מרדף אנשי הזאב

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

הארי רץ. הוא רץ מהר ככול שיכל. הוא פחד שהוא ישיג אותו, שהוא יתפוס אותו לפני שיספיק לברוח. הוא רץ כל עוד נפשו בו. הנוף של הוגוורטס התחלף עד מהרה בנוף של היער האסור, ואט אט הכול החשיך. יללה נשמעה במרחקים. הוא רק רצה לברוח, רק להגיע למקום שבו הוא יהיה מוגן. אך האם היה מקום כזה? הוא האיץ את קצב ריצתו כמה שהצליח.

הוא חייב לברוח, חייב להספיק. אבל אז, הוא מעד. הוא נפל, ופניו התכסו בוץ. עד מהרה איש הזאב כבר היה מאחוריו, מוכן לקרוע את הבשר מעל גופו. איש הזאב זינק על הארי והארי התחמק. הוא שלף את שרביטו.

"סקטומסמפרה!" קרא. ידו של איש הזאב נתלשה מעליו, והוא יילל בכאב.

הארי ניסה לברוח אבל איש הזאב היה מהיר ממנו. הוא קפץ על הארי ונעץ את שיניו בגופו, והארי זעק בכאב. דם זלג מחזהו והכתים את חולצתו.

לפתע אור הבזיק ואיש הזאב הועף לאחור. הארי הביט לראות מאיפה בא האור וראה שם את סיריוס, עומד בשרביט שלוף.

"סיריוס!" צעק הארי בקול מעט מחרחר.

"הארי, מה קרה לך?!" סיריוס רץ אל הארי והבחין בדם הזולג מחזהו. "אנחנו חייבים לקחת אותך למדאם פומפרי!"

"סיריוס, זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בימים האחרונים כמעט כל הזמן רודפים אחריי אנשי זאב, אני לא יודע מה לעשות."

"בוא, הארי, קודם כל צריך לטפל בך." סיריוס עזר להארי לקום והוליך אותו לכיוון הוגוורטס.

"תודה, סיריוס." לחש הארי.

לפתע איש זאב נוסף הגיח מבין הצללים וזינק על סיריוס. הוא נגס בבשרו והוריד את ראשו מעליו.

"סיריוס!" קרא הארי, אך כבר היה מאוחר מדיי. סיריוס מת, והארי היה צריך לטפל באיש הזאב בכוחות עצמו.