דמעות של אש-משפחת וויזלי אחרי האסון

הלילה נמתח עד אין סוף,והיה חשוך,ועגום,ומרוקן.עיניו של פרד היו כבדות מרבות דמעות שסירבו לנשור.
תווי פניו היו רזים ושחוקים מעייפות.הוא מעולם לא חש כה בודד כפי שהוא הרגיש עכשיו,כשהוא לקח כל נשימה מייסרת,
הוא התפלל שזו תיהיה האחרונה,שהוא יוכל לעזוב את העולם האכזר הזה וליהיות שוב עם אחיו.זה נראה לו כל כך מעוות,כל כך לא הוגן,
שהוא נעזב מאחור בעולם השומם והמנוכר הזה בלי ג'ורג',איתו בא לעולם.הוא ניסה ללא הצלחה להחדיר למוחו שבב של זיכרון שמח,אבל נדמה היה שכולם נעלמו בחשכת הלילה האפל.
'מה הטעם בכל מקרה?'חשב לעצמו בעגמומיות,'מה שווים זיכרונות אם ג'ורג' האמיתי כבר לא יותר מגוויה חסרת חיים?'.'חסר חיים...'גיחך בכעס,'זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו...או,לפחות,היה אפשר...'הפטיר,כועס על עצמו על שחשב מחשבות כאלה.הוא ייחל לשינה שתבוא,הוא התפלל לשינה עמוקה,נטולת חלומות שבעזרתה יכול לברוח,ולו רק לזמן קצר,מייסוריו.אבל השינה המועטת שהצליח לגנוב הייתה רדופה בתמונה הנוראית של ג'ורג' שוכב על רצפת האבן הקרירה,עורו קר,עיניו ריקות וחסרות הבעה,לא רואות את התקרה בה הן בהו.הוא קם מהמיטה בה שכב בנסיון עקר לחטוף איזו תנומה קטנה,הוא ניגש אל חלון חדר השינה שלו ושל ג'ורג',שהשקיף על החצר האחורית של המחילה.בחוץ היה חושך מוחלט,ורק כמה כוכבים בודדים היו מפוזרים על פני השמיים השחורים, שהיו תלוים כגלימה מכושפת מעל לעצים הנעים קלות ברוח הקרירה.החושך התמשך עד למקום שבו ייכלו לראות עיניו,עוטף הכל בחיבוקו המריר,ולא היה סימן הכי קטן לאור במרחק,אור שיבשר את בואו של השחר, שנראה במרחק של נצח ממנו.הוא הסיט את הווילונות וחזר למיטתו שם שכב במשך שעה ארוכה ,מנסה ללא הצלחה, לשכוח.אבל זה כל מה שיכול היה לעשות כדי למנוע מהכאב להמם אותו.הוא היה נותן הכל כדי לדבר עם אחיו, רק עוד פעם אחת.ובזמן שדמיין את פגישתם ,ותהה מה יגידו,החלו הדמעות הראשונות לנשור מעיניו.הוא הביט בהן זולגות ,יוצרות בריכה קטנה בכרית שלו. הוא פלט סדרה של אנחות קטנות והתיישב במיטתו.הוא החל לרעוד רעד בלתי נשלט, ובהדרגה,הפך מודע פחות ופחותלדבר מלבד אובדנו."ג'ורג'!!!!" הוא זעק את שמו של אחיו ,נואש,קרוע. מבלי לדעת שהוא עושה את זה. אבל הטירוף שאחז בו נעלם באותה פתאומיות שבה הופיע ,והוא התמוטט חזרה על המיטה, דמעות זממשיכות לזרום במורד לחיו, כששוב הציף אותו זיכרון  גופתו של אחיו התאום.