שום כלום

אין פה הרבה חשיבות לשום בפאנפיק הזה, אבל בגלל שמחר הוא יום השום הבינלאומי, הרגשנו צורך לקשר את זה בכל זאת.

הארי חשב שהקיץ הזה יעבור כמו כל קיץ אחר בבית משפחת דרסלי, עד שהפעמון צילצל. הוא בדרך כלל לא ייחס חשיבות רבה לצלצול של הפעמון, אבל הפעם הוא ידע שמשהו עומד מאחורי הצלצול הזה.

אולי זה היה קשור לעובדה שהאורח צילצל ארבע עשרה פעמים ברצף וצרח "הארי?!! הארי?!! אתה פה?!! הארי?!! אני יודע שבדרך כלל אתה לא מייחס הרבה חשיבות לדברים כאלה, אבל הפעם משהו עומד מאחורי הצלצול הזה!!! וזה אני!!!". יכול להיות שהידיעה הזאת גם הגיעה מזה שממש רגע לפני כן הארי הבחין בחברו לחדר השינה בהוגוורטס מבעד לחלון החדר שלו.
"בפעם האלף!!!" שאג דוד ורנון ממקום מושבו במטבח, "אין פה שום הארי ושום נעליים!! דווקא שום יש לנו בכמויות, אם אתה מעוניין." כמובן שזה היה שקר – בית משפחת דרסלי היה מלא עד אפס מקום בהארי ובנעליים.
"אני אטפל בזה, דוד," נהם הארי והשתרך לעבר הכניסה. "מה אתה עושה פה, נוויל?" הארי תהה.
"ברחתי מהבית," הצטדק נוויל. "מאז הסצנה עם הבוגארט אני לא מצליח להסתכל על סבתא שלי בלי לדמיין את הפרצוף של סנייפ במקומה."

"ומכל המקומות, לא יכולת להגיע לשום מקום חוץ מלכאן?" הארי באמת לא הבין מה נסגר.

"אני גר ממש מולך, חבוב," נוויל הצביע לעבר השני של הכביש, והארי הבחין בזקנה פעורת עיניים מתרוצצת עם כפכף מאיים בידה. איך הארי לא שם לב לזה עד עכשיו?

"זה ממש לא תירוץ להגיע לכאן. אני גר ממש בתוך הבית הזה ועדיין אני מגיע לכאן אך ורק בגלל שאני חייב."

ורנון דידה לפתע לעבר שטיח הכניסה ודחף הצידה את הארי בעוצמה שהשאירה שקע בקיר. "תתקן את השקע שיצרת, הארי," גער בו הדוד ורנון.

הארי התכוון למחות שזה לא אשמתו שהקירות בבית עשויים מפלסטלינה, וזה בדיוק מה שהוא עשה: "אבל דוד–" ורנון קטע אותו באמצע המחאה, אבל הארי המשיך בכל זאת, דבר שיצר אנדרלמוסיה ווקאלית שגרמה לנוויל לסתום את האוזניים.
"תפסיקו!!!" הוא צרח, אך הם לא הפסיקו.
"דוד (לא) ורנון, זו לא (רוצה) אשמתי (לשמוע) שהקירות בבית (את) הזה עשויים (התירוצים שך!!) מפלסטלינה!" קישקשו ורנון והארי במקביל לחרדתו של נוויל, שישב בברכיים מקופלות ויילל ללא שליטה.
"התירוצים שלו מפלסטלינה?" שרק דאדלי בהתפעלות. "מה זה, חיים נחמן ביאליק?"
נוויל התרומם לפתע ומחה את הדמעות, מביט בדמות החדשה בעיני כלבלב.
"אתה גם חובב של שירה יהודית?" הוא שאל, ליבו מפרפר בהתרגשות. סוף כל סוף, אחרי כל שנות החיפוש – הוא מצא אותו.
"כן, זה אני," דאדלי הסמיק מאוזן לאוזן. "זוז," דאדלי דחף את הארי הצידה כדי לפגוש את נוויל מקרוב, מעמיק את השקע בקיר באופן פואטי שרק נוויל ידע להעריך (הארי המשיך למחות, אך הוא כבר לא נשמע מכיוון שהקיר בלע אותו לחלוטין).
"וואו," צייץ נוויל. "מה זה השקע הזה? בחיים לא ראיתי דברים כאלה." לפתע התגלה שבתוך השקע יש מטמון עצום. "מה הסיכוי!!!"

"שנייה, חבר יקר. אני לא שומע אותך," דאדלי שלף מכיסו מחבת מתקפלת ונתן אחת הגונה לאביו. דוד ורנון הבין את הרמז והשתתק מיד. על הרצפה. נוטף דם. באופן כללי, לא היה נראה כאילו הוא מתכוון לדבר בשבועות הקרובים. נו, שיהיה לו לבריאות.
"מממ מממממ, ממ ממ מממממ מממממממ ממממ מממ ממממממ מממממממממ!" תרם הארי לשיחה. (תרגום: דוד ורנון, זו לא אשמתי שהקירות בבית הזה עשויים מפלסטלינה!)
"איך בא לי פלסטלינה," ריננה הדודה פטוניה. 

"שירת נשים!" גער בה נוויל. נוויל לא ממש הקפיד, אבל כל תירוץ להשתיק את הסוסה הזאת התקבל בברכה.
"בוא, אנחנו צריכים קצת פרטיות," כיוון את דאדלי את עלילת הפאנפיק.

"וגם בא לי לאכול סלט," הריע נוויל.

וכך נכנסו דאדלי ונוויל בהתלהבות רבה אל המטבח, תוך שהם מזיזים הצידה את הררי הנעליים וההארי, והתחילו במלאכה. דאדלי ונוויל עבדו במרץ; הם עטפו את חלקן התחתון של ארבע פקעות שום בנייר כסף; אפו את פקעות השום בתנור למשך 35 דקות, בטמפרטורה של 220° מעלות; לאחר האפייה, הם הניחו לפקעות השום להתקרר מעט וסחטו אותן; הם עירבבו את פקעות השום האפויות עם 35 גרם גבינת פטה לבנה, בצל ירוק טרי, פלפל שחור, מלח ושמן זית; והפלא ופלא – הסלט היה מוכן.
"מומלץ להגיש אותו עם לחם, פיתה או אפילו פריכיות, בתיאבון!" הטיף דאדלי להארי, מקרב אליו את הצלחת כמו הורה אחראי.
"ממממ," הארי טילטל את ראשו בפראיות, מנער מפניו חתיכות פלסטלינה לכל עבר.

"עזוב אותו, הוא די מיותר בעלילה כרגע," נוויל הזמין את דאדלי למרכז העניינים שכרגע היה במטבח.
דאדלי כמעט הצליח לשחד את הארי לטעום בתנאי שיעשה לו אווירון עם הכפית, אך נכנע.
"אתה צודק," הוא ספק כפיים (מפיל אגב כך את הסלט על הרצפה).

"זה בסדר!" הרגיעה אותו הדודה פטוניה. "זה בסדר! זה בסדר! זה בסדר! זה בסדר! זה בסדר! זה–"
"אוך, (בסדר!) היא (זה) שוב (בסדר!) נתקעה," דאדלי נאנח בעייפות. הוא ניתק את פטוניה מהחשמל והחזיר אותה לארון. זאת כבר הפעם העשירית השבוע. והעיקר הטכנאי אמר "תן לה בומבה קטנה והיא תסתדר!". איזה נוכל.

"שמע דאדלי, לא מתאים לי כל הלך הרוח בבית הזה. נראה לי אני אלך לחפש לי מקום אחר להעביר בו את שנת החורף הממושכת שלי." נוויל התחיל לארוז את הדברים שלו והתקדם לעבר היציאה מהבית.

"לאאא!" זעק דאדלי. "תישאר איתי! בלעדיך אין שום טעם לסלט הזה!"
הסלט, כאמור, היה על הרצפה. הטעם היחיד שלו כרגע היה פלסטלינה, ושום נוויל שבעולם לא יוכל לתקן את זה. אבל אתם יודעים מי כן יוכל לתקן את זה? הספונסר של הפאנפיק הזה!!!

גם לכם נופל סלט השום שהשקעתם בו ארבעה ימים על רצפת בית הפלסטלינה שלכם לצלילי הרובו-טוניה הלא מתפקד והמחאות העמומות של בן הדוד שלכם שקבור בתוך הקיר??? אל תדאגו, מצאנו לכם פתרון! לפרטים נוספים, חייגו כל מספר שעולה על רוחכם, ואולי יתמזל מזלכם ותמצאו מפלט לצרותיכם! מה חשבתם, שיש לנו פתרון לבעיה המאוד ספציפית ונקודתית שיש לכם בבית? מה אנחנו, עידו הקוסם?? יצאתם מדעתכם, גם כן אתם.

ויתור זכויות לעידו הקוסם, לאתר freshuk שממנו שאלנו את המתכון לסלט שום, לג'יי קיי רולינג, לרוזנ, לממציא של הנעליים, לחיים נחמן ביאליק, ולבן אדם המסכן שחייגתם אליו בלי סיבה. תמצאו חיים.