הדור השלישי

טוב-פיק ראשון,אז עדינות ^^'

הם הידסו להם ברחבי הטירה,כאילו הם מלכים ואנחנו פשוטי עם.מגעילים.הידסו להם והלכו עם האף למעלה,והיה שם אחד שאת פרצופו השחצני אני לא ישכח לעולם,למרות שאני בטח יתפלל לכך-
"אמיליה?את חיה?"קולה של יורין,חברתי הטובה,העיר אותי מהבהייה שלי בחבורה המגעילה.
"מה?אהה,כן..."ניערתי את ראשי,והתרכזתי בארוחת הבוקר שעל הצלחת,וחשבתי לעצמי במרירות-עוד שנה אחת איתם.למה לא?עוד קצת להרוס לי את המצב רוח...
ינילסי-הפרופסור לאסטרונומיה,ובמקרה גם ראש הבית שלנו-חילקה לנו את מערכת השעות החדשה.
"אווף..."נאנחה יורין,"למה אנחנו תמיד עם הסלית'רנים בתורת הצמחים?למה תמיד על אותו שיעור?!"היא רתחה.לא הייתי מתפלאה עם היו יוצאים גיצים מהאוזניים שלה.
יורין שנאה את הסלית'רנים יותר מכל בית גריפנדור.לפני שנתיים,במהלך ההפסקה,תלמיד שביעית אחד מסלית'רין הוריד את מכנסייה(בעזרת שרביטו,כמובן)מול כל הנוכחים,סתם בשביל הכיף.
ואיך שיורין הסמיקה!אך היא גם רתחה שזה נורא...אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול...
"נו,גבירותיי,איך היה הקיץ?"קול מוכר ושנוא הגיח מאחורי.נשמתי עמוק,וסבבתי את ראשי לעבר ג'יימס סיריוס פוטר.
"שנה טובה גם לך,"אמרתי בארסיות,סובבתי את ראשי בתנועה חדה-מה שגרם להצלפה של שערי בפניו של ג'יימס-לעבר השולחן,בעוד ג'יימס מגחך מאחורי כמו ליצן אידיוטי.
"לא ענית לי,"הוא אמר בעקשנות."איך היה קי-?"
"אתה יודע?"לחשתי לחישה קטלנית,ויורין התרחקה ממני טיפה.צעד חכם.משום מה זה ממש עיצבן אותי שהוא דיבר אליי,וכך היה גם עכשיו,בארוחת בוקר שגרתית של השני לספטמבר."היה לי מאוד כיף בקיץ,כי אתה,ג'יימס סיירוס פוטר,הבן של הארי פוטר המהולל,לא היית שם להציק לי ולהזמין אותי לדייטים כל שני וחמישי."
ובמילים לוהטות אלה,קמתי מהכיסא,ובעקבותיי יורין,וספק הלכתי ספק רצתי לעבר החממות,מצפה לשיעור בלתי נסבל עם הסלית'רנים.

"אני לא סובלת לא אותו ולא את החבורה שלו!"שאגתי בחדר המועדון,אחרי שג'יימס המגעיל הזמין אותי פעם רביעית לדייט באותו שני לספטמבר מקולל.יורין נראתה כאחת שעומדת מול מפלצת בנשי."שיילכו לעזאזל,שיילכו להזדי-!"צרחתי כמטורפת,עד שיורין גברה על צעקותיי,בזמן שכל חדר המועדון הסתכל עליי כאילו נפלתי מהכוכב פלוטו שטרוליני כל הזמן מדברת עליו כאל כוכב המזל,ואפילו בלחישה,אמרה יורין:"אממ...אמיליה?יש כאן ילדים בני 11-"
"לא מעניין אותי,"התנשמתי.ואז שמתי לב שכל חדר המועדון השתתק(ג'יימס וחברותו לא היו שם).
"מה?"שאלתי."תחזרו לעיסוקים שלכם.אני מצטערת,"ירקתי ורקעתי ברגלי לכיוון חדר השינה שלי.
כשהגעתי למיטה שלי,נפלתי על המיטה ורצתי לקלל את כל העולם וגיסתו.
שיעזוב אותי בשקט.שיעזוב אותי בשקט.שיעזוב אותי בשקט.
זאת הייתה התפילה שלי לאותו לילה.
אוי,מה הייתי עושה כדי לא להיתקל יותר בג'יימס המעוס הזה,ובחבורה המזורגגת שלו?מה הייתי עושה?עם היה פתרון,הייתי משלמת את המחיר.
גם עם זה כרוך בכאבי תופת או בהפיכה לערפדית או במה שזה לא יהיה.
אני שונאת אותו,יהיה מה שיהיה.
ואז הבריק לי רעיון.

"אמיליה?אמיליה,לאן את ממה-!"יורין קראה לי מאחוריי,אבל אני המשכתי ללכת מהר לעבר חדרו של אלבוס פוטר.
"את לא חייבת לעקוב אחריי,"אמרתי לה,מתנשמת,בלי להסתובב לאחור."אני צריכה לבדוק איזה משהו."
"טוב..."אמרה יורין ופסקה מלרוץ אחרי.
רצתי לעבר חדרי הבנים.שנה חמישית...החדר של אלבוס פוטר.
פסקתי מלרוץ,והתנשמתי מול הדלת על השלט:

כאן חיים בסבביות מופלאה-
אדמונד,אלבוס,קווין,מייקל ואריק.

צחקתי מה'סבבית מופלאה',ואז דקפתי על הדלת בנימוס.
"אריק,עם זה אתה,רק שתדע שאנחנו מחכים כבר אלפי שנים שתגיע לשמוע את ה-"קול עמוד בקע מן החדר,אבל קטעתי אותו.
"לא,זאת אני,אמיליה איוונד.כן,אני המטורפת שצרחה למטה בחדר המועדון.אני יכולה להיכנס לרגע?אני צריכה לדבר עם אלבוס פוטר."
שריקות בקעו מן החדר.קולו של אלבוס השתיק אותם.
"אוי,די,חבר'ה-אני מבקש-בבקשה,מייקל,אדמונד,קווין-תפסיקו!"
הוא אמר ויצא.
וואו.הוא ממש מקסים.אף פעם לא ראיתי אותו מקרוב.
"רצית משהו?"הוא שאל בקוצר רוח.עם ככה הוא נראה בן 15,אני מתארת לעצמי איך אבא שלו היה נראה.
"אממ...כן...זה בקשר לאחיך...הוא מציע לי-"התחלתי לומר,ואז הוא פרץ בצחוק.
"אהה,את הזאת שהוא כל הזמן ממלמל עלייך מתוך שינה!"הוא צחק כל כך חזק,שהוא התקפל לשניים.הסמקתי.
"אממ...טוב...הוא מציע לי לצאת לדייט כל שנייה,ורואה כל שנייה מיותרת שהוא לא מציע לי-"גמגמתי בעוד לחיי ובערות באדום.הוא ממלמל עליי מתוך שינה?איזה בושות.ואז אלבוס אמר פתאום:"אמיליה,אני לא יודע עם את יודעת,אבל הוא מאוהב בך,ואני חושב שפעם אחת את צריכה להסכים לו.די,כבר הגיעו מים עד נפש.אפילו ההורים שלנו לא ישנים בלילות בקיץ,כי ג'יימס נלחם עלייך מול איזה מפלצת בנשי בלילה."הוא אמר ומשך כתפיים.
האדום שהיה מקודם היה כלום לעומת מה שהיה עכשיו.זה היה אדום עמוק ביותר של דם.
"הוא...טוב...הוא-אתה יודע...מגמגם-כלומר-חולם עליי?"גמגמתי בחוסר ישע.באתי לתכנן תוכנית,והוא מספר לי סיפורים.פשוט נפלא.נהדר.מקסים פשוט.לא יהיה מצב יותר טוב מזה.
אלבוס צחק.ואז פרצה מפי שאלה משונה ביותר,אך די רלוונטית-
"תגיד...יש לך חברה?"
הייתי המומה מהתעוזה של עצמי.אלבוס פסק לצחוק בבת אחת,והביט לעיני.
"למה את שואלת?"
"ס-סתם."
"טוב,נפרדתי מפיבי מקדונלד ממש אתמול,ואני חייב לומר שאני די מאושר מזה,"הוא אמר והעביר את ידו בשערו."היא ממש מחרפנת את השכל.מוצאת כל דקה מיותרת ללא נשיקות או חיבוקים או מלמולים באוזן,וזה די עולה לי על העצבים.את בטוחה שאת לא יודעת למה שאלת את זה?"הוא אמר וחייך חיוך מפויס.
"לא...אני לא יודעת.סתם מתוך סקרנות.בקיצור,מה אתה חושב אני עושה עם אחיך?"שאלתי בעינייניות,שמחה להעביר נושא.
"טוב.הרעיון שלי זה-שאין לי רעיון.פעם אחת תסכימי לו,וכשתצאו,פשוט תתני לו את הסטירה כמה שיותר מוקדם.ואני מתכוון סטירה בט',"הוא קרץ.
הוא צדק,ובגדול.איך לא חשבתי על זה קודם?בהתחלה לשחק את הקשוחה,אבל אז להישבר,ולהגיד כל מיני דברי חנופה,לצאת איתו,ואז,ברגע הכי אינטימי להגיד לו את זה,לעזוב בסערה,ולהשאיר אותו לבד,המום ומבולבל-
"נקלט?"העיר אותי אלבוס ממחשבותיי וירד לגובהי(הוא היה מאד גבוה,יש לציין).
"נקלט ועוד איך.תודה,אלבוס."הודיתי,ופעם אחרונה הרשיתי לעצמי להסתכל לו בעיניים.
אפשר לומר שהרגע הזה נשמך הרבה יותר זמן משחשבתי.חשבתי לעצמי:זה בטח הוא שלא רוצה להיות לא נימוסי.הוא יחכה עד שאני ישתחרר ממנו,ואז ניפרד...
"אמרו לך שיש לך עיניים יפות?"
חיפשתי מי אמר לי את זה,ואז גיליתי שזה אלבוס.
"מ-מה?"שאלתי בערפול חושים,מצטערת שהרגע הזה נגמר."שלי?ממש ממש לא,שלי בצבע חום דוחה,שלך ממש מהממות לעומתי-"
"ממש לא,"הוא אמר."יש לך עיניים בצבע שוקולד,ידעת את זה?"הוא שאל.
"שוקולד מריר,"נאנחתי.הוא ציחקק."שוקולד חלב."
גלגלתי עיניים.
"שלך,לעומתי,פשוט מהממות,ירוקות כאלה,ממש-"
ושוב הוא הביט בסקרנות לעיניים שלי.נכנעתי ושוב הבטתי לתוך עיניו.

		הפרק הבא