר שהתנגן ברקע וחשב לעצמו מה הקשר בין ילודה לבין נזקי כשפים ?!... כנראה שאין מצב שישאירו כאן את בית היולדות, גם ככה אף אחד לא מגיע לכאן בשביל זה... "קומה רביעית ילודה ונזקי כשפים" קרא קול נשי ורגוע.

ג'יימס מיהר ולצאת מהמעלית, וטס במהירות לאורך מסדרון הקומה.

"5, 6, 7, 8,  9 ! הנה זה כאן !"אמר ג'יימס בקול, ומספר אנשים צפו בו כאילו היה איזה פודינג בצבע ירוק שיודע ללכת. ג'יימס התעלם מהם, ניגב את הזיעה ממצחו, סידר את מעילו וסובב את ידית הדלת.

כעת ג'יימס התיישב על ספסל וחיכה שהדלת הלבנה שהייתה מולו תיפתח.

כעבור כמה רגעים ידית הדלת הסתובבה, הדלת הלבנה נפתחה וממנה יצאה מרפאה שחורת שיער.

"מזל טוב אדוני, נולד לך בן." אמרה המרפאה והושיטה את ידה, מחכה ללחיצה מצידו של ג'יימס, אך הוא לא הצליח לרסן את עצמו מרוב אושר, פלט קריאת שמחה ונכנס לחדר.

הדבר הראשון שראה היה שיערה האדום של לילי, שבלט מאוד על רקע הקירות הלבנים. לאחר מכן הוריד את מבטו מעט וראה את פניה המותשים, אך הקורנים מאושר של אהובתו, ולבסוף, כשהוריד את מבטו עוד קצת הוא ראה תינוק קטן, וג'יימס לא ידע איך, אבל לתינוק כבר הייתה פלומת שיער שחורה כמו הלילה על ראשו.

"נקרא לו הארי. הארי פוטר."

הזוג החזיק ידיים, שמח ועייף מכדי לדבר, ובצד החדר עמדה המרפאה, מזעיפה פנים לעברם, יודעת שכך לילי מאושרת, אבל לא יכולה לסבול את העובדה שהיא אוהבת את פוטר.

----

אני יודע שהפיק קצר, הוא לא אמור להכיל הרבה מידע: רק הקדמה.
בבקשה תגובות !!!!

		הפרק הבא