מעלליהם של הדור הצעיר

"ג'יימס!"

"מה?!"

"תחזיר לי את השרביט שלי!"

"לא בא לי! תבוא בעוד שעה,נראה מה תוכל להציע לי!"

"ג'יימס!"

אלבוס סוורוס פוטר רץ אחרי אחיו הגדול במסדרונות בית הספר.לפני דקות ספורות השניים ישבו בחדר המועדון של גריפינדור.ג'יימס מספר לאלבוס בהתלהבות יתר על הקליעה שלו במשחק הקווידיץ' הראשון בעונה.אלבוס הינהן.על כל הפנים,עיון בקטלוג המטאטאים היה הרבה יותר חשוב עכשיו מלשמוע על הקשקושים של ג'יימס.בכל יום אחר הוא היה שמח לשמוע על קווידיץ',אבל נפתחה עונת הקווידיץ,ואלבוס רצה להתקבל לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור,ולכן,אלבוס עיין בקטלוג המטאטאים כדי לראות איזה מטאטא לקנות בחסכונות שלו.

כנראה ג'יימס לא אהב את חוסר תשומת הלב מאלבוס,ולכן התגנב מאחוריו,ולקח לו את השרביט.אלבוס קלט כמעט מיד מה קורה פה,אבל הרגעון הקטן הזה נתן לג'יימס את היתרון של הבריחה.ג'יימס הריץ את אלבוס עד לחדר הנחיצות.לפני שאלבוס הספיק לצאת מהפנייה לחדר,ג'יימס הטיל לחש הנגזה על עצמו.הוא נכנס לחדר,שקיבל את הצורה שבה התלמידים איכסנו את הדברים האסורים במשך שנים.בלי לתרוח לפשפש קצת,ג'יימס הניף את שרביטו וקרא:

"אציו מכונית!"

כנראה מהסיבה שג'יימס החזיק שני שרביטים,החדר לא הבין אותו, והטיס לו עגלה אדומה ומוזנחת למראה.ג'יימס נאנח.נו טוב.נשתמש במה שיש.ג'יימס כיוון את שרביטו לעגלה.

"רפארו!"

העגלה תיקנה את עצמה,וג'יימס התיישב בתוכה.

"גולסטקו!"

העגלה התחילה לנסוע במהירות .עם השרביט של אלבוס הוא ניווט אותה,ואת השרביט שלו

החזיק קרוב אליו.ברגע שזינק מבעד לדלת של חדר הנחיצות,אלבוס קפץ כדי לעצור אותו,אבל ג'יימס פשוט הקפיץ את העגלה מעליו.

"ג'יימס! תחזור!"

הם עברו מרחק-מה בצרחות כאלה.

"מה אם לא מתחשק לי?"

"ג'יימס!!!!!!!!!!"

שאחרי שכל זה יגמר,חשב אלבוס.אני בחיים לא אדבר שוב עם ג'יימס.

בגלל שאלבוס חשב,הוא לא שם לב שג'יימס מסיט את העגלה עליו.הבזק אדום ושחור דחף את אלבוס הצידה.

"היי!"

"תודה!"

"מה  'תה עושה?"

"רודף אחרי ג'יימס.כרגיל."

"למה אתה רודף אחריו הפעם?"

"הוא לקח לי את השרביט."

"הבנתי.צריך עזרה?"

"יש לך שרביט?"

"מן הסתם."

"אוקיי,רוז.את בפנים."

רוז ואלבוס רצו אחרי ג'יימס.רוז פנתה לאנשהו.כרגיל.חשב אלבוס.היא תמיד נעלמת. כעבור רגע ג'יימס הרים את השרביט שלו.

"אציו מטאטא!"

המטאטא של ג'יימס טס אליו מאחת הפינות,ורוז עליו,מחזיקה עוד מטאטא.

"ניסיתי לקחת אותו כדי שנוכל להשיג את ג'יימס!" צרחה רוז לאלבוס בזמן שהמטאטא עף ישר לידיים של ג'יימס,אבל רוז קפצה לפני זה מהמטאטא של ג'יימס,ועלתה על המטאטא שהחזיקה בידה.לפני שאלבוס הספיק להגיב , רוז תפסה אותו בגלימתו ומשכה אותו על המטאטא.

"תודה."

"אין בעד מה."

ג'יימס ניווט לכיוון החלון.ברגע האחרון קפץ מהעגלה על המטאטא.הוא כיוון את שרביטו אל החלון:

"במברדה!"

החלון נשבר לאלפי חתיכות קטנות.ג'יימס יצא למדשאות,כשרוז ואלבוס בעקבותיו.אלבוס תפס בשרביטה של רוז ומשך אותו מקפלי גלימתה.

אלבוס כיוון את השרביטה של רוז אל החלון השבור. כלל ראשון של אבא.אין נפגעים .חשב אלבוס.

"רפארו!"

שברי החלון התאחו.

אלבוס איבד שיוווי משקל,ונפל מהמטאטא.

רוז צללה,ותפסה אותו בדיוק 3 מטר מהקרקע.

"תודה.זאת הפעם השלישית שאת מצילה אותי היום!"

"נראה לי שאתה עוד תזדקק לזה.עכשיו שתוק ותחזיק חזק!"

רוז האיצה את המטאטא.לפני ההתנגשות באחד מהפסלים במדשאות,רוז עלתה עלייה חדה,כדי להגיע בדיוק אל ג'יימס.

ג'יימס סטה ממסלולו כדי להתחמק מרוז.היא המשיכה לטוס בעקבותיו,נזהרת שלא לעשות תנועות חדות כדי לא להפיל את אלבוס.בתור אחת  מאחייניהם של פרד (ז"ל) וג'ורג' וויזלי,היא הייתה הילדה היחידה במשפחה (לביינתיים) שהתברכה בשליטה מלאה על המטאטא ובגוף חמקמק כמו של חובט שצריך להתחמק מהמרביצן.

ביינתיים,רוז השיגה את ג'יימס.ג'יימס כיוון את שרביטו לחלון.

"במברדה!"

החלון התנפץ.ג'יימס עף דרכו לתוך הטירה,כשרוז ואלבוס דולקים אחריו.

אלבוס כיוון את שרביטה של רוז,שעדיין היה אצלו, אל החלון השבור.

"רפארו!"

החלון התאחה שוב.

ולפתע,ג'יימס לא שם לב לפנייה והתרסק בקול רעש אדיר בקיר,ושרביטו של אלבוס התגלגל על הרצפה.

אלבוס ורוז ירדו מהמטאטא והסתכלו מסביב.

"זה נראה כמו הקומה השנייה.אני מזהה על פי הדלת האדו-..."

פתאום עיניה של רוז ננעלו באימה.

"רוז ! מה קרה?!" אלבוס התקרב אל רוז.

"הדלת...."אמרה והצביעה על דלת בצבע שני,עם מקוש בצורת אריה.

אלבוס הפנה את ראשו כלפי הדלת.

"מה איתה?"

"המשרד של פרופסור מקגונ..."

רק עכשיו אלבוס שם לב ללוחית זהובה שהייתה ליד הדלת:

פרופסור מ. מקגונגל.

שעות במשרד:

ימי ראשון-שבת: 15:00-20:00

אלבוס קרא את השלט באימה.השעון שעל ידו הראה 16:30 אחר הצהריים.ופתאום התדהמה היכתה בו. ג'יימס התרסק בקיר משרדה של מקגונגל.והיא שם עכשיו,על פי לוח הזמנים שלה.צריך להתחפף.

"פרופרסור מקגונגל?! למה לא אמרת קודם?!היינו כאן!"

שוכח לגמרי מג'יימס ועל השרביט שלו ששכב למרגלות רגליו,תפס בשרוול של רוז והתחיל לרוץ.

"אתה לא הולך לשום מקום,אדון פוטר.לפחות עד שתסביר לי מה קורה פה."

אלבוס ורוז קפאו על מקומם.

אלבוס העז לסובב את ראשו.בדיוק מזה חשש.מקגונגל.

ג'יימס בדיוק התאושש ובקושי הצליח לכבוש צרחה.

"תרים את השרביט שלך,פוטר,ובואו כולכם אחרי.בלי מטאטאים,העלמה וויזלי."

אמרה מקגונגל כשרוז לקחה את המטאטא שלה.היא הפילה אותו על הרצפה.

אלבוס,ג'יימס ורוז פסעו בפחד שניכר היטב על פניהם אל תוך המשרד של מקגונגל.משרדה של מקגונגל היה מקושט בגביעי הקווידיץ של גריפינדור בפינה אחת,ובפינה השנייה גביעי הבתים.קירות החדר היו מקושטים בדגלים ובתמונות של גריפינדור.במרכז החדר עמד שולחן שדמה כי עשוי מעץ דובדבן אדום.פרופסור מקגונגל התיישבה בכיסא גדול שעמד מאחורי השולחן.היא אותתה לחבורה להתיישב על ספה בצבע בורדו שעמדה כמעט צמוד לשולחן.

"אני רוצה לדעת מה קרה פה עכשיו,פוטר,פוטר,ווויזלי.בלי שקרים,בבקשה."

אלבוס בקושי החזיק מעמד.אבל רוז נשברה מהר יותר.

"זאת אשמתי ,פרופסור.לא צריך להעניש גם או-..."

"....זאת אשמתי.הסכמתי שתצטר-.."

"...-אבל אני הסכמת-..."

"...-זאת אשמתי."

אלבוס ורוז בהו בג'יימס.

"ביקשתי לדעת מה בדיוק קרה,ולמה התרסקתם ליד חדרי,לא ביקשתי לדעת מי אשם,אף על פי שמה שקרה זו עדיין התקדמות . מר פוטר?"

פרופסור מקגונגל הסתכלה על ג'יימס.ג'יימס לקח נשימה עמוקה,והתחיל.

"אני לקחתי לאלבוס את השרביט היום בבוקר כי הוא לא שם לב אליי.הרצתי אותו ברחבי בית הספר,ואז רוז הגיחה משומקום וככה זה נמשך." ג'יימס סיים לספר.

"הבנתי.כולכם משוחררים."פרופסור מקגונגל חייכה חיוך מסתורי.

"מה, בלי עונש ,בלי כלום?" שאל אלבוס ,כלא מאמין.הוא רצה לשאול איך זה ייתכן,אבל הושתק בידי לחישות  'שששש' של ג'יימס ורוז

"רוצה אחד, מר פוטר? יש לי מגוון גדול של אלו."אמרה פרופסור מקגונגל בחיוך.

"לא תודה.אני אוותר על התענוג הפעם." נחפז אלבוס לענות.פרופסור מקגונגל צחקקה.

"לכו כבר,לפני שאשנה את דעתי."

"תודה,פרופסור!" אמרה רוז במתיקות לפרופסור מקגונגל.

"אין בעד מה,רוזמרלדה."

רוז החמיצה פנים.

"השם הזה עושה לי אסוציאציה שאני מרמלדה,אבל מרוזמרין,במקום מאיזה תפוז.ייאחחחס."

רוז עשתה תנועה של הקאה.

פרופסור מקגונגל צחקקה.

השלושה יצאו מהמשרד של מקגונגל.

"ניצלנו בנס." אמרה רוז.

"תודות לג'יימס."אמר אלבוס ורץ לחבק את אחיו. שילכו לעזאזל,המחשבות המטומטמות שלי. החלטתי.אני מדבר עם ג'יימס לעוד הרבה זמן.לפחות עד הריב הבא.חשב אלבוס,וצחקק.

"מה?" ג'יימס התפלא.

"חמחמ.כלום ,כלום."אלבוס ציחקק.

השלושה חזרו לחדר המועדון,ונרדמו עם חלומות מתוקים על מרמלדת תפוז,מטאטאים ושרביטים.לפחות הרפתקה אחת נגמרה בטוב.חשב אלבוס ונרדם.

		הפרק הבא