זמנך עבר

ג'יימס נרדם מחובק עם לילי בביתם.הארי בן הפחות משנה ישן שנת ישרים.הוא חלם חלום מוזר ביותר.הוא היה שוב בן אחת עשרה,והוא התהלך בסמטאת דייגון עם חיוך על הפנים.מימינו הלך סיריוס עם חצי חיוך משועמם-מדוכא האופייני לו ביותר.ג'יימס אמר שהוא צריך לקנות מספר דברים-אבל גילה שכבר קנה הכל.בהשתוממות הביט סביב ג'יימס.עברו אותם נערה יפה בעלת שיער חום בוהק ונער נמוך עם שיער חלק ושמנוני.ג'יימס מיד זיהה שאלו הם לילי וסנייפ."מוזר" חשב לעצמו ג'יימס.הוא קרא לה,היא הסתובבה ושאלה "מה?""למה את מסתובבת איתו?"שאל ג'יימס מעט בבוטות.היא הסתכלה עליו כאילו היא לא מבינה מי הוא ומה הוא רוצה והלכה משם.ג'יימס התחיל ללכת אחריה אבל סיריוס עצר בעדו ואמר "אין טעם."ג'יימס הביט בו במבט לא מבין."מה?היא הולכת-""שתלך."קטע אותו סיריוס,במבט יודע כל.
בניגוד אליו,ג'יימס לא הבין כלום."מה-""אנחנו כאן אורחים לרגע,הבט סביב.זו לא הסמטה שלנו,אתה מקשיב?!""אני מקשיב" אמרתי לו."אבל מתחיל ליהיות לי קר!""להתראות"אמר לו סיריוס,"זמנך עבר!"

ג'יימס התעורר בבהלה.הכל שקט,חוץ מהלב שלו שפעם בערך באלף פעימות בשנייה.הוא הביט בלילי הישנה.נשם מעט וחזר לישון.