![]() |
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() |
אנבל מגלה שהיא מכשפה, שהיא מגיעה להוגוורטס היא מגלה רוח רפאים שרודפת אותה, ולחישות על קללה עתיקה שקשורה אליה...
פרק מספר 1 - צפיות: 338
![]() |
פרק: |
דירוג הפאנפיק: PG - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: פנטזיה, הרפתקאות - שיפ: בהמשך - פורסם ב: 07.01.2025 - עודכן: 01.02.2025 |
המלץ! ![]() ![]() |
הרחוב הלונדוני ההומה, התחיל להחשיך כשהשמש החלה להתקרב לקו האופק והפכה את צלליהם של האנשים והבנינים לארוכים. אנבל השקיפה עליו מהחלון. האוויר הקריר של שעת בין הערביים הצליח להתשחל מבעד לסדק הקטן שהיא השאירה פתוח בכוונה, ופרע את שערותיה השחורות. היא נשלחה לחדרה לאחר שהצליחה איכשהו לגרום לדייסה הדלוחה וחסרת הטעם להיזרק לגמרי בכחות עצמה אל תוך פניו של פרסי, הפוץ המעצבן. זה באמת לא היה באשמתה, זאת אומרת כשנראה שכן, כי היא הייתה בטוחה לחלוטין שהיא גרמה לכך, אבל א י ך היא עשתה זאת? לא היה לה מושג. וחוץ מיזה פרסי לא היה צריך לזרוק עליה טישו רטוב. הוא קיבל את המגיע לו. אם הבית של בית היתומים, גברת פרין, כבר הכירה את אנבל וכבר הייתה רגילה לכל הדברים המוזרים שקרו לה או יותר נכון, שהיא גרמה להם לקרות. בכל פעם שמשהו כזה היה קורה גברת פרין הייתה שולחת אותה לחדרה ומסננת לה בדרך, כשאף אחד אחר לא שומע "לפחות מכשפות כמוך מתות עד גיל 20.” הפעם, אנבל ענתה לה, “אבל עד אז אני כבר אספיק לקלל את העולם.” זה זיכה אותה ריתוק לכל שאר היום, בלי ארוחת ערב, וכבר עכשיו היא הייתה רעבה כי היא בקושי הספיקה לאכול משהו מהדייסה שלה, לפני שעיסת הנייר שפרסי זרק עליה נחתה בתוך הצלחת שלה. היא הביטה בעיניים קלות באיש אחד שעמד מעבר לרחוב ונתן נגיסה ללחמנייה שמנה ומלאה בנקניק שמן ועסיסי. הבטן של אנבל השמיעה קרקור ארוך והיא חשה כיצד פיה מתמלא ברוק. החלטה פזיזה נצנצה בראשה, היא הביטה מטה ברחוב, היא בסך הכל נמצאת בקומה השניה, זה לא עד כדי גבוה, לא כמו הפעם ההיא שהיא גרמה לברברה לעוף מהחלון בקומה השלישית. למרבה המזל בדיוק עברה ברחוב משאית מלאה בחול שעשתה את דרכה לאתר הבניה הסמוך, ברברה נחתה אל תוך החול ויצאה מזה רק עם נקע וזעזוע עמוק. המקרה הזה גרם לבלגן ענק ולהמון ביקורים של עובדות סוציאליות עם חיוכים רחבים ועיניים רחומות. אף אחד לא היה יכול להוכיח שידה של אנבל הייתה בדבר כי איך זה היה אפשרי כשאנבל עמדה בקצה החדר, וברברה עמדה בקצהו השני, ליד החלון וצחקה על אנבל... היחידות שידעו את האמת היו אנבל, וגברת פרין, איכשהו, אך היא לא יכלה לעשות לאנבל שום דבר. אנבל הביטה שוב מהחלון אך הפעם על הקיר החיצוני של הבניין. עיניה סרקו את המרזב הארוך שנצמד אל הקיר בסמוך לחלונה. כן, זה לא יהיה מסובך במיוחד. היו לו ידיות תומכות, והוא דמה בעיניה לסולם ארוך. אנבל פתחה את החלון לרווחה והתיישבה עליו בקפיצה, היא העבירה את רגליה לבחוץ וכבר הושיטה את ידה אל המרזב כשקול גברי ומופתע הקפיץ אותה. "מה בשם זקנו של מרלין את מנסה לעשות?” אנבל הסבה את ראשה במהירות. זאת הייתה טעות כי כאב חד תקף את צווארה. היא הושיטה את ידה אל צווארה באינסטינקט, זאת הייתה טעות נוספת כי היא איבדה את שיווי משקלה וכמעט נפלה, אלמלה ידו של בעל הקול שאחזה בה לפתע ומשכה אותה אל תוך החדר בחזרה. "ניסיתי לרדת למטה ולגנוב לחמניית נקניק שמנה וטובה,” ענתה אנבל, מעסה את צווארה. "לא שמעת על מדרגות?” שאל הקול. אנבל הרימה את מבטה. בעל הקול היה גבר שמנמן, עיניו חומות הביטו בה במבט מודאג וכעוס אך זה לא היה הדבר שמשך את תשומת ליבה. הוא לבש גלימה ארוכה וחומה שתאמה לעיניו ולשערו שבצבץ מתחת לכובע מחודד וגבוה. "אתה לבוש מוזר,” היא אמרה לו. “מי אתה?” "אה, כן, לא הצגתי את עצמי,” אמר האיש. “שמי נוויל לונגבוטום, פרופסור לוגבוטום, אני מורה בבית הספר הוגוורטס, שמעת עליו?” "לא,” ענתה אנבל. “ואם באת לשכנע אותי לעבור לשם אז אתה יכול ללכת, אני לא חושבת שאני אהנה שם יותר מפה.” פרופסור לונגבוטום חייך. “את יכולה להיות בטוחה שאת תהני שם, אנבל. הוגוורטס הוא בית ספר לקוסמים ומכשפות, אנבל, א..את מכשפה.” אנבל נחרה בבוז. חיוכו של פרופסור לונגבטום התערער. “הגעת לפה, לבוש בגלימה המגוכחת הזאת, רק בשביל להגיד לי את זה?” היא התיישבה בקפיצה על המיטה. נשמעו כמה קולות חריקה מהקרשים. “אתה יכול למסור לגברת פרין שהיא לא חידשה לי כלום.” "סלחי לי?” אמר פרופסור לונגבטום בבלבול. “אני לא נמצא פה בשליחותה של גברת פרין, אני כאן בשם בית הספר הוגוורטס, למעשה אני מורה שם, לתורת הצמחים אבל כל זה לא משנה, אנבל,” הוא פשפש בגלימתו והוציא מתוכה מכתב. “הנה, פשוט תקראי, אם יהיו לך שאלות אחר כך, אני אשמח לענות לך.” אנבל לקחה את המכתב מידו בחשדנות. היה מוטבע עליו סמל מוזר, עם כל מיני חיות, היא זיהתה נחש, אריה, ונשר. החיה הרביעית הייתה נראית כמו כלב מוזר. היא קרעה את המכתב בתנועה אחת וקראה אותו במהירות, כשסיימה היא הרימה את מבטה בחזרה לפרופסור לונגבוטום. "אז אני מכשפה?” "כן, אנבל.” "ושמור לי מקום בבית ספר הזה?” "כן, אנבל, הוא פנימיה, אבל את תוכלי לחזור לכאן בחופשות ובחגים.” "ואני אלמד שם איך לעשות קסמים?” "כן, אנבל.” "אני חייבת ללכת לשם?” פרופסור לוגבוטום שוב חייך. “אין רישום חובה, אף אחד לא יכריח אותך, אבל כדאי לך, אנבל. את תוכלי ללמוד לשלוט בקסם שלך. גברת פרין סיפרה לי על מספר אאה – מקרים מעניינים שקרו לך.” אנבל צמצמה את עיניה. “גברת פרין? דיברת איתה?” "כן,” ענה פרופסור לונגבוטום וחיוכו התעמעם כשראה את פרצופה של אנבל. "אתה אמרת לי שאתה לא נמצא כאן בשליחותה,” סיננה אנבל. היא נעמדה בכעס. “שקרן! חשבתם ככה תצליחו לשכנע אותי ללכת למוסד ההוא, של העבריינים? אתם בין כה וכה יכולים לעשות את זה, אז פשוט תעשו את זה וזהו.” "אני לא שיקרתי לך אנבל,” אמר פרופסור לונגבוטום בקול בהול, כי בגדיה של אנבל החלו להתנפנף לפתע למרות ששום רוח לא נשבה מבעד לחלון הפתוח. “אני באמת נמצא פה בשליחות של הוגוורטס. באמת יש מקום כזה, זה לא מוסד של עבריינים אנבל, ואת לא עבריינית צעירה, את מכשפה ותפסיקי עם זה!” הוא הוציא מקל עץ דק והניף אותו בתנועה חדה ובבת אחת שמלתה של אנבל חזרה לנוח בשלווה על גופה. "זה שרביט,” הוא אמר. “גם לך יהיה כזה, מחר אנחנו נלך ביחד לסימטת דיאגון, זה המקום שבו נקנה לך את כל הציוד להוגוורטס. באחד לספטמבר את תלכי לתחנת הרכבת קינגס קרוס, שם את תקחי את הרכבת להוגוורטס ותגלי שזה המקום הכי מדהים שניתקלת בו, אני מבטיח לך.” אנבל התיישבה באיטיות. “מחר אנחנו נלך לסימטה ההיא? אתה תבוא איתי?” "רק אם את רוצה כמובן,” הוסיף פרופסור לונגבוטום בעדינות. “תראי אנבל, אני צריך ללכת עכשיו, אני אבוא מחר בשעה עשר בבוקר ואחכה לך למטה, הכל כבר סודר עם גברת פרין.” "גברת פרין יודעת על זה?” אנבל לא הצליחה לדמיין את גברת פרין מסתכלת, לא שכן מ ד ב ר ת עם מישהו שנראה כמו פרופסור לונגבוטום. "כן, כמו שאמרתי, הכל כבר סודר, אנבל, כל מה שאת צריכה לעשות, זה לחכות לי מחר ליד השער בשעה עשר בבוקר, אה ובבקשה, אל תנסי לרדת למטה מהחלון,” הוא הוסיף. ואז הוא העיף מבט החוצה וראה את דוכן האוכל שמעבר לכביש. הוא הביט ימינה ושמאלה לרחוב ואז שלף שוב את שרביטו ומלמל "אציו לחמניה.” ולנגד עיניה המשתאות של אנבל לחמניה עסיסית עשתה את דרכה מהדוכן היישר אל תוך כפות ידיה המושטות. הלחמנייה הייתה עדיין חמה. "עכשיו אין לך תירוץ,” אמר פרופסור לונגבוטום בחיוך. “היה לי ממש נחמד להכיר אותך אנבל. נתראה מחר.” ת..תודה,” מלמלה אנבל כשהדלת נסגרה. היא גמרה את הלחמנייה בשני ביסים ואז ניגשה לחלון. המוכר של דוכן האוכל כבר החל לקפל אותו אך אנבל הצליחה לראות מספר סנדוויצ'ים אחרונים עומדים בערימה קטנה בצד השולחן. היא הושיטה את ידה קדימה, כמו שראתה פעם את אבירי הג'די עושים באחד מערבי הסרטים שהיו להם, ואמרה "אציו לחמניה.” שום דבר לא קרה. "שרביט מטומטם,” היא מלמלה בכעס. אך יותר מאוחר, כשנשכבה על מיטתה ועצמה את עיניה, שפתיה היו מתוחות לחיוך קטן.
|
|
||
ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
![]() |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |