הרמיוני גריינג'ר

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גברת ומר גריינג'ר היו אנשים די רגילים מכל הבחינות. הייתה להם בת אחת בשם הרמיוני, והם היו מוגלגים. אך יום אחד שינה להם את החיים:

וולדמורט, צעד בביטחון לעבר בית בינוני בגודלו. מטרה אחת הייתה בראשו; להביס את הרמיוני גריינג'ר. למזלו, הוריה היו מוגלגים כך שזה יהיה מאוד קל.
הוא הגיע לבית הנכון, וולדמורט נכנס בשקט בשקט כמו שידע מאז בית היתומים.  מר גריינג'ר צפה בטלוויזיה בחדשות משעממות (טוקו התוכי יודע לעשות סקי!).  הוא התקדם מאחוריו. מר גריינג'ר חש בקור שמאחורי גבו והסתובב במהירות.
"אבדה קדברה!" ומר גריינג'ר התמוטט בספה. גברת גריינג'ר שמעה את הצעקות ופחד עז עלה בה. מי מנסה להרוג אותם? אולי המוכר שם לב לגניבה של בעלה? גברת גריינג'ר לקחה את הרמיוני והלכה להתחבא בחדר השינה.
"איפה את גריינג'ר? אני אמצא אותך. לא כדאי לך להתחבא." אמר וולדמורט בקולו הקר והגבוה. הוא עבר בין החדרים נותר רק חדר אחד. חדר השינה.

"הנה את. עכשיו גברת גריינג'ר התואילי בטובך להביא בטובך להביא  את ביתך? אני מבטיח שלא אפגע בך." וולדמורט נכנס.
"לעולם לא! למה בכלל הרגת את בעלי? ומי אתה?" הזדעקה.

"אני לא אחזור על זה שוב. תביאי לי את הרמיוני!"
"לא בבקשה. רחמנות, רח-" אך המשפט לא יסתיים לעולם, בגלל הלורד האפל מכולם...
"אבדה קדברה!" אור ירוק יצא מין השרביט של הלורד האור התקדם במהירות ופגע בגברת גריינג'ר בחזה, כמו בעלה היא התמוטטה על פניה שטופה הבעה של פחד ואימה, פחד ואימה שלא היו לה אף פעם.
"עכשיו את. אבדה קדברה!" אור ירוק טס לעבר הרמיוני אך פתאום, כאילו פגע בחומה בלתי נראית הוא הסתובב ופגע בוולדמורט...

                                                                                                                      9 שנים אחר כך.

"הארי, הרמיוני וסיריוס בואו!" צעקה לילי פוטר מהמטבח,

"אני באה אמא!" צעקה הרמיוני מחדר אחר, ויצאה אל המטבח.

"גם אני. חכי!" סיריוס יצא. סיריוס היה בנם הקטן ביותר של משפחת פוטר, הוא היה בן תשע ויום הולדתו היה בשש עשרה בינואר, ארבע עשר ימים לפני לילי.

קראו לו סיריוס בגלל סיריוס בלק, חברו הטוב של ג'יימס. היה לו שיער ג'ינג'י פרוע להפליא,  עיניו היו חומות ואפיו היה מעוקל מעט.

"הכנתי קותלי חזיר, ואת והארי קיבלתם מכתב מהווגורטס." אמרה לילי בקול רם. מכיוון שידעה שהארי יבוא גם. והיא לא טעתה, תוך שניות ספורות הארי הגיח בריצה.

" באמת אמא?" התרגש.

"כן. רשמתי לג'יימס, הוא אמר שיבוא גם..." לרגע עלתה על לילי הבעה חולמנית, בלתי ממוקדת...

דלת הכניסה נפתחה בחוזקה, וגבר עם שיער שחור כמו הלילה, בעל עיניים חומות, פרצוף דק, משקפיים עגולות וברכיים בולטות נכנס. זה היה ג'יימס.
"חזרתי!" חייך ג'יימס.  ג'יימס החזיק בידיו ארגז ענק שבצוכו היו כל מיני דברים אקראים ממכתבים מסיריוס בשנתם השלישית עד למארז ביתי של בירצפת שמספיקה לשנה לפחות. 
למרות שג'יימס היה שחקן קוודיץ' מצליח והילאי מצויין, היה לו הרבה זמן פנוי למעט כמה סופי שבוע בהם שיחק קווידיץ' בפאדלמיר יונייטד ומילא ניירת בכל ערב בימי שני ורביעי.
"שמעתי שקיבלתם מכתב מהווגורטס!" התגאה ג'יימס. "חבל שאני לא יכול ללכת לשם..." 
"כן התקבלנו, אני חייבת לקרוא שוב את הווגורטס תולדות, את ספר הכשפים הבסיסי, את-"
"הבנו, הבנו. את תקראי את כל הספרים שצריך." הארי קטע את הרמיוני. "אני מחכה כבר לקווידיץ'!"

"זה לא פייר!" הזדעק סיריוס. "אני גם רוצה ללכת, ואין לי כוח לחכות לשנה הבאה!"
"בסדר סר, בתור פיצוי אני אקח אותך לאימון שלנו למשחקי הקווידיץ. השנה אנחנו חייבים לנצח." אגרופיו של ג'ימס התקבצו יחדיו. כעסו של סיריוס נעלם כלא היה.

"הרמיוני, אני רוצה לדבר איתך ביחידות. בואי איתי בבקשה."ביקשה לילי, הרמיוני קמה והלכה אחריה אל החצר שלהם שהיתה מוקפת בפרחים יפים שלילי אהבה, כמה מטאטאים שלהם ושני נומים מבולבלים שלא יהיה שם בעוד כמה שעות...

"מה רצית אמא?" שאלה הרמיוני בשקט ובבלבול.

"לספר לך כמה דברים עליך." השיבה בקצרה והשתתקה, היא פחדה מהתוצאה, ממה שיקרה, ממה שיהיה. הרמיוני סגרה את עינייה בפחד, תמיד קורא משהו רע בחלק הזה. "קודם כל את לא הרמיוני פוטר-" הרמיוני פתחה לרגע את עינייה, מנסה לעכל את מה ששמעה ואם היא לא פוטר, מה היא? 
-"אלא הרמיוני גריינג'ר-" פיה של הרמיוני נפער בתהדמה, לילי רק נענעה את ראשה בעצב.
-"אלבוס דמבלדור, ביקש ממני ומג'יימס לגדל אותך לפני בערך תשע שנים כשהוריך האמיתיים נרצחו על ידי וו- וולד- וולדמורט. אלבוס אמר לי לומר לך כשתגיעי לגיל בו תצטרכי ללכת להווגורטס נספר לך." 

                                                                        תם ונשלם פרק 1. להכין עוד פרק? תרשמו בתגובות.