שתי מילים בודדות

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

סיריוס הביט בעינה של בלטריקס לשבריר שנייה שבעבורו הרגיש כמו כמו כמה שעות. הוא ראה בהשתקפות בעינה את דמותו המבוהלת, הפרועה, על אף המרחק הרב ביניהם. הוא הביט בשיער השחור של בלטריקס, במבט הרצחני בעיניה. מסביבו, כאילו הכול נעלם. אלה היו רק הוא והיא. אצבעותיה הארוכות אחזו בשרביט שלה ונראו כמו שורשים שעוטפים גזע של עץ, שחור ונורא. סיריוס יכל להרגיש את משב הרוח העדין ביותר שעבר על גופו באותו רגע, את הצליל העדין ביותר. הוא שמע את צליל החיכוך של ידה של בלטריקס בשרביט, כששעה ארוכה הרימה אותו, וכיוונה אותו היישר אל ליבו – אך הוא לא עשה דבר. הוא רק הביט. אם היה מנסה להרים אף הוא את שרביטו, השרביט היה מגיע אל הגובה המיועד רק לאחר אותה שעה ארוכה, כשכבר היה מאוחר מדיי. הוא ידע מה עומד לקרות, כמובן. הוא רק לא ידע איך להגיב, ולכן רק עמד וחיכה. כששרביטה של בלטריקס כוון אל ליבו, נשמעו מלותיה כאילו דרך מים.

"אבדה קדברה!"

ועוד שעה ארוכה עברה בעוד השובל הירוק בקע משרביטה של בלטריקס והתקדם אל ליבו. עתה, לא היה דבר שיכול להציל אותו. לפתע חזר לשמוע את המולת הקרב לידו. הצלילים היו גבוהים וחזקים. הוא הבחין בהארי, שעמד קפוא עם הזמן. הוא נזכר בכל מה שעבר בחייו והבין שכל זה עומד להיגמר. דמעה החלה לזחול, לאט מאוד, על לחיו. הוא נזכר בג’יימס, ברמוס, ובכל מסדר עוף החול. הוא נזכר בכל הפעמים שעזר לאנשים ואנשים עזרו לו. הוא נזכר בכל הפעמים שחייך, בכל הפעמים שבכה... עתה השובל הירוק היה כסנטימטרים בודדים מחזהו, והכול עמד להיגמר. אדם אחד, אדם אחד נורא, עמד לסיים את כל חייו. זה לא הרגיש לו הוגן. זה לא הרגיש לו נכון. כל כך הרבה עמד להסתיים בגלל שתי מילים בודדות, שהוא לא ידע לגמרי את משמעותן. השובל התקדם אל חזהו, וסיריוס החליט שהוא לא יכול לחכות יותר. הוא החל להרים את שרביטו, לאט כל כך, לאט מדיי. השובל הירוק פגע בחזהו. להתראות, חשב, ואז הכול החשיך.

הזמן חזר לקדמותו, הקרב המשיך, אבל כולם הרגישו שמשהו חסר. הארי הביט ושנייה לאחר הפגיעה הבחין במה שקרה. הוא רץ אל סיריוס ורמוס תפס אותו מאחוריו. גופתו של סיריוס נפלה ועברה דרך הפרגוד הלבן שהיה במרכז החדר, חיים שלמים שנפסקו בגלל שתי מילים בודדות.