הארי פוטר יורש הגבאי

הרב כ''ץ ורעייתו היו יהודים טובים למדי. תשאלו את מאות התלמידים של הרב - שהיה גם הרב הראשי ללונדון - תשאלו את עשרות ארגוני החסד אליהם תרמה הרבנית מיליונים במצטבר, תשאלו את שכניהם, שידעו אל מי הם יכולים לפנות בעת צרה, (ולכן יומם היה עמוס למדי), וכו'. הרב היה מתעורר כל יום בשעה חמש וחצי, מברך ברכות השחר, בשש היה מעביר שיעור דף יומי למשך עשרים דקות ואז מתפלל תפילת שחרית, חוזר לבית, מעיר את אשתו ואת בנו התינוק, ויוצא לבית המדרש הגדול, שם היה מעביר שיעור, עונה על שאלות, מעביר עוד שיעור, בוחן אברכים שרצו להיות רבנים/ שוחטים/ סופרי סת''ם וכו', מתפלל מנחה גדולה, מעביר שני שיעורים, מתפלל ערבית, וחוזר הביתה. 

זה לפחות מה שעלה מתצפיתה המדוקדקת של החתולה בפינת הרחוב.

בשעת ערב מוקדמת, כעשרים דקות לאחר שהופיעו כוכבים בשמי בריטניה, הופיע בקצה הרחוב אדם מזוקן לבוש בבגדים משונים, בגדו החיצוני נראה כפראק חסידי בצבע סגלגל, ומעליו היה דבר שנראה כמו גלימה, הוא כיבה את פנסי הרחוב בעזרת מכשיר דמוי מצית, ולאחר מכן הוציא מקל מכיסו, נפנף בו כמה פעמים ולחש: ''לומוס''

ואז אמר בקול רם: ''הו, פרופסור מקונגל, הייתי צריך לדעת.''

החתולה השתנתה לאישה לבושה גלימות דומות למדי לבגדים של האיש, רק שבמקום בצבע ורוד מסנוור, הן היו בצבע שחור, והיה לה גם שרשרת עם צלב.

''אתה יודע…'' אמרה האישה, ''מתוקף מעמדי בכנסייה, היית צריך לקרוא לי האחות מינרווה''.

''מאז ומעולם סלדתי ממבנה הכנסייה הקתולית'', ענה דמבלדור. "הוא מסובך שלא לצורך, ונותן יותר מדי כבוד לאנשים שלא מגיע להם כבוד. לא את, כמובן" הוא הוסיף, לנוכח מבטה המרוגז. מינרווה מקונגל הוציאה מכיס נסתר בגלימתה חבילה בוכה ושאלה ''אתה בטוח שכדאי לעשות את זה? הם יהודים, אתה יודע".

''כך גם הארי הצעיר.''.

מינרווה חרקה שיניים, אך לא התנגדה. היא רק כיוונה את שרביטה על מצחו החלק של התינוק כשדמבלדור

הסתובב…

		הפרק הבא