שקיעה צבועה ירוק ואפור

זה היה ערב חמים של חודש יוני. בחור ממושקף בעל שיער שחור פרוע ועיניים ירוקות ישב על הדשא בפארק שליד ביתו החדש וקרא ספר. "סליחה?" הוא שמע לפתע קול והרים את ראשו מהדפים. מולו עמד אדם חטוב בעל שיער בלונדיני-לבן ועיניים אפורות וחודרות. "אתה יודע במקרה איפה ז-" התחיל האדם לשאול, אך כשמבטו עלה אל צלקת הברק שעל מצחו של השני זיהה אותו והשתתק. "הארי? זה אתה?" הוא שאל, מביט עמוק אל תוך עיניו. "דראקו?" שאל הארי בהפתעה, "מה אתה עושה פה?". "אני מבקר קרובת משפחה שלי וקצת איבדתי את הדרך..." אמר דראקו, שומט את מבטו במבוכה. הכל בסדר, אני אעזור לך למצוא אותה" אמר הארי, סגר את הספר שבידו וקם על רגליו. "רגע, מה אתה עושה פה?" שאל דראקו, והם התחילו ללכת. "אני גר כאן, ממש ברחוב ליד. יש לי מנהג כזה לצאת כל ערב לפה ולקרוא לאור השקיעה..." הסביר הארי. הם הלכו במשך כמה דקות, שתיקה מתוחה ממלאת את החלל. "תגיד, לא התראנו בכלל מאז המפגש שהרמיוני ערכה..." פתח דראקו. "היית רוצה אולי לשבת קצת? להשלים פערים? עברו כבר שנתיים מאז...".

*פלאשבאק*
"פוטר"
"מאלפוי"
הקולות החודרים של שני הבחורים חתכו את האוויר המלא בקולות אחרים, נרגשים ומאושרים הרבה יותר.
"לא נמאס לך כבר מהריבים שלנו?" פתח הנער בעל השיער השחור והעיניים הירוקות.
"האמת היא שכן..." מלמל הבלונדיני, נימת קולו משתנה באחת.
"תחשוב על זה. נגמרו כבר ימי בית הספר שלנו, וולדמורט נפל, אז מה הטעם להיות אוייבים?" המשיך שחור השיער.
"אתה צודק." אמר הבלונדיני, הפעם בקול ידידותי יותר.
"יופי!" שמח שחור השיער. "מה אתה אומר שנתחיל בזה שנקרא אחד לשני בשמות הפרטיים?".
"רעיון טוב, הארי" אמר הבלונדיני, מדגיש את המילה האחרונה.
"מעולה, דראקו" אמר הארי בחיוך, מדגיש גם הוא את שמו של השני.
משם העניינים התגלגלו רק לטובה אצל שני הבחורים. הם גילו אחד לשני ששניהם להט"בים, הארי הומו ודראקו ביסקסואל, דיברו קצת על עבודתם ועל חיי היום יום שלהם וצחקו על ענייני העבר.
"להתראות, הארי" אמר דראקו בחיוך, מדגיש שוב את שמו של ידידו.
"להתראות גם לך, דראקו" צחק הארי, עושה כמו חברו.
שתיקה מביכה שררה בין השניים, ובמחשבה של רגע דראקו התקדם אל הארי, חיבק אותו חיבוק חם והלך.
*סיום פלאשבאק*

"אני אשמח" חייך הארי, שמח מהאווירה החופשית שהחלה להתפשט בין השניים.
עברה שעה קלה, אך שני הבחורים עדיין הרגישו שהם לא סיפרו אחד לשני הכל.
"...ג'יני יוצאת עם בחור בשם לינקולן וורטהארט כבר שנה, ונראה שהיא השלימה כבר לגמרי עם המגדר שלי." סיים הארי את דבריו.
"טוב, נראה לי שכדאי שאלך..." אמר דראקו לאחר שהחטיף מבט אל שעונו, נימה של עצב מתגנבת לקולו.
"כן..." נאנח הארי והתרומם, מושיט יד לעזרה אל חברו.
דראקו אחז בידו של הארי והתרומם, לא עוזב את ידו גם אחרי שקם.
פס השמש האחרון ירד מאחורי ההרים שבאופק, וצבעי השקיעה השתקפו בעיני הבחורים המביטים אחד בשני.
"היה נעים לדבר איתך" אמר דראקו, פונה אל דרכו.
"רגע, חכה!" קרא לפתע הארי, וללא מחשבה מיותרת הצמיד את שפתיו אל אלו של דראקו.
דראקו, מצידו, התמסר לנשיקה המפתיעה ומשך את הארי קרוב יותר אליו.
"בהחלט היה נעים" צחק דראקו כשהם התנתקו לבסוף.
"תשמור על קשר" לחץ הארי את ידו אל זו של חברו ופנה לדרכו.