בית בלק מאז ומעולם

גמדון הבית הזקן היה מוטל על הרצפה. אחד מבני בלק עבר לידו והעניק לו בעיטה. קריצ'ר המסכן הבליע את אנקת הכאב, הרי אסור לו שישמעו אותו. הוא הסתובב על בטנו והרים את עצמו בידיו הכחושות. הוא בהה בבית סביבו, בחדר הקטן שעמד בו שממנו הסתעפו שלושה מסדרונות ארוכים וחשוכים. הוא שנא את הבית הזה, לא! אסור לחשוב על כך, הגברת שומעת הכל.
הסחבה שלבש סביב איזור חלציו גרדה מאוד, הוא גמדון בית, מה הוא יכול לבקש יותר? הרי אסור לו לבקש דבר. דבר אחד היה לו, מגירת הסחבות שלו, אך האדונים שלו לא נתנו לו אותם, הם רק שרידים מהסחבות הישנות שלו. הוא נטל סחבה בודדת והתחיל למרק את מסגרת התמונה הגדולה של גבירתו. הוא חזר ועבר על המסגרת המורכבת אך הוא לא היה אשם. הבית היה מאובק כל כך עד שהאבק לא ירד מהתמונה. אז שמע קריצ'ר את נקישות עקביה של גברת בלק על רצפת העץ. הוא החל משפשף את המסגרת המלוכלכת מהר יותר. גברת בלק עברה לידו והוא השתופף. גברת בלק ולא שמה לב אליו מפני שעכשיו היה קטן עוד יותר מגודלו הרגיל, אך בכל זאת בעטה בו וצרחה אליו "תמשיך לעבוד!" כמתוך הרגל. קריצ'ר התרומם מיד והמשיך למרק את התמונה, גברת בלק הייתה אישה מרשימה ומפחידה, שיערה השחור הה מסורק והדוק לראשה כאילו קרחת שחורה וחלקה נחה על ראשה. היא לבשה תמיד שמלה שחורה צמודה ונעלי עור בעלות עקבים חדים שנמשחו על רגליה כמו עור שני. היו לה עיניים ירוקות, כמו של סיריוס, בנה. סיריוס היה ברנש טיפש, קריצ'ר לא יכל לסבול אותו. הסחבה כבר נמלאה אבק שחזר ממנה למסגרת התמונה. העבודה הסיזיפית הזו מנעה מקריצ'ר לנקות את שאר הבית שהמשיך להתלכלך מעצמו ואפילו מבלי הינף מטה קסם. מבעד לחלון יכול היה קריצ'ר לראות את השמים האפורים של הסתיו. עד הערב המשיך קריצ'ר למרק את אותה תמונה, ולאחר שחטף עוד כמה בעיטות מבני בית בלק החזיר את הסחבה המלוכלכת אל תוך המגירה... 

		הפרק הבא