לין וורטינג וגביע האש

זה היה יום גשום מאוד.

רכבת האקספרס להוגוורטס טסה במהירות לכיוון הטירה הנעלמת מעיני מוגלגים.

לין וורטינג ישבה לבדה בתא ריק הנמצא בקדמת הרכבת, קרוב לתא המדריכים.

זו הייתה שנתה השישית בהוגוורטס- השנה השישית שבה לא יהיו לה חברים.

היא עשתה כל מה שיכלה, אבל שום דבר לא עזר.

היא הצטיינה בכל השיעורים ועזרה לכל מי שביקש, השתתפה במשחקי הקווידיץ' בתור המחפשת של ביתה ותפסה את הסניץ' כל פעם מחדש.

בגלל האופי הלא שיגרתי שלה כולם התרחקו ממנה, צחקו עליה והתעלמו ממנה.

היא לא אהבה את הוגוורטס כמו כולם, היא פשוט הייתה לבד.

''מוניקה ווטסון- הפלפאף!!!'' ''ליבי בלינגשטיין- גריפינדור!!!'' ''אוליבר פינט- סלית'רין!!!''. טקס המיון עבר כרגיל.

הארוחה הייתה טעימה אך משעממת והאולם היה מקושט כרגיל.

''ערב טוב תלמידים!'' קראה פרופסור מקגונגל עם חיוך.

''ברוכים הבאים לתלמידים החדשים, וברוכים השבים לתלמידים הוותיקים יותר. יש לי כמה הודעות לקראת השנה שהתחילה, אנא שימו לב.'' כל האולם נמלא לחשושים.

''שקט!'' קראה מקגונגל ושקט השתרר.

''השנה, לאחר זמן רב והתקני בטיחות מחודשים, אני שמחה להכריז על כך שטורניר הקוסמים המשולש יערך בבית הספר בובאטון!!!'' כל בית הספר הריע.

נשמעו צווחות התרגשות מקרב בנות השנה השביעית בבית גריפינדור, וכל שולחן סלית'רין התמלא בדיבורים ובצעקות.

"אך שימו לב, יש גם תנאי. כל תלמיד ותלמידה שמעוניינים להתמודד בתחרות יוכלו לעשות זאת, אך רק אם ימלאו להם 17 שנים לא מאוחר מהתאריך ה-1 בינואר."

ליבה של לין נמלא תקווה מחודשת.

אולי, אחרי כל השנים האלו, אוכל להוכיח את עצמי בפני כולם ולשכוח מכל הבדידות והעצב? היא חשבה.

לראשונה בכל חייה היא שמחה על כך שנולדה ביום הראשון של השנה החדשה. היא חגגה בדיוק ביום המתאים בשביל לעלות על המרכבות לבובאטון ולהשחיל פתק עם שמה אל תוך גביע האש.