הדרקון של הארי

שם הפאנפיק: הדרקון של הארי
שם הכותבת: ~~~ג'יני וויזלי~~~
ז'אנר: דרקונים
דירוג: G
שיפ: ג'ן
פאנדום: הארי פוטר ואראגון (הירושה)

הארי פוטר בן ה- 17 הלך לתומו ברכס ההרים הקרוב ביותר לביתם של הדרסלים: רכס הניגארה.
פתאום, נתקלה רגלו במשהו קשה. "אבן אדומה?" תהה בקול. הוא הרים אותה. היא היתה חמימה, כמו השמש ביום קיץ. אקח אותה איתי חשב. הוא שם את האבן בכיסו, וחשש שתאבד לו, אז החל לפסוע לכיוון ביתם של הדרסלים. כאשר הגיע, גילה את דודו ורנון יושב על הספה בסלון, במצב רוח מרומם במיוחד. "- והעסקה הצליחה, קיבלנו עוד 100 לירות שטרלינג לחשבון הבנק שלנו!". "מזל טוב ורנון!" אמרה דודה פטוניה.
"ילד" אמר דוד ורנון כאשר הארי עבר את מפתן הדלת. "כ.. כן?" שאל הארי. "מה יש לך שם ביד?" שאל ורנון. "זו אבן אדוני" אמר הארי. "אבן אדומה, הה?" שאל דוד ורנון. "כנראה..." אמר הארי, מנסה להראות רגוע. "אני רוצה, אני רוצה!" אמר דאדלי, וחטף את האבן מידיו של הארי. פתאום, התחילה האבן להיסדק בידו. "אמל'ה" אמר דאדלי. "זו.. זו ביצה!" אמרה דודה פטוניה. "תניח את זה, דאדלי..." אמרה. היה מאוחר מדי. הביצה בקעה. עכשיו עמד על ידו של דאדלי דרקון קטן בעל קשקשים אדומים. "זה מכדרר אש סיני!" אמר הארי. "אהה! דרקון!" צווח דאדלי, הפיל את הדרקון מידיו ורץ להתחבא מאחורי אימו. הארי הרים את הדרקון הקטן מהרצפה. הוא היה חם כמו הביצה. "איזה קשקשים יפים..." אמר הארי. "תוציא אותו מיד מהבית שלי!" התרעם דוד ורנון. "טוב, רק תן לי לארוז..." אמר הארי, ורץ לחדרו. הוא ארז את דבריו בחופזה, רץ למטה ויצא החוצה.
הארי הניף את שרביטו, ומיד הגיע אוטונוס הלילה. "שלום" אמר הכרטיסן החדש. "אני סטפן, ואני אהיה הכרטיסן שלך לנסיעה הזו". סטפן נתן להארי כרטיס, ועלה לאוטונוס הלילה, כשהארי אחריו.
"לאן אתה צריך?" שאל סטפן. "למחילה" השיב לו הארי. "מיד" אמר סטפן, והאוטונוס התחיל לנסוע. בחילה תקפה את הארי. הוא עדיין היה עם הדרקון בידו, אך לא היה נראה שסטפן שם לב לכך.
"הגענו" אמר סטפן כאשר הגיעו ל'מחילה' "תודה" אמר הארי בנימוס, וירד. הוא הלך לעבר דלת הכניסה של ה'מחילה'. אבל הוא לא היה צריך לדפוק. הדלת נפתחה, ורון עמד בפתח. "הארי, מה... מה זה הדרקון הזה ביד שלך?" שאל רון. "זה... מצאתי ביצה שנראתה כמו אבן. והיא בקעה. זה מכדרר אש סיני" אמר הארי. "ואוו, דרקון משלך?!" אמר רון בהתפעלות. "כן, אבל אשמח עם תעזור לי לטפל בו, בבוא הזמן" אמר הארי. "כמובן, כמובן..." אמר רון. "רון?, מי זה שם?" נשמע קולה של גברת וויזלי. "זה הארי, ויש לו דרקון ביד" צעק רון בתשובה. "מה?" שאלה גברת וויזלי, שהופיעה פתאום מאחורי רון. "הארי, מה זה הדרקון הזה?" שאלה גברת וויזלי. "סיפור ארוך..." אמר הארי ולא פירט. "בוא, היכנס" אמרה גברת וויזלי. "מה לעשות איתו?" שאל הארי. "הינה, קח לו קופסה, מכדררי אש סיניים לא גדלים מהר" אמרה גברת וויזלי, והושיטה לו קופסה. "תודה" אמר הארי, ונכנס פנימה. "בוא תניח אותה בחדרי" אמר רון, ולקח את הארי לחדרו. הארי הניח שם את הקופסה, ומכיוון שהיתה שעת לילה מאוחרת, הם סידו להארי מזרון, ושכבו לישון.

		הפרק הבא