נשיקות סודיות

פאנדום: הארי פוטר - הקונדסאים.

אורך: 5,640 מילים.

ז'אנר: הומור ואנגסט הקל שבקלים

שיפ: לילי/ג'יימס ברקע, ג'יימסיריוס במרומז ועוד שיפים ברקע, אבל זה בתכלס ג'ן חביב.

דירוג: PGחזק (?)

תקציר: הפאנפיק מבוסס על פרק מחברים - במשחק אחד מתגלה סוד אפל שמוביל להתגלות מרעישה! יש להפנים, לקלוט ולהקשיב למוסרי ההשכל שנאמרים ע"י ההורים מאז שאנחנו קטנים!

ויתור זכויות יוצרים על הדמויות לרולינג וכו'...

הערת כותבת: אני מודיעה מראש אין פה שום משחק מילים המובא מאנגלית! אין לי מושג איך אנשים תפסו את המשחק מילים הזה עם השם של סיריוס והסיריס, אבל הוא אינו.
והפאנפיק חצי מבוסס על פרק מחברים, ככה שם תראו את הפאנץ' ליין ותגידו "זה מוכר לי מאיפה שהוא..." זה משמה.

נשיקות סודיות:

זה היה מאותם ערבים שסיריוס והוא ארגנו כמו בכל ערב שבת, כל בני השנה השביעית (להוציא את הסלית'רינים) היו מתאספים באחד מהמחבואים שלהם וחוגגים עד שכולם כבר היו שיכורים ולא ידעו מי זה מי ומה הם שותים.

הלילה הזה היה מיוחד, כיוון שזו הייתה המסיבה לפני האחרונה שהם תיכננו והם החליטו לשחק את המשחק 'לעולם לא', כיוון שאמת או חובה זה כל כך שנה שנייה – לפי דבריו של סיריוס.

הם שיחקו עם בקבוקי וויסקי אש ו-וודקה שסיריוס הבריח משכניו המוגלגים בחופשת חג המולד, רובם היו כבר בני 17 כך שאם המורים היו מוצאים אותם, דבר שקרה רק פעם אחת בגלל חוסר הזהירות של זנב-תולע, הם לא ממש היו יכלו לעשות להם דבר. מלבד זאת, סיריוס החליט שזה יהיה ממש משעמם אם הרבה לא יתוודו ("כלומר הפלפאפים מתחסדים," "שתוק סיריוס."), לכן כישף את הכוסות שלא משנה מה, אתה תצטרך לשתות.

"אני מעולם לא נישקתי את לילי אוואנס."

כולם הביטו בג'יימס, ששתה בגאווה את המשקה החריף. שערה האדמוני של לילי הסתיר את פניה האדומות וחברי הקבוצה צחקו.

סיריוס, שישב לצידו של ג'יימס, מרפק את ג'יימס וחייך. הוא היה מודע לכך שג'יימס רצה לברר מי נישק כבר את לילי ולכן שילם לאליוט רוס שיגיד את הוידוי הזה. לפתע ידו של סיריוס ניסתה להגיע לכוס מבלי שרצה בכך. הוא התנגד אליה בכל כוחו, אך הכישוף היה חזק מידי וידו אחזה בכוס והכריחה את סיריוס לבלוע את המשקה החריף.

כל חברי הקבוצה, שלפני רגע צחקו, הביטו בסיריוס בהלם. מבטו של ג'יימס היה קפוא יותר מליבה של אימו.

"סיריוס," פנה ג'יימס אל חברו ."למה שתית?" 

סיריוס נשך את שפתו התחתונה והביט בג'יימס שבער מכעס מבפנים אך שמר על אשרת פנים אדישה לחלוטין. 

אם לומר את האמת, סיריוס לא זכר מתי הוא בכלל התנשק עם לילי. האופציה היחידה שעלתה בדעתו היא שמישהו הטיל על הכוס שלו לחש שיגרום לו לשתות. לך תדע מי משתף פעולה עם הסלית'רינים כדי לסכסך בין הקונדסאים. סיריוס מעולם לא חיבב את ג'וני הארט, לא אחרי שהוא גנב לו את מריה המילטון בשנה השישית.

"למה שתית, סיריוס?" 

"אני חושב שמישהו כישף לי את הכוס," אמר סיריוס באותו הרהור ששרר במוחו.

"ולמה שמישהו יעשה דבר כזה, בלק?" שאלה כריסטינה גריי. היא הייתה מרייבנקלו ונראה לו שהוא יצא איתה פעם אחת או שהוא הבריז לה, מי יודע.

"את לא תאמיני כמה אנשים ניסו לסכסך בין הקונדסאים, כריסטינה. לאנשים אין פשוט בושה." אמר סיריוס.

"ואם זה לא זה?" איתגרה כריסטינה. "אולי באמת נישקת את אוואנס."

"הו לא," אמרה לילי. "אני בחיים לא הייתי מתנשקת עם בלק, גם לי יש גבולות. "

סיריוס הנהן. "היא צודקת, גם אני לא הייתי מנשק או- היי!" מחה סיריוס. "מה זאת אומרת גם לך יש גבולות?"

"זאת אומרת בלק, שאני לא הולכת לנשק מישהו בגלל איך שהוא נראה."

"אז מה הסיבה אמיתית שאת יוצאת עם פוטר?" שאל אדריאן ג'ונסון בחוצפה. 

"אתה רומז שאני שטחית?" שאלה לילי והביטה בו במבט רושף.

"הו, ממש לא אוואנס, אני רק רוצה לדעת למה את החלטת לצאת עם פוטר," אמר אדריאן "הרי זו לא אישיותו הכובשת, אחרת היית מסכימה לו כבר בשנה השלישית כשהוא הציע לך."

"לידעתך זו הייתה גם אישיותו הכובשת," אמרה לילי בסנטר מורם וג'יימס חיוך חיוך רחב ומרוצה. "ממה אתה כל כך מרוצה, פוטר?" 

"אמרת שזו הייתה גם אישיותי הכובשת," חיוכו של ג'יימס התרחב וחברי הקבוצה צחקו וחזרו לשחק, כשכולם שכחו מה קרה לפני כמה רגעים.

טוב, כמעט כולם.

רמוס וסיריוס היו צריכים לגרור את פיטר אל חדרם כמו בכל פעם שהוא שתה יותר משתי כוסות וויסקי אש וכוס ביצרפת אחת, סף האלכוהול שלו בהחלט היה נמוך בעוד סף האלכוהול של סיריוס היה דיי גבוה והוא היה הכי פיכח מכל הקבוצה, אך למרות זאת סיריוס דמיין מולו את הארייט בלו, הנערה הכי שווה במחזור שלהם.

העלייה במדרגות למעונות של בני השנה השביעית לא הייתה קלה כשהוא סחב את רוב משקלו של זנב-תולע שלא היה רזה במיוחד וזה בלשון המעטה.

רמוס פתח את הדלת לאחר כמה דקות של בלבול שניסה לתפוס את הידית הדמיונית שניצבה מולו. סיריוס ורמוס זרקו את פיטר על מיטתו כשהוא פולט קולות מוזרים (אם הוא לא היה שיכור, רמוס היה יכול להישבע שהוא שמע את פיטר ממלמל משהו לגביי דמבלדור עטוף בתוך לחמנייה לצד מקגונגל עם תפוח בפיה) ונזרקו על מיטתם מבלי להחליף אפילו את בגדיהם.

"לילה טוב ירחוני," סיריוס היה בטוח שתת המודע שלו דיבר.

"לילה טוב רך-כף," איחל רמוס וכעבור מספר דקות החדר התמלא בנחירות של פיטר, בנשימות האיטיות והמרגיעות של רמוס ובנשימות המהירות של סיריוס.

סיריוס חלם את חלומו רגיל – חדר מלא בנות מחכות אך ורק בשבילו עם החיוכים המתוקים שלהן, העיניים הבוערות מתשוקה אליו ואל הזמן הטוב שהן יעברו אצלו. אחת הבנות ניגשה אליו עם חיוך סקסי בטירוף, היא הניחה את ידיה על כתפיו והשקיעה את ציפורניה לתוכן. היא החלה לטלטל את כתפיו באלימות ולקרוא בשמו, אך, איכשהו, חיוכה נשאר. כל מה שסיריוס זכר היה את השיער השחור והפרוע שלה שנהפך קצר מרגע לרגע ועל אפה ניצבו זוג משקפיים עגולים.

"סיריוס," קראה בשמו בחושניות. "סיריוס, סיריוס, סיריוס," קולה החל להשתנות לקול של גבר וכך גם גופה העירום. "סיריוס, תקום כבר!"

עיניו של סיריוס נפקחו בין רגע ובטעות (באמת!) סיריוס חבט בעזרת אגרופו במשהו שילל וגידף כמו שרק אדם אחד יכול לעשות זאת (חוץ ממנו כמובן).

"סיריוס, חתיכת כלב נימול שכמוך," מלמל ג'יימס. "בשביל מה היית צריך לחבוט בי?"

"ג'יימס, חתיכת טרול חסר מוח, בשביל מה היית צריך לנדנד אותי כאילו אני גוש בצק?" ענה סיריוס באותו טון מרוגז קליל.

"אוקי, א' מאז שפרשת מהקווידיץ' אתה באמת גוש בצק," ענה ג'יימס כשהוא מעסה את עצם לחיו הכואבת. "וב', אני צריך לדבר איתך."

סיריוס ידע בדיוק על מה ג'יימס רוצה לדבר, אך לו בעצמו לא הייתה תשובה. הוא שילב את ידיו 

מאחורי ראשו והביט בתקרה במבט חלול. ג'יימס התיישב לצידו במיטה והביט בו במבט נוקב. רק לאחר שתי דקות סיריוס ניתק את מבטו מהתקרה והביט בחברו הטוב.

"דבר קרניים, יש לי עוד דברים לראות ואנשים לעשות," זירז אותו סיריוס.

"אתה יודע על מה אני רוצה לדבר, אני מחכה לתשובה ממך." אמר ג'יימס בקוצר רוח. סיריוס נע במיטתו בחוסר נוחיות.

"אין לי בעצמי תשובה, ג'יימס. אני לא ידעתי בכלל שנישקתי את אוואנס מתישהו במהלך חיי." אמר סיריוס בקול מהורהר. "אתה יודע שאני רואה אותה כמישהי שדחפו לה מקל לתחת כשהיא הייתה קטנה." עקץ סיריוס וחטף אגרוף לצלעו.

"תירגע רך-כף, יש גבול עד כמה אני מרשה לך להעליב את לילי." הזהיר ג'יימס וסיריוס ביטל את דבריו בתנועת יד לא מחייבת.

"זו הארוסה שלך, קרניים, לא שלי." ענה סיריוס. ג'יימס חבט בצלעו בשנית.

"היא לא הארוסה שלי, רך-כף, היא החברה שלי," ענה ג'יימס בזעף קל וסיריוס הרים גבה כתשובה. 

"אתה לא רואה את עצמך מתחתן איתה אחרי שנסיים את הוגוורטס?" שאל סיריוס. "חשבתי שאתה היית רציני כשקנינו את הטבעת."

"כמובן שאני רציני לגביי לילי," ענה ג'יימס. "פשוט אני לא יודע מה היא תענה." 

הפעם היה תורו של סיריוס להכות את ג'יימס בצלעו. "תעשה לי טובה, אתם הזוג הכי לוהט שיש מאז תקופת דמבלדור ומקגונגל!"

"הזוג הכי לוהט? ידעתי שזה היה רעיון גרוע לתת לך לראות סרטי בנות בחופש אצל קלואי." אמר ג'יימס והוכה שוב. 

"אלו לא סרטי בנות!" מחה סיריוס בקול רם מידי.

"כמובן שלא, רק ראית את אותו רעיון עלילה שוב ושוב בצורה מטומטמת לחלוטין!" החזיר ג'יימס בקולו הקול.

"הסרטים האלו מבוססים על החיים, קרניים," 

"כן, באותה מידה שדמבלדור הומו."

"האם זוג הרכלניות ג'יימסינה וסיריוסיה מוכנות לסתום את הפה שלהם, כי חלק מאיתנו לא מסוגלים להתמודד טוב עם האנג אובר?" נשמע קולו המרוגז של רמוס לופין מהמיטה השכנה. 

"סליחה רמוס," התנצל ג'יימס.

"כן, סליחה ירחוני." 

ג'יימס וסיריוס שמעו את רמוס מלמל משהו לעצמו ברוגז וחוזר לנסות להירדם. הם חיכו מספר דקות עד ששמעו את הנשימות הקצובות והרגועות של רמוס וחזרו לדבר.

"היי, אתה לא תאמין מי שמעתי שתגיע לפה," אמר ג'יימס כמו נערה משנה רביעית, נראה כאילו ירחוני דייק בזה שג'יימס הוא רכלנית. "ג'ינה פינקל."

ג'ינה פינקל, הגריפינדורית הכי שווה שסיריוס עשה אי פעם. לצערו היא הייתה שנה מעליו והיא עזבה שנה שעברה, אפשר לומר שבעזרתה סיריוס גילה בשנה השלישית את נפלאות הסקס.

"היא באה בעניין מסויים בשביל דמבלדור ושמעתי את אחותה הצעירה סטייסי מדברת על זה עם החבר שלה."

"בחיי קרניים, אתה באמת זקנה רכלנית," אמר סיריוס וג'יימס בעט בו בחוזקה בירכו. 

"אני לא רכלנית, אני פשוט נזכרתי בשבועה שלנו של בשנה השישית, זוכר?"

"כמובן קרניים, איך אפשר לשכוח," אמר סיריוס ובלע את רוקו בשקט ככל האפשר. "זה היה היום שהבטחת לעצמך שלא תנסה לעשות שום צעד עם אוואנס עד שהיא תראה רגשות חרטה."

"וזה בהחלט עבד," חייך לעצמו ג'יימס, אך חיוכו ירד במהירות. "אתה באמת לא זוכר מתי נישקת את לילי?"

סיריוס נאנח והניד את ראשו. "קרניים, שאלת את לילי אם היא זוכרת?"

"כן, היא אמרה שבטוח שאתם התנשקתם מתישהו כשהיא הייתה שיכורה באחת המסיבות," משך ג'יימס בכתפו. "וכנראה בגלל אמת או חובה, כי אחרת לא הייתה שום סיבה אחרת שהיא הייתה מנשקת אותך."

"אותה סיבה לגבייה," נחר סיריוס. "אני לעולם לא הייתי מנשק את אוואנס בכוונה, אתה יודע את זה."

"כמובן שאני יודע רך-כף, אין לך מה לדאוג." ג'יימס חייך, אך עדיין כרסמה בו השאלה מתי סיריוס ולילי התנשקו.

"אני עדיין תוהה אם מישהו באמת כישף לי את הכוס," הרהר סיריוס. "אני חושבת שזו הייתה כריסטינה גריי, היא לא מחבבת אותי במיוחד." עיקם סיריוס את אפו לנוכח שמה של הנערה. 

ג'יימס הניד את ראשו. "אתה חסר תקווה רך-כף."

"כאילו שאתה יותר טוב מר אני-כל-כך-מאוהב-בלילי-אוואנס-שהיא-יותר-שווה-מלשגע-את-סנווילוס, בחייך קרניים, מי מבין שנינו הפתטי כאן?" 

"אני חושב שאני אלך לישון," אמר ג'יימס ובעט בפעם האחרונה בסיריוס. "ובנינו, אתה הפתטי פה, רך-כף."

"לפחות אני לא מלמל שמות של בנות במהלך הלילה," עקץ סיריוס חזרה ובעט בג'יימס בחזרה. "סליחה, בת אחת." 

"עדיף מאשר לשמוע את הבנות האחרות גונחות את השם שלך." ג'יימס צחק מעט ומיהר אל מיטתו, לפני שסיריוס חבט בו בעזרת רגלו בשנית.

סיריוס היה יכול לשמוע את צעדיו של ג'יימס ואת קפיצי המזרן שנמתחו תחתיו. הוא שמע את ג'יימס מתעסק בשמיכה והוא ידע שהוא נשכב על גבו וכמוהו מביט בתקרה ללא יכולת להירדם בגלל המחשבות שהעסיקו אותו.

הם ידעו שהשני ער ולא דיברו, הם נסחפו במחשבותיהם עד שקרני השמש הראשונות ליטפו את פניהם כשחדרו דרך הכליות האדמות-זהובות.

בהיותם מדריכים ראשיים לילי וג'יימס היו צריכים לארגן את הדברים האחרונים בנוגע "למסיבה החוקית" (כפי שלילי קוראת לזה) של בני שנה שביעית. בינתיים מה שג'יימס עשה היה לתמרן בין למידה אינטנסיבית לבחינות האחרונות, ארגון המסיבה "החוקית", ארגון המתיחה הגדולה שיזכרו אותם לנצח, המשחק האחרון לעונה נגד סלית'רין ועוד כל כך הרבה דברים שכאב לו הראש מלחשוב על כולם.

ג'יימס רץ במהירות אל עבר הספרייה כדי להגיע אל הפגישה שלו עם לילי, כדי לסיים במהירות את הסידורים אחרונים בנוגע לקישוט ולמוזיקה (הם עוד לא קבעו בדיוק איזו להקה הם ינגנו הכי הרבה). כנראה שג'יימס מיהר יותר מדי ולא שם לב ונתקל במישהו בחוזקה. הוא מעד אחורה כשהאדם שהתנגש בו כמעט התרסק על הרצפה, כשידיו מושטות לפנים. ג'יימס מיהר בזרועותיו של אותו אדם ולאזן אותו כדי שלא ראשו לא יכיר מקרוב את הרצפה.

"אני כל כך מצטער," התנצל ג'יימס. "לא שמתי לב לאיפה אני הולך." 

אותו אדם התיישר ונעמד מול ג'יימס במעט הלם. להפתעתו זו הייתה ג'ינה פינקל, הבחורה הכי שווה שסיריוס והוא הכירו מאז ומעולם (כמובן שהוא לא חושב שלילי לא שווה, רק שלג'ינה הייתה בחלקה ויליה). 

לג'ינה פינקל היה שיער בלונדיני-כסוף ומבריק ועיניים כחולות שיכולות לגרור אותך לתוכן למשך שעות. היא הייתה חטובה ולבושה בגלימות יקרות להחריד. ג'ינה הייתה נמוכה מג'יימס בכמעט בראש שלם אפילו שהיא נעלה עקבים.

"זה בסדר פוטר, דבר לא קרה." חייכה אליו חיוך מרגיע, אך נראה שעיניה הכחולות רטטו מעט מההלם הקל שחוותה.

"מחפשת את דמבלדור?" שאל בחיוך, כי אי אפשר שלא לחייך בסביבתה של ג'ינה.

"גם. יש עוד מספר דברים שאני צריכה לעשות בשביל דמבלדור בהוגוורטס," ענתה. "שמעתי שאתה יוצא עם לילי אוואנס, זה נכון שהצלחת לכבוש את ליבה לאחר כל כך הרבה שנות נסיון?" שאלה 

ג'ינה כשעל שפתיה האדומות הופיע חיוך ממזרי.

"בהחלט, היא נשבתה בקסמי אחרי שנה שלא הצעתי לה," אמר וחיוכו התרחב. "אני חושב שהיא התגעגעה לתשומת לב האישית שהענקתי לה."

ג'ינה צחקה את צחוקה המתגלגל ועיניה נצצו. "יש לך בהחלט קסם אישי רב, ג'יימס פוטר."

"תודה לך, ג'ינה פינקל."

"אז עכשיו כשאתה עם לילי, אפשר לשאול שאלה מעט אישית?"

"כמובן, אני איש ללא סודות, העלמה פינקל," אמר ג'יימס בחיוך קונדסאי קל.

"מה הסיבה האמיתית שבאמת הפסקת להציע לאוואנס לצאת?" שאלה ג'ינה בזהירות. "אתה לא חייב לענות על השאלה."

כשג'ינה הזכירה את שם משפחתה של לילי, ג'יימס נזכר בפגישה שלו עם לילי בספרייה. עיני האגוז שלו התרחבו לגודל בלתי ייאמן.

"הו שיט, אני ממש מצטער ג'ינה," התנצל ג'יימס. "אבל אני ממש חייב לפגוש את לילי בספרייה בשביל מסיבת סוף השנה-"

"זה בסדר ג'יימס," הרגיעה אותו ג'ינה. "אני בדיוק צריכה ללכת לספרייה וכנראה שהמסדרונות לא אוהבים אותי במיוחד כי שכחתי את הדרך."

ג'יימס תהה איך אחרי שנה שלא הייתה בהוגוורטס ג'ינה לא זוכרת את הדרך לספרייה, הוא היה דיי בטוח שג'ינה הייתה צמאה לרכילות של תלמידים – דבר שלא שמעה הרבה זמן.

ג'יימס החל ללכת לכיוון הספרייה כשג'ינה מלווה אותו, הוא דיי קיווה שהיא לא תשאל למה הוא לא ביקש ממנה לצאת איתו.

"אז למה לפסקת להציע לאוואנס?" חזרה ג'ינה על שאלתה.

"ניסיתי טקטיקה שונה," אמר ג'יימס. "היא לא הסכימה להתעקשות אז הרפתי, אבל לא שיחררתי לחלוטין." חייך ג'יימס בממזריות כשנזכר איך שיגע את לילי.

"למה אתה מתכוון?" 

"לילי התחרפנה כשהייתי עובר לידה מבלי להתחיל איתה, אבל כן סימנתי לה שלום עם הראש או עם היד – תלוי במצב."

"אתה יצאת עם בנות אחרות כדי לגרום לה לקנא?"

"גם. וגם כי סיריוס אמר שאם אני כבר מגדיר את עצמי כחופשי מ -ואני מצטט-שדת אדומת השיער הבוגדת, אז עדיף לעשות עם זה משהו."

"הו בלק," חייכה לעצמה ג'ינה. "הבחור שנשאר ילד." על שפתיה האדומות כשני היה חיוך חולמני. היא התנתקה מהחלום הקל ששהתה בו והחזירה את מבטה אל ג'יימס. 

"יש סיבה שלא הצעתי לי לצאת איתך?" המבט בעיניה הכחולות נהפך לממזרי.

הו לא, ג'יימס ידע שהיא תשאל את זה. הוא גירד את פדחתו והבעת פניו סימנה חוסר נוחיות.

"סיבה דיי מטופשת, אבל נכונה."

"והיא?"

ג'יימס נאנח. "סיריוס ואני חיבבנו אותך באותה התקופה ונשבענו שלא לצאת איתך או משהו בסגנון באמצע השנה השישית בערך."

הם הגיעו אל הספרייה וג'יימס היה יכול לראות לילי יושבת בשולחן הקבוע שלהם ושוקדת בכל הרצינות על העבודה. היא שזרה את אצבעותיה בשערה האדום והחלק שארך במהלך השנים, עיניה היו מקובעות ברשימות שניצבו מולה והיא מחקה וכתבה מחדש אותן. על פניה היה את המבט שג'יימס הכיר כחוסר סבלנות – הוא כל כך הולך לחטוף.

"זה מוזר," אמרה ג'ינה בהפתעה וקטעה את מחשבותיו על לילי.

"אה, מה מוזר?" שאל ג'יימס בהיסח דעת כשעיניו לא מתנקות מלילי. הוא היה בטוח שלילי יודעת שהוא עומד שם, כי היא שיחקה עם עט הנוצה המסוכר שלה וגירתה אותו – לעזאזל איתך אוואנס!

"סיריוס ואני נהגנו לתמזמז באופן קבוע," אמרה ג'ינה, היא נבהלה מעט כשמבטו של ג'יימס נותק במהירות מהצפייה באוואנס ופנה לעברה כמזועזע.

"מה אמרת?"

"שאני וסיריוס לעשות את זה להתמזמז במלתחות של הקווידיץ'..." ענתה ג'ינה במעט חשש, כשמבטו של ג'יימס נראה שבור, כאילו לקחו ממנו את מטאטא הצעצוע שלו ואסרו עליו לאכול עוגת שוקולד למשך יום שלם.

"אני לא מאמין!" קרא ג'יימס בקול, כך שכל מי שהיה בספרייה היה יכול לשמוע את צעקתו. "ועוד בטריטוריה שלי!"

הוא מיהר אל עבר חדר המועדון כדי למצוא את "חברו הטוב ביותר".

סיריוס בלק עומד לשלם. ובגדול.

סיריוס אהב את ימי ראשון; האופציה להתעורר מאוחר מבלי שירחוני יצטרך לזרוק אותו מהמיטה כמו בכל בוקר, לבלות בהוגסמיד עד מאוחר, לנצל את הדקות האחרונות של היום בלצפות בשמש האדומה שוקעת מאחורי ההרים המושלגים. אבל הדבר שהוא הכי אהב היה ארוחות הערב, בה כל הוגוורטס הייתה משתתפת ונהנית מהמאכלים הרבים שהכינו גמדוני הבית. 

כרגע סיריוס פשוט נהנה מהקינוח המתוק שהונח על צלחתו ובקרוב יהנה מקינוח הנוסף שניצב לצידו – אלישיה אפלבום, הפלפאפית מהשנה השישית.

היום שלו לא היה יכול להיות יותר טוב, ארוחה טובה מלפניו, נערה יפה לצידו, צלחתו של ג'יימס שנשארה בצד לאחר שהלך לעבוד עם אוואנס וג'יימס פוטר כועס עומד מאחוריו.

רגע, ג'יימס פוטר כועס עומד מאחוריו?

סיריוס הסתובב במקומו והביט בבלבול בג'יימס שניצב מאחוריו כועס. סיריוס ידע זאת כי הוא נראה כאילו אכל פלפל חריף במיוחד והוא מתאמץ שלא לפתוח את פיו לצרוח: "שורף!"

"היי קרניי-" זה כל מה שסיריוס הספיק לומר לפניי שנגרר באכזריות מכל הדברים הטובים שעטפו אותו במשך היום. ג'יימס אחז בחוזקה בזרועו וגרר אותו בכוח אל מחוץ לחדר האוכל, כשכל תלמידי הוגוורטס מבטים בהם כולל המורים.

זה כל כך היה נראה כאילו הם הולכים לעשות משהו מלוכלך.

 סיריוס ניסה להתנגד בכל כוחו, אך ג'יימס היה חזק ממנו ודחף אותו לאחת הכיתות הריקות (שהוא דיי קיווה לא לראות עד מחר) והטיל לחש נעילה על הדלת.

סיריוס שיפשף את זרועו הכואבת ונעץ בג'יימס מבט חד.

"בשביל מה זה היה, פוטר?"

"הו ג'יימס, אל תדאג, אני נשבע לעולם לא אעשה דבר עם ג'ינה פינקל, אפילו לא אסתכל לכיוון שלה – אל תדאג חבר!" חיקה ג'יימס את דבריו של סיריוס מלפני יותר משנה. "תעשה לי טובה!"

כל מה שעלה לראשו היה שג'יימס פגש את ג'ינה היום והיא סיפרה לו מה הם עשו אחרי כל אימון קווידיץ' ואחרי המשחקים...

"בחייך קרניים, זו רק בחורה אחת!" מחה סיריוס. "אתה עם אוואנס, מה מפריע לך ששכבתי עם ג'ינה פינקל?"

ג'יימס קפא במקומו כאילו חישמלו את כל גופו. אולי ג'ינה לא סיפרה את החלק שהם שכבו...

"אתה. שכבת. איתה?"

זו הייתה הפעם הראשונה שסיריוס התחרט על כך ששכב מישהי...

"מה זה מפריע לך?"

"מפריע לי שהחבר הכי טוב שלי בגד בי!" צעק ג'יימס ודפק את אגרופו על השולחן שרעד מעוצמת המכה.

מבחוץ נשמעה צווחת אושר חזקה שהייתה כל כך חזקה שהייתה יכולה לנפץ ברגע את ההגנות של הוגוורטס.

מועדון המעריצות שלו ושל ג'יימס (שקטן אחרי שהתחיל לצאת עם לילי) היה מחוץ לכיתה. זהו זה – כולם חושבים שהוא הומו.

סיריוס מיהר לשלוף את שרביטו ולהטיל לחש השתקה חזק במיוחד. הוא פנה להביט בג'יימס שנראה שוב כמו אחרי אכילת פלפל חריף.

"ג'יימס, אתה יודע שלעולם לא הייתי עושה את זה בלי סיבה," אמר סיריוס כשנזכר מדוע בכלל שבר את השבועה שלו ושל ג'יימס בשנה שישית.

"ומה הסיבה שלך?"

סיריוס לקח נשימה עמוקה ואמר: "רוז ג'וזפין."

כעסו של ג'יימס נעלם והתחלף במבט המבולבל. 

"מי?"

עכשיו היה תורו של סיריוס להחזיק את כעסו. סיריוס לא האמין שג'יימס לא זכר את רוז ג'וזפין, הבחורה שתמיד רצה לעשות ולא הזדמן לו...

"ג'יימס, זוכר את המסיבה בשנה השישית שערכנו?" ג'יימס הנהן. "זוכר מה עשית באותו הלילה?" 

"אני דאגתי שאתה לא תשתכר לנו יותר מדי, כשאתה דאגת שאני כן אשתכר ואשכח לגמרי מלילי."

"אתה זוכר מה עשית באותה מסיבה חוץ מלהשתכר?"

ג'יימס גירד סנטרו כשחשב על אותו הלילה.

זה היה לילה אחרי שהחליט שהוא לא הולך להתחיל יותר עם לילי, אחרי שדחתה אותו בצורה כל כך כואבת בהלוואין בכך שהתנשקה מולו עם ווליאם הופר שהיה מרייבנקלו שנה מעליהם. סיריוס החליט לערוך מסיבה לכבוד זה (ההחלטה, לא הנשיקה) והזמין את כל השכבה – חוץ מוויליאם (שלצערו הרב היה צריך לבלות במרפאה) והסלית'רינים.

כל מה שג'יימס זכר מאותה מסיבה שהוא ראה את לילי כשדה כשהמוזיקה הופעלה עם קליאו סטורי, בת דודתו הסקיבית של ג'יימס (שהוברחה למסיבה בדרכים לא חוקיות בעליל), שהייתה באותה תקופה נערה מלאה.

באותו רגע הוא התחיל לשתות מבלי לחשוב אפילו עד שרמוס דחף לו בכוח שיקוי מפכח שסידר פחות או יותר את ראשו.

"אתה התנשקת עם רוז ג'וזפין באותו הלילה," אמר סיריוס. "אתה ידעת שאני חיכיתי הרבה זמן להציע לה לצאת."

"אני לא זוכר שנישקתי אותה," אמר ג'יימס ומתיישב על קצה השולחן. "אני כן זוכר שנישקתי את לילי באותה מסיבה-" סיריוס כיווץ את אפו ובעט בברכו של ג'יימס. "אווץ'! בשביל מה זה היה חתיכת היפוגריף אלים שכמוך?"

"אתה אמרת באותו לילה שלא תתנשק איתה!"

"כן, באותו לילה גם אתה הבטחת שלא תזיין את ג'ינה!"

"אתה נישקת את רוז ג'וזפין!"

"הייתי שיכור!"

"ואיך זה אמור להקל עלי?!"

"בחייך בלק, מה כל כך אכפת לך מבחורה אחת?"

"כי זו רוז ג'וזפין!"

"אז מה?!"

"לעזאזל פוטר, רוז ג'וזפין היא טהורת דם ואימא שלי מעריצה את המשפחה שלה!" קרא סיריוס בכעס. 

"ואם היית שוכב איתה, במה זה היה עוזר?"

"אם הייתי איתה אולי אימא שלי לא הייתה שורפת את הפנים שלי מעץ המשפחה!!!" צעק סיריוס. אגרופיו היו מכווצים בכעס וציפורניו חפנו את עורו עד לכמעט דימום קל. הוא התנשף בקולניות ווריד של כעס נגלה בצווארו.

כל מה שג'יימס יכל לעשות היה לנשוך את שפתו התחתונה ולהצטער שבכלל העלה את הנושא מלכתחילה.

הוא ידע שאין מה לומר, כי לא משנה מה יגיד סיריוס פשוט ימצא דרך כרגע הוציא אותו כנבל מרושע, לכן רק הביט בו במבט מתנצל.

"אני יודע שהם שונאים אותי," אמר סיריוס בקול חנוק, אך תנוחתו לא השתנתה. "אבל לראות את עצמי נשרף מעץ המשפחה זה דבר שונה לחלוטין..."

"אתה לא שונא אותם." אמר ג'יימס יותר מאשר שאל.

סיריוס לקח נשימה עמוקה ושאף באיטיות. אחרי כל זה הוא בהחלט ילך לעשן איזו סיגריה טובה. 

"אני לא יודע, ג'יימס."

ג'יימס העביר את ידיו בשערו, מנהג שלא עשה שנים, והביט אל התקרה, במטרה למצוא שם תשובה.

"לדעתך הייתי צריך לעשות את זה?" שאל סיריוס בקול שקט. ג'יימס החזיר את מבטו אל סיריוס שעצם את עיניו ותקע את ידיו בכיסיו.

"לעזוב?"

"לברוח."

ג'יימס הרהר מעט על השאלה. "זו שאלה מסובכת."

"אין אפשרות לפשט, מה?" סיריוס צחק צחוק חלול והעביר את ידו בשערו בתסכול. "מכל האנשים, דווקא אני?"

"זה מחשל," ניסה לעודד ג'יימס.

"זה בהחלט מכשל אותך, קרניים." אמר סיריוס. "אולי יותר נכון לומר מכשיל."

"לא התכוונתי-"

"אני יודע למה התכוונת." אמר סיריוס וכבש את פניו בידיו.

שוב הייתה את השתיקה ההיא שגרמה לג'יימס להעביר נושא וכמה שיותר מהר. 

"איך זה היה," סיריוס הסיר את ידיו מפניו והביט בג'יימס בבלבול. "אתה יודע, להתנשק עם ג'ינה פינקל?"

חיוך קל עלה על שפתיו של סיריוס. "קרניים יקירי, נצל את ההזדמנות היחידה שבחורה הזו פה, כי החוויה הנפלאה הזו לא חוזרת פעמיים."

הפעם היה תורו של ג'יימס לבעוט בסיריוס. 

"אני לא בוגד בלילי," זעף ג'יימס וחיוכו של סיריוס התרחב, למרות שלא היה כל כך אמיתי. "אני אוהב אותה."

"אני תוהה כמה זמן ייקח לך להציע לה." הרהר סיריוס. "אני מהמר שרק אחרי שנסיים את הוגוורטס, כי אתה נום גינה מופחד."

"תעשה טובה, בלק ותסתום – זה יועיל לכולם." אמר ג'יימס בחיוך. הוא הוציא מכיס גלימתו את גלימת העלמות. "כרגע אנחנו צריכים הגנה מהן." אמר והצביע על הדלת שמאחוריה חיכו עשרות מעריצות משוגעות. הם התכסו במהירות בגלימה והסתתרו קרוב לדלת, כך שיכלו לחמוק החוצה. ג'יימס התיר את הלחשים מין הדלת ובין רגע חבורת מעריצות התפרצה לחדר בצווחות, מפילה את השולחנות והכיסאות בתקווה למצוא את זוג הקונדסאים שחמקו מכיתה צוחקים.

ג'יימס מעולם לא חשב שסיריוס יחזיר לי על הפעם ההיא שהוא העיר אותו בכוח כדי לברר מתי הוא בדיוק נישק את לילי, במיוחד כשהוא עם לילי במיטה.

נו טוב, סיריוס תמיד היה חסר טאקט.

"תפסיק." ניעור ימינה. "לנער." ניעור שמאלה. "אותי." ניעור ימינה, שמאלה, ימינה ושוב שמאלה. סיריוס בלק עומד להיות מסורס אם הוא לא יפסיק לטלטל אותו.

"ג'יימס, גיליתי מתי!" לחש סיריוס בקול (יש דבר כזה בכלל? תהה ג'יימס) והמשיך לנדנד אותו כאילו היה כיסא מתנדנד. ג'יימס נשבע לעצמו לא לשבת על כיסא כזה לעולם.

"בלק, תפסיק לנער אותי כאילו אני איזה משקה מוגז, אחרת אני באמת אתפוצץ כשאני אפקח את העיניים."

סיריוס דחף את ג'יימס מעט הצידה, מבלי לחשוב שג'יימס דוחף מעט את לילי, והתיישב לצידו על המיטה. ג'יימס ידע שסיריוס לא יעזוב אותו ויספר לו מה שהוא רצה בבוקר, כי סיריוס חיית לילה שחייבת להתפרץ בשעות הכי מוזרות מתוך הכלוב שלה. ג'יימס תהה מי באמת החיה הפראית – סירוס או רמוס.

הוא פקח את עיניו והסתובב על גבו בעדינות, כדי לא להעיר את לילי הישנה הנראית כה שלווה – כמו מלאך שירד אליו מגן עדן.

"מה אתה רוצה?" שאל ג'יימס בעצבנות קלה והביט בסיריוס במעורפל, כיוון שהוא לא ראה טוב והרגע התעורר מהשינה, שחיוכו היה כה גדול שאפילו ללא משקפיו היה יכול לראות את החיוך המאושר אך הלחוץ שעל פניו.

"גיליתי מתי," 

"סיריוס, חשבתי שדנו בזה, את השפיות שלך איבדת בגיל נורא צעיר-"

"לא את זה דביל, גילתי מתי נשיקתי את לילי."

עיניו של ג'יימס נפערו כמו זוג מגדלורים שזהרו בחוזקה בחשכה. הוא מיהר להתיישב וחטף את משקפיו מהשידה שליד. לילי נעה מעט בשנתה וסובבה את גבה אליהם כשהיא ממלמלת דבר מה.

"מתי?"

"זוכר שדיברנו בכיתה ההיא על המסיבה?" שאל סיריוס וג'יימס הנהן במהירות. "טוב, אז במסיבה התנשקנו."

"פרט, נמק והסבר, בלק."

"טוב אז אחרי שראית אותך מנשק את רוז ג'וזפין," עיקם סיריוס את אפו. "חשבתי מה יכול לעצבן אותך כמו שאתה עצבנת אותי ומצאתי את לילי חצי שיכורה רוקדת עם קליאו בתקופה שהיא הייתה שמ-"

"סיריוס."

"מלאה," תיקן סיריוס במהרה. "למרות שהיום היא ממש שוו-"

"סיריוס," אמר שנית ג'יימס בקול מזהיר. "תגיע לעניין."

"בסדר, בסדר. בכל מקרה קליאו הלכה לקחת לעצמה פונץ' והלכתי להתחיל קצת עם לילי," סיריוס שפשף את עורפו במבוכה. "וכנראה שהיא הייתה מספיק שיכורה כדי להתנשק איתי כי לא היה לה מושג מי אני."

"התנשקתם כשהיא הייתה שיכורה?" שאל ג'יימס וסיריוס הנהן. "זה מסביר למה היא לא זוכרת..." הרהר ג'יימס. "השאלה איך אתה זוכר."

סיריוס משך בכתפיו. "רמוס."

"מה?" שאל ג'יימס בבלבול.

"דיברתי עם ירחוני על המסיבה הראשונה שערכנו והוא אמר שכל מה שהוא זכר היה אותי מתנשק עם לילי, אבל הוא לא רצה לספר לך כדי שלא נריב ותהרוס את מה שהחלטת באותו זמן."

"כל כך רמוס לופין," מלמל ג'יימס לעצמו וגלגל את עיניו. "אז למה אתה מספר לי את זה?"

"לא יודע," משך סיריוס בכתפיו. "פשוט זה נראה לי הדבר הנכון לעשות," אמר ובעט ברגלו של ג'יימס. "מה שמזכיר לי שאתה אמרת שאתה נישקת גם את לילי באותו הלילה."

ג'יימס חייך מעט והנהן. "אהא, התנשקנו בחדר על אחת המיטות." עיניו של ג'יימס נצצו. "היו לה כבר אז שפתיים רכות ונשיות ו-"

"אתה כל כך נקבה, פוטר." הניד סיריוס את ראשו וג'יימס מרפק אותו, מביט בלילי הישנה שהתהפכה על גבה וחיוך קל היה על שפתיה. ג'יימס התאפק לא לרכון קדימה ולנשק אותה מפני שהוא ידע שכל מגע קל מעיר את לילי.

"אולי, אבל כל אחד מתנהג כמו בחורה אחרי שהוא מנשק את לילי," אמר ג'יימס והביט בסיריוס במבט מלוכלך. "לדוגמה, סיריוס בלק."

"היי, כל הקטע הזה היה בכלל אשמתך!" קרא סיריוס וג'יימס מיהר להניח יד על פיו ולקלל אותו מ"חתיכת היפוגריף" ועד דברים שיגרמו לפרופסור בינס להתהפך בקברו.

לילי נעה מעט בשנתה; גבותיה התכווצו מעט ועיניה נפקחו לחריצים קטנים שגדלו ונפקחו לגמרי. ג'יימס חשב שעיניה של לילי נראו כמו זוג אבני אזמרגד יקרות שהוחבאו מאחורי אבני פחם מיותרים.

לילי הפנתה את מבטה אל עבר הבנים והביטה בהם בחשד.

"ג'יימס?"

"כן?"

"למה אתה שם את היד שלך על הפה של כלב?"

כלב?

ג'יימס הביט אל עבר סיריוס שהפך לרך-כף. ג'יימס התאפק לא להפוך לקרניים ולנגוח בסיריוס לאלף עזאזלים או למרתפים של סלית'רין. הו כן, סלית'רינים יוכלו לנקום את נקמתו בסיריוס היטב...

הכלב נבח פעמיים, כשכש בזנבו ומיהר אל מיטתו של סיריוס שם הפך בחזרה לעצמו והביט בג'יימס במבט ממזרי לחלוטין.

"לילה טוב לכם," איחל סיריוס בלבביות והפנה את גבו לעברם.

כרית נזרקה מכיונו של רמוס לופין על ג'יימס שעד אותו רגע בהה בסיריוס במבט עיון

"סיריוס בלק, אם אתה לא רוצה שאני אגרום לך להתחרט על הרגע בו נבחת כרגע בליל ירח המלא הבא-"

"תיזהר ירחוני," איים סיריוס ממיטתו. "אני ינשוך אותך אתה יודע איפה."

"תמיד תהייתי מה הקטע שלך עם התחת של רמוס," הרהר פיטר ממיטתו שלו וזוג כריות נזרקו לעברו.

"סתום את הפה, זנב-תולע ותחזור לחלום על מריאנה ג'ון!" קרא סיריוס. הפעם כרית מהצד של ג'יימס פגעה בו ולאחר מכן עוד כרית מאותה הכיוון. "בשביל מה זה היה?!"

"זה כי רמוס זרק עלי את הכרית שהייתה מיודעת לך," ענה ג'יימס.

"וכי אתה לא מסוגל לסתום את הפה שלך, בלק," נשמע קולה של לילי. "אני לפעמים תוהה מה אני באה לעשות פה?"

"את מתכוונת מלבד להזדיי-"

"סילנסיו!" קרא ג'יימס וקולו של סיריוס נדם. 

"אה, השקט המבורך." אמר רמוס ונאנח בהקלה.

"מסכים בהחלט, ירחוני." אמר פיטר. "תהיתי מתי מישהו יסתום לו כבר את הפה."

"לילה טוב," איחל ג'יימס וחבריו החזירו ברכה משלהם כשסיריוס מתלהם במיטתו על חוסר ההגונות שנוצרה ועל העובדה שזוהי מדינה הנותנת לאזרחיה להביע את דעתם ועוד כל מיני דברים שלא נשמעו וכנראה לא ישמעו עוד לעולם.

הדרך הלא חוקית שסיריוס וג'יימס הבריחו את קלואי סטורי הייתה בעצם דיי פשוטה – להעביר אותה דרך האח אשר נמצאת "פונדק החזיר" בעזרת אבקת הפלו ומשם וכבר להבריחה אותה מתחת לגלימת היעלמות אל תוך הוגוורטס, כך שאף פעם לא תפסו אותם.

הרעיון בכללי היה של רמוס, כיון שהוא חיבב נורא את קלואי. "אני מבין מה זה להיות שונה בחברת קוסמים," אמר רמוס בשנה השישית. "זה לא נעים להיות שונה."

"כן, אבל להיות שונה זה להיות מיוחד מהסביבה, רמוס." אמר סיריוס וג'יימס הסכים איתו. "ואני בהחלט מסכים איתך לגביי זה שאתה שונה – אתה הבחור היחידי בכל השנה השישית שעוד לא השתכר!"

"דבר שחייב לקרות במסיבה הזו!" אמר ג'יימס בהתלהבות מעט מזויפת, כיון שהמסיבה ההיא הייתה "לכבודו" כביכול. "רך-כף, אנחנו עומדים לגרום לרמוס לגמור לפחות בקבוק אחד של וויסקי אש!" הצהיר אז. אך כשהוא ראה את לילי רוקדת עם קלואי באושר באותה מסיבה, הוא גמר שני בקבוקים.

הם השתמשו שוב באותה השיטה כשסיריוס חיכה לה בפתח של פונדק החזיר כשבידו גלימת ההיעלמות הכסופה הנראית כמו מפל כסוף ורך הנשפך מבין אצבעותיו של סיריוס.

הוא חיכה אל קלואי יותר מחצי שעה עד שיצאה מהפונדק עם זוג בקבוקי בצרפת שהגישה אחד מהם לסיריוס. היא לבשה גלימה סגולה שהתאימה לשערה השחור, ועיניה החומות כשוקולד לוהט הביעו התנצלות. סיריוס נזכר במסיבה הראשונה שעשו הקונדסאים ששם קלואי נראתה ממש שמנה וכעת נראה כאילו היא יכולה ללכת סתם ללכת ברחוב יציעו לה חוזי דוגמנות רק מפני שמצמצה.

"סליחה על האיחור," התנצלה. "אבל לקח הרבה זמן עד שהצלחתי לשכנע את אחי הקטן להפעיל את האח בשבילי."

"אחיך קוסם?" שאל סיריוס ונתן לקלואי את הגלימה.

"כן, הממזר הקטן הצליח לסחוט ממני לפחות שתיים עשרה אוניות לפי שהצלחתי לגרום לא לגלות להורים שאני יוצאת."

"וכמה להפעיל את הפלו?"

"שמונה עשרה אוניות. אבל זה היה שווה כל אוניה."  קלואי חייכה אליו חיוך מסנוור, וסיריוס גיחך והורה לה ללבוש את הגלימה.

הם נכנסו להוגוורטס, כשקלואי מתחת לגלימה הכסופה, מחכים לג'יימס שיוביל אותם אל תוך המחבוא שבו נערכת המסיבה האחרונה שהקונדסאים אי פעם יערכו (חוץ מהמסיבה שאחרי הוגוורטס. אבל יש להתמקד בהווה ולאחר מכן לדאוג לעתיד – לפי דבריו של דמבלדור).

ג'יימס הגיע בדיוק בזמן עם חיוך גדול על פניו כשסיריוס הצביע בראשו ימינה כשקלואי עמדה לשמאלו. אך ג'יימס הכיר את התעלולים של חברו ולכן פנה ישירות אל סיריוס. 

"הכל מוכן," אמר. "כל מה שחסר זו אורחת הכבוד ואדון רך-כף שאוהב כמובן לאחר."

"תזכיר לי, ג'יימי, של מי היה הרעיון של המסיבה הזו כמסיבת הצעה?" שאל סיריוס בתמימות מעושה

"שלך, סירי." ענה ג'יימס באותו הטון ומשהו בעט בו. קלואי.

"אתה הולך להציע ללילי?" שאלה בהתרגשות כשקולה נשמעה לשמאלו של סיריוס

ג'יימס הביט בסיריוס בהרמת גבה וסיריוס הממזר לא נראה אפילו מתחרט. נו טוב, זה מה שקורה כשאתה מחליט לשבת ליד בלק בנסיעה הראשונה בהוגוורטס.

"כן, הלילה." חייך ג'יימס והוציא מכיס מכנסיו את קופסת הקטיפה האדומה ופתח אותה. בתוכה נחה טבעת כסף פשוטה – עם מעט עיטורים קלים חרוטים עליה וללא אבנים יקרות.

"היא יפיפייה," אמרה קלואי וסיריוס חייך.

"לקח לנו שעה עד שג'יימס מצא את הטבעת שהוא אהב," אמר סיריוס וכיווץ את אפו. "כולן נראו לו יותר מדי-"

"צעקניות?"

"לא, מוזרות." ענה ג'יימס. "אף אחת מהן פשוט לא נראתה לי מתאימה ללילי – טוב, חוץ מזו."

"המוכרת כל כך התאכזבה שג'יימס בחר משהו פשוט ולא מוזר."

"רגע, עד כמה מוזר?"

"היו שמה טבעות שהאבן שלהן מחליפה צבע לפי הרגש ואני שיערתי שהצבע התמידי יהיה אדום, כיוון שלילי תמיד כועסת עליו."

"או ורוד, כי היא כל הזמן מסמיקה לידו." העירה קלואי וג'יימס חייך לעצמו. חיוכו ירד כשהוא נזכר במסיבה.

"אנחנו צריכים ללכת, המסיבה עומדת להתחיל!"

יאמר לזכותם של הקונדסאים שההכנות למסיבה היו הדבר הכי קשה שהם עשו – טוב כמעט הדבר הכי קשה שהם עשו. לנסות להירדם כשסיריוס שוכח לשים סילניסו כשהוא עם בחורה במיטה – זה הדבר הכי קשה שהם עשו אי פעם.

הם בחרו לעשות את המסיבה בחדר מהחדרים שגילו והיו מספיק גדולים להכיר את כולם (טוב, כמעט כולם. אף אחד לא רצה סילת'רינים הורסי מסיבות).

לילי כבר ניצבה בחדר כשהם הגיעו לשם עם מהמבט שהוא שאומר: "אני רוצה לכעוס עליכם אבל זה בלתי אפשרי."

קלואי יצאה מתחת לגלימה הכסופה וחייכה אל לילי שקפצה עליה באושר וחיבקה את חברתה משכבר ימים.

"קלואי," חייכה לילי באושר לאחר שגמרה למחוץ את קלואי. "אני כל כך שמחה שהצלחת להגיע!"

"כמובן שאני הגיע," אמרה כשבעיניה הניצוץ הקונדסאי שככל הנראה עובר בתורשה במשפחתו של ג'יימס. "שאני אפספס את המסיבה האחרונה של הקונדסאים?"

"זוכרים את המסיבה הראשונה?" שאלה לילי בחיוך נוסטלגי וג'יימס וסיריוס החליפו מבטים לחוצים.

"כן, בטח," אמר סיריוס בחיוץ מאולץ. "איך אפשר לשכוח..."

ג'יימס לעומתו גיחך ומשך את לילי אליו. "אני זוכר היטב את המסיבה הזו," אמר בחיוך נוסטלגי.

"כנראה שלא מספיק טוב," העיר סיריוס וג'יימס תקע בו מבט.

לילי הביטה בבלבול בג'יימס. "על מה הוא מדבר, ג'יימס?"

"מתברר שסיריוס נזכר מתי התנשקתם," אמר ג'יימס בקול קר. "היית קצת שיכורה וכנראה לא שמת לב את מי נישקת-"

"-אני זוכרת את הנשיקה הזו," העירה קלואי."התמזמזתם קצת במסיבה של המשחק."

"מה?" שאלה לילי בהלם. "אני נישקתי אותו?" הצביעה לילי על סיריוס.

"אל תדאגי אוואנס," פנה אליה סיריוס בקול נמוך. "את נהנית מכל רגע."

לילי הביטה בו במבט מזועזע ואז פנתה על קלואי, אוחזת בכתפיה.

"למה לא עצרת אותי?!"

קלואי הביטה בה במבט ממזרי. "את כל כך נהנית, היה חבל לי לעצור אותך." ציחקקה ולילי פשוט הפנתה את פניה אל חזהו של ג'יימס וצעקה כשצעקתה נבלעת בתוך החולצה האדומה. שלושתם צחקו ולילי הרגישה את הצחוק של ג'יימס עובר דרך גופה.

"תתנחמי במשהו אחד, לילי." העיר ג'יימס וחבק את גופה של לילי. "באותו לילה גם אנחנו התנשקנו."

"באמת?" שאלה בקול עמום שנשמע דרך החזה של ג'יימס.

"אהא, בחדר שהיה לנו בשנה השישית, התנשקנו על אחת המיטות." אמר ג'יימס בחיוך ולילי הרימה את ראשה והביטה בג'יימס בזעף.

"ניצלת אותי כשהיית שיכורה?"

"כן, אפשר לומר," אמר ג'יימס באגביות ולילי חזרה לקבור את פניה בחזהו.

"טוב, נוצלת פעמיים אוואנס," העיר סיריוס. "פעם אחת עם ג'יימס ופעם אחת איתי על המיטה שלי." 

"אני לא עליתי עם בלק לחדר שלכם," אמרה לילי דרך החזה של ג'יימס. "לעולם לא."

"גם אני לא זוכרת שהיא עלתה עם סיריוס או עם ג'יימס אל החדר," אמרה קלואי בהרהור. "כל מה שאני זוכרת זה שסיריוס עלה אחרי שהוא נישק את לילי ולא ירד."

"רגע, אז אם לא נישקתי את אוואנס באותו לילה על המיטה שלי, אז מי באה והתנשקה איתי?" שאל סיריוס בהרהור.

עיניו של ג'יימס התרחבו לפתע וגופו קפא.

"הו לא!" 

סיריוס הביט בג'יימס באותן עיניים אפורות גדולות כזוג נורות כספית גדולות. 

"פוטר, למה הבאת למיטה שלי?!" שאל סיריוס בהיסטריה.

"כי הייתה ערמת מעילים על המיטה שלי ולא רציתי להזיז אותה!" ענה ג'יימס באותה ההיסטריה שתקפה את סיריוס. 

קלואי הסמיקה. "לא הייתה שם שום ערמת מעילים,"

"על מה את מדברת קלואי, אני בפירוש הרגשתי את ערימת המעילים-"

"ג'יימס, לא הייתה שם ערמת מעילים," חזרה קלואי על דבריה והסומק בלחייה העמיק. "אני הייתי ערמת המעילים."

"רגע, רגע, רגע," עצר אותם סיריוס. "אתה היית הנשקנית החושנית שבאה באמצע הלילה?"

"אתה היית הנשיקה הראשונה שלי עם לילי?!"

לילי הביטה במתחרש משועשעת ומזועזעת מעט.

"במקומך לילי, הייתי אומרת לג'יימס לא." לחשה קלואי. "לכי תדעי איזה עוד שלדים מסתתרים בינו ובין סיריוס, את מוכנה לקחת את הסיכון הזה ו-"

"על מה לעזאזל את מדברת?" 

עיניה של קלואי נראו כחיה מפוחדת שמנסה להימלט. 

"הו כן, שכחתי שהוא עוד לא- חייבת ללכת!" אמרה קלואי ומיהרה הרחק מהם, כשהיא משאירה את ג'יימס וסיריוס בוהים אחד בשני כאילו הם חוו הלם קרב.

מוסר השכל – תמיד תשאירו אור פתוח, לכו תדעו מי יתגנב אל החדר שלכם!

*מודעת לשגיאות, מודעת לטעויות ומודעת לכך שלשום בטא אין כוח לבטא את כל זה.