הידרוקינטיקאית בפוקספייר

היי, אני איה דיוויס ואני אלפית בת 12 ממשפחת אצולה.

אני הידרוקינטיקאית שלא יודעת להשתמש ביכולת שלה, ואין לי מספיק אצבעות בשביל לספור את כמות הפעמים שבהן גרמתי נזק כלשהו בגללה.

היום יהיה יום הלימודים הראשון שלי בפוקספייר. כבר עברתי את כל הטקסים המביכים וקיבלתי לוקר משלי, אבל היום אזכה להכיר את המנטורים שלי ואולי גם חברים חדשים.

התעוררתי בבוקר לקול הציפורים המצייצות בחדר שלי- איך יש לי ציפורים בחדר, זה מה שאתם בטח שואלים עכשיו, אז הנה התשובה: יש לי יער בחדר. כן כן, מה ששמעתם. האמת היא שהחדר מעוצב כמו יער בגלל שמאז ומתמיד היער נתן לי שלווה ושליטה עצמית, מה שמאוד עזר ליכולת שלי לא להתפרץ. ואחד הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת עליי- אם אני לא שולטת ביכולת שלי זה חמור מאוד ויכול להיגרם נזק בלתי הפיך.

נחזור אליי. קמתי במהירות, התקלחתי בנהר שבחדרי והחלפתי את פיג'מת הדובונים שלבשתי לטוניקה סגולה בהירה וטייץ שחור מלווה במגפיים עם עקב קטן. התאפרתי עדין וענדתי את הסיכה של הבית שלי על דש הטוניקה. פתחתי את הדלת ושעטתי במהירות במדרגות. כשהגעתי למטה חיכו לי על צלחת קינמוקרם ופרי סגול גבשושי שאותם בלעתי מיד. ''בוקר טוב!'' אמרתי לאימי שהופיעה לידי בזה הרגע בהתרגשות. אמא שלי היא אלפית מתפוגגת יפיפייה עם שיער בלונדיני ועיניים בגוון סגול, ונגד כל הציפיות- אני לא דומה לה בכלל! השיער שלי חום מקורזל והעיניים שלי אפרפרות בדיוק כמו אבא שלי.

''בוקר טוב בנות!'' קרא אבי שירד במדרגות וניגש לחבק אותי. ''בוקר טוב!'' אמרה אימי ונשקה לו על שפתיו בעדינות. ''את מתרגשת?'' שאל אותי אבי בחיוך וחטף עוגשמלו מהצלחת שעמדה על השולחן. ''כן, מאוד!'' אמרתי לו. ''רק שלא תעשי לעצמך בושות'' אמר בשובבות אחי שהופיע מאחורי כשהמאתר החדש שלו בידו. נאנחתי. הוא חייב תמיד להרוס לי? ''נגיע לפוקספייר ביחד עם המזניק?'' הוא שאל ואני הנהנתי אליו.

''הולך להיות לי עמוס השנה'' אמרתי כשהבטתי במערכת השעות שהייתה תלויה על הלוקר שלי. ''גם לי...'' נאנחה ילדה שניגשה אל הלוקר הסמוך לשלי והביטה גם היא במערכת שלה. ''אה... היי?'' אמרתי לה, ספק שואלת ספק אומרת. ''היי!'' היא אמרה בחיוך ענק. ''אני דניאל, איך קוראים לך?'' היא שאלה בחביבות. ''אני איה'' אמרתי לה, מחייכת בחזרה. ''מה היכולת שלך?'' שאלתי אותה. ''אני מפלסת,'' היא אמרה, ''ואת?''. ''אני הידרוקינטיקאית'' אמרתי. פיה של דניאל נפער בתדהמה. היא קיפצה במקום מהתרגשות ''תוכלי להדגים לי? בבקשה! תמיד רציתי להיות הידרוקינטיקאית!''. חייכתי. אני אוהבת שמתלהבים מהיכולת שלי. ''אני אשמח, אבל לא עכשיו'' אמרתי כשהבטתי בשעון ''אני לא רוצה לאחר לשיעור הראשון שלי''. ''בסדר...'' דניאל אמרה, קצת בעצב. ''איזה שיעור יש לך עכשיו?'' שאלתי אותה. ''גננות'' היא אמרה ''אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות בשיעור כזה. ''גם לי יש עכשיו גננות!" אמרתי בהתלהבות ''רוצה שנלך ביחד?''. ''כןכןכןכןכןכן'' היא אמרה במהירות.

בסוף היום היה השיעור הראשון שלי עם המנטורית שלי להידרוקינטיקאיות. קוראים לה אווה והאוזניים שלה מחודדות כמו שיפודים! היא הייתה ממש נחמדה והדריכה אותי במדויק איך ליצור גלים בגבהים שונים ואיך לשלוט בכמות המים שאני משתמשת בה. ''תזכרי את מה שהכי חשוב, שלווה'' היא תמיד אמרה. לפני שזינקתי עם אחי בחזרה הביתה רצתי אל דניאל וקבענו להיפגש מחר ליד הלוקרים באותה השעה.