גמד ענק

המוני אנשים התכנסו באולם הגדול והיה ברור לכולם שאין לאף אחד מושג מה קורה פה.

"שקט בבקשה!" הקול המיקרופוני של דמבלדור נשמע בכל האולם, "נא לשבת" שולחנות הבתים היו ארוכים, אבל לא ארוכים מספיק, עדיין היו תלמידים והורים שישבו על הרצפה.

משולחן סלית'רין נשמע בבירור קולו של דראקו מאלפוי "מה קורה פה, המנהל?" דמבלדור הביט בו במבט חמור "אני עומד להסביר, שקט".

דמבלדור פנה אל הקהל הגדול, "טוב, בזמן האחרון התערבתי עם הפרופסור מקגונגל שאני אלמד כמה שיותר על ארץ מסוימת עד שאלמד את כל מולדתה, סובבתי אצבע על המפה ויצאה לי הארץ ישראל, חקרתי, קודם כל על החגים של ישראל, הבנתי שיש חג הנקרא חנוכה וזאת מסורת... איך אומרים? ישראלית שכשמגיע פורים אז משחקים משחק הנקרא גמד ענק, מישהו מכיר?" כל הראשים הנידו לשלילה.

רק לונה הרימה את ידה ואמרה "אווו, פרופסור דמבלדור! גמד ענק זה משחק שבו אוספים גמדוני בית ונותנים לענק לטגן אותם ולתת לך אותם לכבוד חג המולד!"

דמבלדור ניסה לא להקיא, "לא, לונה יקירתי, זה משחק שמשחקים פורים, לא בחג המולד" לונה עדיין חייכה והיא ואבא שלה החליפה כיפים. "בכל מקרה" אמר דמבלדור "גמד ענק הולך ככה, כולם מכניסים פתקים עם השמות שלהם לתוך גביע האש ואז כל אחד שולף שם רנדומלי (אל תדאגו, הגביע דואג לכך שלא תוציאו את השם של עצמכם) ובמשך שבוע אתם נותנים מתנות בסתר לאותו אדם, בסוף השבוע מגלים מי נתן למי, מי שנותן מתנות הוא הגמד ומי שמקבל מתנות הוא הענק, אבל כולם עושים את שנייהם, שאלות?" כולם נותרו המומים, רק שיימוס הרים את ידו.

"כן שיימוס" אמר דמבלדור, "אני לא מבין, גביע האש זה מוצר של קוסמים, לא? אז איך מוגלגים עושים את זה?" דמבלדור חייך למרות ששימוס נראה מבולבל לחלוטין, "הם מערבבים הקערה" שיימוס חייך כאילו רק עכשיו חשב על הרעיון הזה, אבל ארשת פניו התבלבלה שוב פעם "אבל מה אם יוצא להם השם של עצמם?" בנתיים נמאס לדראקו מאלפוי והוא התפרץ "אז הם לוקחים קלף אחר!!!" אבל שיימוס התעצבן, "ואיך אתה יודע שזה נכון? מה, חקרת? לא ידעתי שאתה מסוגל! שאפו!"

מאלפוי נראה כמו מישהו שמסוגל לצעוד קילומטרים רק בשביל להחטיף לשיימוס אבל הוריו הושיבו אותו חזרה במקומו. דמבלדור אמר "הם לוקחים קלף אחר, מר פיניגן" שיימוס נראה כמו מי שהרעיון הזה צץ לו רק עכשיו "תודה מר דמבלדור! איך לא חשבתי על זה? ואף אחד לא טרח להגיד לי..." בשלב הזה מאלפוי התפוצץ "מה אתה חושב שאתה? יא חתיכת..." את שאר המשפט לא שמעו כי הוריו הוציאו אותו החוצה, דממה השתררה עד שהוריו של מאלפוי חזרו, בלעדיו.

"עכשיו, השמות של כולם נרשמו בגביע שיעמוד לידי, הוא נקרא גביע האש!" כולם חיכו בציפיה אבל כלום לא קרה, דמבלדור כיחכח בגרונו, "אמרתי, גביע האש!" הרצפה לידו נפתחה ויצא גביע כחול יפיפה.

כולם במקהלה אמרו "אוווו" ו"אההה" כשהקולות נפסקו דמבלדור אמר "בגלל שאני רוצה שכולם ישתתפו אנחנו מחכים לעוד שני אנשים שייכנסו" אנחות נשמעו בכל האולם אבל דמבלדור השתיק אותן, כולם חיכו וחיכו, היה נדמה שעבר נצח בגלל ההתרגשות אבל בעצם, עברו עשר דקות. בזמן הזה דראקו מאלפוי חזר ונראה רגוע יותר. לבסוף הגיעו שתי דמויות עטויות בברדס, הן התיישבו בשולחן סלית'רין בין קראב לגויל, מאלפוי לחש משהו לקראב והוא סימן לגויל, ביחד הם הורידו את הברדסים לדמויות וכולם ראו שני פרצופים השייכים לאחד.

הדמויות מתחת לברדסים היו טום רידל ולורד וולדמורט.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אהבתם? אני אשמח לתגובות

		הפרק הבא