האנימגוס של הרמיוני

"כמעט, הצלחתי!" התנשפה הרמיוני ברוגז. "את לא חייבת לעשות את זה, את יודעת," אמר לה הארי, מתוסכל מניסיונות השווא של חברתו לשנות את צורתה. "סוף סוף יש משהו שאת לא טובה בו..." מלמל רון מתחת לאפו. "מה אמרת?" שאלה הרמיוני, מרוגזת עוד יותר, "אתה צריך להתמודד עם העובדה שאני יותר מוכשרת ממך, אנחנו מכירים כבר יותר מידי זמן. ובכל מקרה, להפוך לאנימגוס דורש עבודה של שנים, ואני כמעט מצליחה אחרי חודשיים!". "כמו אבא שלי" אמר הארי בחיוך עצוב. "אני עוד אראה לך רון. אני אצליח לעשות את זה!" אמרה הרמיוני ויצאה בסערה מהסיפריה.

עברו שבועיים שלמים בהם הרמיוני בקושי נצפתה בארוחות ובחדר המועדון. בשעת ערב מוקדמת ניגש הארי אל הנערה היושבת וקוראת בסיפריה. "את לא חיייבת לעשות את זה," הוא חזר ואמר, "את לא חייבת להוכיח את עצמך לרון, זה סתם מקשה עליך". הרמיוני נאנחה ונשענה אחורה בכיסאה. "אבל אני רוצה לעשות את זה!" היא קראה בתסכול, "אני רוצה להפוך לאנימגוס! זה אחד החלומות שלי מאז שגיליתי שאני מכשפה!". היא התחילה לבכות, והארי התיישב לידה וכרך את זרועו סביב כתפה. "את תצליחי" הוא לחש, "אני מאמין בך".

רון סגר את הכילות מסביב למיטתו והתכונן לפשוט את בגדיו ללילה, אך לפתע ינשוף קטן פרץ לחדר המגורים של הבנים והפריע את מלאכתו. "עוף מפה, ינשוף מעצבן..." אמר בשקט והעיף את הינשוף בתנועת יד מרוגזת. "תוך רגע החליף הינשוף צורה לנערה בעלת שיער מקורזל ועיניים חומות שנעמדה על הקרקע בחן ונעצה ברון מבט זועם ומזלזל באחד. "מה לעזע-" הוא התחיל לומר אך הרמיוני התפרצה לדבריו. "אין מצב שהיא תצליח..." אמרה הרמיוני בחיקוי מדויק של רון, "אין לה מושג מה היא עושה...". רון נאנח. "בסדר, בסדר... ידעתי מההתחלה שתצליחי, באמת. אני פשוט נורא, נורא מקנא..." הוא אמר, הפנה את גבו אל הרמיוני ונשכב במיטתו. "עכשיו לכי!" הוא רטן אליה.