נצליח לתקן? מתורגם

שלום! לכבוד אחד באפריל שתכף נגמר, החלטתי לתרגם פאנפיק!

אני באמת תרגמתי את הפאנפיק, ככה שאני זאת שאופרלתי כי לא קלטתי כמה שהפאנפיק הזה ארוך... אני לא אשפוט אם תפסיקו לקרוא באמצע אבל לפחות תקראו כמה משפטים.

הפאנפיק עלול להכיל ואף יכיל:
קללות, אש, אלימות, השחתת מזון, הומופוביה מעורפלת, אימה, רומנטיקה, שירים קיטשיים, שיפים לא נחוצים, יותר מדי פאנדומים, יותר מדי תפניות בעלילה, רשע טהור, משבר קיומי ועוד.

לפתע פתאום, בוב הבנאי התפרץ לחדר, צורח שהכל עולה באש בחוץ, וכולם הצטופפו ליד החלונות לראות מה קרה ואכן, הכל עלה באש.

אף אחד לא ברח, אף אחד לא צרח. אף אחד לא חיפש צינור כדי לכבות את השרפה, כי אף אחד לא הפסיק לבהות...

היה רביולי בכל מקום.

הרביולי נשרף, פשוטו כמשמעו, והעלה עשן.

לפתע הופיע אורלנדו בלום והכריז שעוגיות מקרון הן טובות יותר מרביולי ושזהו עונש מאת האלוקים, שכולם יישרפו על כך שהם אוהבים רביולי.

בוב הבנאי בכה, אך לא מפני שהבניין נשרף, אלא כי התחרבש לו המתכון החדש של הרביולי.

כולם חשו רחמים כלפי הבנאי. או אז הופיע מורגן פרימן מן השמים.

"רביולי רביולי, תן ת'מתכונולי," זימר מורגן פרימן.

מורגן התחיל לאכול מהרביולי עם מבט בוטח בעיניו.

הוא ירד על ברכיו, אוסף בחופניו רביולי, אך הרביולי החליק מבין אצבעותיו.
לבוב לא היה אכפת שהרביולי הבוער נתן לו כוויות דרגה 3, זה לא היה דומה אפילו לכאב בלבו.

באותו יום הוא נשבע שהוא ימצא את האשם שהצית את הבניין ויגרום לו לשלם על כך בגיהנום, או לפחות לראות את גודל זעמו של בוב.

"שיישרף בגיהנום מי שעשה את זה."

פתאום הופיע קיאנו ריבס מתוך ענן, קורא "זו ווי מאמא!" רביולי החל לרדת מהשמים.

אף אחד לא ידע מה לעשות עד שנפתח שער קסום ונוויל לונגבוטום פסע מתוכו וראה את החדר הבוער.

"מהר," הוא אמר בקול אלגנטי, בעוד הסוודר שלו מתחיל לבעור, "אחריי."

כולם עברו דרך הפורטל והזדחלו בחלל צפוף כשדיוקנה של אריאנה דמבלדור נסגר מאחוריהם.

בוב ראה את האור בקצה המנהרה וזחל לעברו, אך נוויל משך אותו חזרה.

"לא," הוא אמר, "אף אחד לא יכול לדעת שאתה כאן, הישאר. אני אחזור בקרוב."

בוב אחז ברביולי בחוזקה.

הרביולי היה אהבת האמת שלו, האחת והיחידה.
בעוד המנהרה התמלאה בריח של פחמימות נשרפות, ובצליל בכיו העדין של מורגן פרימן, בוב החל להתפלל: "אלוהי, כריס צ'אן..."

דיזי נסעה לעבר בוב הבנאי כדי לנחם אותו. היא ראתה את הרביולי ההרוס שהוא החזיק בידיו. הרביולי עדיין בער.

"נצליח לתקן?" שאלה דיזי.

"לא, לא, לא," בוב ענה בכבדות, דמעות זורמות על לחייו.

ואז משום מקום, פליקס המתקן קפץ דרך הקיר.

פליקס תיקן את הרביולי השרוף, ואז קרץ לבוב הבנאי.

בוב מיהר לעמוד לצד פליקס, ובאותו רגע של כאוס, הידיים שלהם רפרפו זו על זו.
פליקס הרגיש את הפרפרים בבטנו.

למה אני מרגיש ככה? הוא תהה לעצמו. אבל הוא ייאלץ להתמודד עם זה אחר כך. היו לו דברים גבוהים יותר בסדר העדיפויות באותו רגע.

פליקס נשנש את הרביולי, ובוב התחיל להתייפח.

הרביולי מת מוות טראגי. פליקס בכה ברגש.

קיאנו הסתכל עליהם, והיה מאוד מבולבל בקשר להידלקויות המהירות שלהם אחד על השני. זה היה שקוף כמו זכוכית בשבילו, אבל בשבילם??

"אתה לא צריך את האוכל הזה, יש לך אותי!" מחה פליקס ובוב בהה בו עד שהוא הבין מה הוא בעצמו אמר והסמיק.

דיזי צפתה בהתרחשות ועיניה האפילו מכעס וקנאה. היא בדקה בזריזות מה השעה.
יופי, עוד נשארה יותר משעה לפני חצות היום, כשנוויל יחזור ויחשוף בפני בוב את הנבואה שהיא עמלה קשה כדי להסתיר ממנו.

לפתע מתוך סמטה אפלה ואיומה, אלמו הגיע בריצה כדי להכריז על חדשות מרעישות.

"הרגע עשיתי בדיקת דנ"א וגיליתי שאני קרוב משפחה של קרמיט הצפרדע! אני לא מאמין!" הוא אמר.

כולם בהו באלמו, חוץ מבוב ופליקס, שבהו אחד בשני.

כולם התנשמו בהפתעה כשקרמיט הלך לעבר אחיו אלמו, עושה פרצוף כמו של הצעקה.

כולם עדיין נעצו מבטים באלמו בזמן שדיזי פלבלה בעיניה ואמרה: "לא אכפת לי, האידיוט הזה מנסה לגנוב את הגבר של חיי."

"לא, הוא שלי!" צעק פליקס.

"ואני חשבתי שהאש עשתה את העניינים חמים," מלמל מורגן פרימן לפני שפנה אל קיאנו ריבס שהנהן בהסכמה.

"יו, אנחנו חייבים פופקורן עכשיו."

אלוקים הביט מטה מהמרום והושיט את ידו המטאפורית למטה באיטיות.

פופקורן הופיע לצליל קולו שר I want it that way

דיזי הכתה ראשונה אך הובסה על ידי פליקס. בוב פשוט עמד שם, המום מהמתרחש. הם נלחמו כדי לזכות באהבתו.

אלמו רץ בחזרה לסמטה, צולל מאחורי פח זבל. הוא הציץ מאחוריו, כדי שיכול לצפות בבטחה בתגרה.

במהרה דיזי שכבה על הרצפה מזיעה ומדממת בעוד פליקס נעץ בה מבטים ואמר: "לעולם אל תנסי לקחת שוב את אהבת חיי, כלבה."

פליקס לא המתין לרגע לפני שנישק את בוב נשיקה רומנטית.
כולם התנשמו ואלוקים התחיל לרקוד, וכולם התעלמו מהיבבות של דיזי ורקדו גם הם. אפילו אלמו וקרמיט הצטרפו, מתעלמים מהעובדה שקרמיט וגברת פיגי נשואים.

לבסוף נוויל חזר בשתים עשרה אפס אפס, מוכן לחשוף את האמת על הנבואה ולספר לבוב הבנאי את האמת... הוא היה הנבחר.

"Tell... me why" דיזי ציטטה בקול צרוד ובהבזק של אור, התעלתה למצב רוחני נשגב והפכה לצ'יטוס בטעם קטשופ.

לפתע, ענן שחור הופיע בצורה מאיימת. מורגן ניסה להזהיר את האחרים אבל זה היה מאוחר מדי.

 “This ain’t nothing but a heartache" חשבה דיזי.

בוב היה חייב למלא את ייעודו בתור הנבחר.

דמעה זלגה במורד פניו של בוב. "פליקס, למקרה שיקרה לי משהו, אני אוהב אותך."

השמים נפתחו ויצא מתוכם וירוס.

פליקס הבין ראשון מה קרה.

"זה קרוסאובר של יותר מדי פאנדומים!" הוא קרא. "אנחנו חייבים לחזור לעולמות המקוריים שלנו לפני שהכל יקרוס!"

בוב החזיק את ידו של פליקס. "באשר תלך, אלך."

אלוקים הפריע להם באמצעות מסר בכתובת אש.

כולם הופכים לחיות צעצוע והמצלמה מתרחקת כדי להראות ילד משחק בחיות עד שההורים מגיעים.
הם שואלים: "מה אתה עושה?"

הילד עונה...

"שנינו יודעים אהבה

חוקיה לא זרים לך, גם לא לי"

ההורים הביטו בו בבלבול.

"מה?" הם שאלו.

הילד ששיחק בבובות פשוט נאנח לו ואמר: "אני רוצה לגלות את רגשותיי
לגרום לך להבין."

אז זאוס התערב! (הערת המתרגמת: כן, השורה הזאת לא מובילה לשום דבר...)

"אמא! אבא! הרביולי מוכן?" הילד זרק בכוח את הבובות על הרצפה, בזמן שוודי ובאז צפו בבלבול מתיבת הצעצועים.

"אתה חושב שהכל טוב עם אנדי, וודי?" באז פנה אל חברו.

"אחרי כל זה, אין פאקינג מצב. לא. פאק!" וודי בכה.

ואז הגיעו הדבורים.

הדבורים... שמורגן ניסה להזהיר את כולם מפניהן...

בוב הבנאי היה חייב להתעמת מולן. וודי חשב שהצעצועים החדשים™ היו מחורפנים.

הדבורים עקצו את כולם, אף אחד לא היה בטוח מזעמן.

איך יוכל בוב הבנאי להציל את כולם?

הוא התחיל לתעל את הריק אסטלי הפנימי שלו, וכך, הוא התחיל לשיר את השיר של עצמו בקול...

"נצליח לתקן? כן! כן! כן!"

בוב הניף אגרוף בגבורה, והעננים התפזרו כמו עכברים, וחשפו שוב שמים תכולים יפהפיים.
כולם החלו לחזור אל הפאנדומים שלהם, ובוב התסובב לראות את פליקס פעם אחת אחרונה.

"בוב?" פליקס אמר לאט, "הצלחת... לתקן?"

"כן. כן. כן," בוב אמר, הצדיע עם הקסדה שלו והניח לה ליפול על עיניו, כדי להסתיר את הדמעות שהתגלגלו.

בזמן שכולם חזרו לפאנדומים שלהם בו זמנית, בוב ופליקס הסתכלו זה לזה בעיניים שוב.
נצנוץ הכוכבים בעיניו של בוב גרם למתקן לחייך ברכות. עיני התכלת של פליקס שיקפו את הזוהר של שערי הקסם, בוב רצה לצלול לתוכן ולשחות שם לנצח.

לפתע הופיע בוב רוס ואמר: "הכל היה בעצם תאונה חיובית קטנה 😊"

מסתבר שהיה זה בוב רוס שהבעיר את השרפה, מה שהחריד את הבוב השני ואת פליקס.

כולם התנשמו בקול.

"בוב?" בוב ב. אמר לבוב ר.

בוב אמר: "פליקס, אני רוצה לבוא איתך... נמאס לי לבנות דברים ואני רוצה לגלות את העולם יחד איתך."

בוב רוס שלף מכחול. "תצטרך לעבור אותי קודם. כדאי שתמהר, זמנך אוזל!" הוא הוריד את הפאה המתולתלת וחשף שיער ארוך וזהוב מתחת.

פליקס היה מהופנט, שכן התגלה שבוב ר. היה בעצם רפונזל כל הזמן הזה!

המכחול בידו.ה הפך למחבת, והפאה לזיקית.

בדיוק כשרפונזל עמד.ה לפגוע עם המחבת בפניו של בוב, ראלף ההורס נפל מהשמים.

ראלף מעך לחלוטין את המחבת.

רפונזל החל.ה לבכות. המחבת היתה מתנה מאת סטן לי, ועכשיו הוא מת.

מביט.ה למטה בעדשות עיניו.ה הירוקות, רפונזל התכופפ.ה ואספ.ה את החתיכות של מחבת הטיגון השבורה...
אבל שברי המתכת הפכו לאבני האינסוף, ורפונזל הסתכל.ה למעלה, הפעם בפנים סגולות. בוב רוס היה בעצם רפונזל היתה בעצם ת'אנוס כל הזמן הזה!

"בשביל סטן לי!" הו.יא שאג.ה, והקיש.ה באצבעותיו.ה אחרי שאבני האינסוף הסתחררו באוויר.
ואז הו.יא ביצע.ה את ריקוד הshuffle ובאותו הזמן שר.ה: "לעולם לא אוותר עליך
לעולם לא אאכזב אותך
לא אפנה את הגב ואברח, לא"

כולם הבינו שת'אנוס בעצם צילמ.ה סרטון טיקטוק, וכך הו.יא זימנ.ה את ראנבו.

"אלוקים, קח את ההגה," הוא אמר. לפתע אלוקים הופיע מהשמים, העננים נפרדו וכולם הביטו בהשתוממות.

בזמן שאלוקים הגיע, כוחו של הריקרול המתורגם של ת'אנוס נעשה חזק מדי, ואלוקים מת.
השטן היה כל כך מופתע שהוא החמיא לת'אנוס על ביצוע העבודה שהוא מעולם לא הצליח לעשות.

להרוג את אלוקים.

בינתיים ריקוד הטיקטוק של ת'אנוס המשיך. לוציפר החליט להצטרף בעוד פליקס ובוב הבנאי בהו, מסוחררים והמומים.

אבל אז הגיע פיטר פארקר מהתקופה שהוא היה אימו ובעט עפר לתוך עיניהם של ת'אנוס ולוציפר.

ת'אנוס ולוציפר התכווצו מהכאב הפתאומי.

"בשביל מה זה היה?" שאל לוציפר בכעס.

ת'אנוס הרגיש.ה את הכאב הדוקר בעיניו.ה ודמעות דוממות זלגו מרוב כאב.

פתאום, הופיע זר ובעט בפיטר פארקר האימו בשוקיים. פיטר צרח מכאב.

"וואו, תודה... אבל יכולתי לטפל בו בעצמי," מלמל לוציפר במבוכה.

"נראה כאילו היית זקוק לעזרה, אז רצתי לפה הכי מהר שיכולתי," אמר האיש הזר – לא איש...

לוציפר הביט בו בעיניים פעורות, העיניים שלו עוד התאוששו מהעפר, הוא לא היה מסוגל להאמין..."

"תן לי לעזור," הזר אמר והושיט יד עטוית כפפה ללחיצה.

לוציפר ראה פרווה כחולה, עיניים גדולות ושער קוצני.. זה לא היה איש...זה היה...

"השם הוא סוניק, סוניק הקיפוד.

ואני פה כדי להציל אותך מלאכול את הכובע."

מיד כשסוניק סיים את המשפט השמים נחצו לשניים.

"גרוויטי פולס, כמה טוב לחזור -רגע אחד, זאת לא גרוויטי פולס!"

הגיע קול מכיוונו של דוריטו מרושע ומוכר מאוד.

"מה קורה, חברים?" אמר הדוריטו המרושע. סוניק הביט למעלה בהלם. הוא זיהה את הדוריטו מהסדרה גרוויטי פולס.

"איך הגעת לכאן?" הוא השתנק.

קאט לביל משחק בסוניק, בוב, בוב, רפונזל, פליקס וכל השאר, בסצנה שחושפת... שביל היה זה שדמיין הכל?

הוא התחיל לומר: "תמיד הייתי כאן."

סוניק היה המום, הוא אף פעם לא ראה את ביל בעולם הזה לפני כן. "למה אתה מתכוון? אף פעם לא ראיתי אותך כאן."

ביל פשוט צחק. זה היה צחוק מרושע, יבש וחסר הומור. סוניק לא היה בטוח מה אמור להיות מצחיק עד שביל אמר: "אף פעם לא ראית."

סוניק החל לבכות דמעות של לבה. כשהדמעות נחתו על ביל, הוא צרח והפך לאפר. חלק מהדמעות נפלו על הרצפה והפכו ליסודות ההרמוניה מפוני קטני!

בוב היה המום. "אני צריך לאכול אותם!" הוא אמר.

בוב התחיל לאכול את יסודות ההרמוניה, אבל זה שינה אותו. הוא כבר לא היה בוב הבנאי. הוא הפך לאפלון!

"אהבת חיי?" פליקס צעק והחל להתייפח. "מה קרה לך?"

נוויל חזר, מבועת. "לא! זה בדיוק מה שניסיתי למנוע!"

פליקס רץ לחבק את מי שהיה פעם בוב, אך הוא לא זיהה את המתקן. במקום לחבק בחזרה הוא נרתע.

פליקס הסתכל על נוויל. "איך אפשר לשנות אותו בחזרה?" הוא שאל תוך יפחות.

(באז הסתכל על המאורעות בבלבול בעוד וודי חווה משבר קיומי)

לנוויל נמאס.

"כולכם התעסקתם בכוחות שאתם לא מבינים!" הוא צרח.

הוא זרק עט קטן באוויר וקרא: "כוח פריזמת ירח, תתעורר!"

כשההשתנות הושלמה, כולם התנשמו בקול. נוויל היה בעצם פפה פיג!

ואז טאמאקי ממועדון האירוח של תיכון אוראן התנגש בפפה פיג והרביץ לו.ה. הם היו יריבים מפני שאחד מהם שיפפ באקודקו והשני שיפפ טודודקו.

"חשבתי שאני בקטע של באקודקו אבל אני בעצם יותר מעדיף איזואוצ'ה!"

כולם התנשמו, זה היה מידע מפתיע.

"הי, גם אני פה," מחה ראנבו מאחור בזמן שהפרצופים של כולם הפכו לסמיילים עצובים.

שער כוח קסום יצא מתוך האפלה ונפתח מתחתיו.

"טוב, אני הולך," הוא אמר בקלילות בזמן שהוא הוכה בראשו על ידי בננה.

"איך אתה מעז!?!!! זה ידע בסיסי ש-
(הערת המתרגמת: הקטע הזה הגיע לצרחות על שיפים שלא היה לי מושג איך לתרגם. אין לי מושג תדמיינו מעריץ אנימה פנאט)"
פליקס צרח בעודו מזמן את קמע סיילור מון שלו וחובש כובע פוקימון ממש חמוד שאחת מהדמויות שם אוכלת גזר וזה ממש מתוק.

אבל פפה פיג, שאסור לזלזל בכוח.ה, הפיל.ה את טאמאקי לרצפה והרביצ.ה לו בזעם.
הו.יא צרח.ה "לא פאקינג אכפת לי מה זה באקודקו, כלבה!" וכרכ.ה את טלפיו.ה סביב צווארו, חונק.ת אותו למוות בעוד פליקס צפה באימה.

ואז כולם הפסיקו להתקיים וחזרו והעולם רעד. ביל יצר את כולם אבל הפך לתלולית אפר. עכשיו העולם איבד את האחיזה בקיום בדיוק כמו יוצרו.

החיים הם אכן דבר שברירי, כל הזכרונות, כל הקשיים, זה לא משנה אם בסוף נשמתך נמחקת.
כל החוויות שלך לא משנות אם האנשים בהם נלחמת, אם האנשים להם דאגת, אנשים שתיעבת ושנאת יכולים להפוך לאפר בדיוק כלא ציפית לכך.

מה כל זה אומר לגבינו? האם כל מה שקרה משנה בכלל? האם כל זה חסר תועלת אם כולם הופכים לאפר בסוף?

החיים...

אש ירדה מן השמים בנוסף לעוד רביולי של בוב. תוהו ובוהו שלט והפאנדומים הצהירו מלחמה על ביל, בוב ופליקס.

"נו טוב," אמרה מכונית מחיקוי גרוע של מכוניות, "בהצלחה בפעם הב-"

"לא תהיה פעם הבאה," אמר מישהו קריפי מאנימה כלשהי.

אבל, לפני שההרס ירד על העולם, ההוא הקריפי מהאנימה האקראית לפתע הובס על ידי לא אחרות מאשר... בנות הפאוור פאף!

בעזרת הסופר אולטרה כוחות שלהן בלוסום, באבלס ובאטרקאפ הצילו את כולם, החזירו את הזמן לאחור והביאו שלווה על הממדים.

אבל לפתע פתאום למחרת, עוד צרות גרמו לבנות הפאוור פאף לחזור להציל את העיר שלהן.

ואז פלנקטון הגיע והפיץ עוד רוע בעיר. בנות הפאוור פאף הובסו על ידי המתכון לקציצות סרטן אבל אז הגיע גיבור חדש.

הגיבור שהגיע היה האחד והיחיד... מר הומו!
הוא הביס את פלנקטון בעזרת כוחות הגייז ואז התחתן עם גברת לסבית
(הערת המתרגמת: אין לי פאקינג מושג אולי לשניהם יש מגדר נזיל) שעזרה לנצח את פלנקטון בעזרת כוחות הלסבו שלה!

באותו זמן, כשהמציאות השתנתה ונקרעה ונבנתה מחדש, פליקס בהה באפלון. הוא עוד קיווה שאיכשהו, ניצוץ של זיהוי יזהר בעיניו. זה לא קרה.

פליקס לא יכול היה שלא לבכות. אהבת חייו, בוב הבנאי, כנראה הלך לנצח, לכוד במן תיש מוזר בלי שום זכרון של השעות האחרונות או אהבתם.

פליקס החליט לפתוח ערוץ יוטיוב ולקרוא לו פיודיפיי, והסרטון הראשון שלו היה על בוב הבנאי וכמה שזה דכדך אותו. המצלמה התמקדה בעיניים שלו, עדשות מלאות נשמה.

פליקס המשיך להוציא סרטוני יוטיוב, ופגע באנשים שאוהבים רביולי שרוף באומרו שהוא 'מאוכזב מהאנושות'.
הוא עשה סרטון התנצלות רשמי, וסיפר את הסיפור הטראגי של אהבתו, בוב הבנאי. רבים היו סקפטיים כי הוא אמור להיות נשוי לחתיכה הלוהטת עם הרובה הענקי.

"וככה נעשיתי הגיבור הכי גדול בעולם," הוא סיים וחזר לאכול את הרביולי השרוף שלו.

הסוף!

אין לי בעלות על בוב הבנאי, ריק אסטלי או אף אחד אחר שמוזכר פה.