להבות

זה פרק של בנתיים , בקרוב הוא יעבור בטא , פשוט מנדנדים לי בינשופים כבר !

"איימ תתעוררי" קול מוכר נשמע וזרם פתאומי של מים קפואים הקפיץ אותי מעלה.
חלום, רק חלום . השם שלי לא נבחר , אני עדיין בת 11 , לא השם שלי לא הופיע בכדור 6 פעמים.
אבל כמה שהשקרים שלי מוצלחים , אני לא יכולה לעבוד על עצמי . צעדתי כשיכורה מתנודדת אל הבמה הרעועה ונעמדתי שם מחכה לראות איזה משתתף יזרק עימי במגרש המשחקים של הקפיטול.
"אז בואו נעבור לבנים " ציחקקה אן בקולה הצפצפני בעודה מסובבת את הכדור "ריינמונד אלן".
לא.
המזל שלי לא יכול להיות כול כך גרוע.
רייני?
אל הבמה עלה נער גדול , בן גילי מן השכונות העשירות של מחוז שתיים - עשרה , עורו חיוור , עיניו ירוקות חודרות ושיערו שחור.
הוא בהה בי במבט מתוסכל , סיבבתי את פני . מה שהיה ביננו , היה . זה לא ימנע ממני לנצח.
שני אוכפי שקט נעמדו לידי מובילים אותי אל חדר . כולם מחכים לי שם .
5 דקות , אוכף השקט מסמן , 5 דקות להיפרד מהם.
אמא שלי שמה בחיקי שקית נייר חמימה , אני חיבקתי את כולם והבטחתי שאני אחזור , לא אני לא אחזור - אני בטוחה  . התייפחנו בבכי , אוכף השקט נכנס וסימן להם לצאת , חיבוקים אחרונים , הבטחות שווא והם נעלמו מאחורי הדלת.

אוכף השקט גרר אותי אל תחנת הרכבת , תחנה ישנה המפיצה צחנה נוראית של ביוב , קורי עכביש דקיקים הסתלסו מלמעלה וטיפות טל נחתו מהם ארצה , הבטתי מבט אחרון על השדות הירוקים , אני אחזור לשם , כגופה שחנית משספת את גופה , מסורקת , נקייה ויפה - מוכנה לקבורה.
ציירתי במחשבותי מראה של עצמי עם חנית והרבה דם . לא אהבתי את המראה ,אבל ידעתי שזה יקרה. אולי לא עם חנית , אולי עם חץ או להב חרב . אולי מרעב או מצמא.
אולי.
הנודדתי אחרי אן קרוסוב אל החדר "שלי" למספר השעות הקרובות שבו הרכבת תידהר על המסילה המחלידה אל הקפיטול , כלומר אל מותי .
"עוד שלוש שעות ארחות ערב " היא ציחקקה במבטאה החולני.
שכבתי על מיטה עם סדיני משי רכים ונעימים , החלטתי לא ללכלך את המצעים ונקות את עצמי לפני הכול.
הדפתי ריח זיעה חריפה ופגר של חיות , ריח רגיל לאחרי ציד , התקדמתי אל חדר הרחצה , אמבטייית קצץ עם המון סבונים וריחות משכרים הייתה מולי , נכנסתי ובמהירות סיבנתי את עצמי , שקעתי במחשבות על המשחקים , וריין . אני עדיין נוטרת  לו , האמת הוא צריך לנטור לי טינה . נאחנחתי , העולם מוזר.

יצאתי מהאמבטיה בעוד מטפטפת טיפות זעירות של מים משיערי ומגופי מתקדמת על השטיח הפרוותי שולפת בגדים מן השידה ליד המיתה ומתלבשת במהירות.
נרדמתי על המיטה מייד, חלומות נוראים , היזכרות במשחקים שראיתי , קיוויתי שלא יהיה ילד כמו אנדור , הקניבל שמשום מה הנהר שהוא ישן לידו עלה על גדותיו ואנדור טבע.
או כול שאר הקרייריסטים צמאי הדם.
אן העירה אותי מסיוט בעיצומו , דוב רעב ששיניו נוטפות קצף רודף אחרי "אוכל" היא הודיעה בשמחה . רציתי לזרוק עליה את הכרית , את השידה, לירות בה בחץ. איך היא יכולה להיות מאושרת עדיין כשהיא רואה את כול מי שהיא מובילה לתחרויות נטבח בצורה נוראה, חלקם נאכלים על ידי קניבלים , נזכרתי בתמונה המבעיטה של בן דודי , הגופה שלו חזרה ללא רגל. הם אכלו אותה , החיות.
מובילה את כולנו כצאן לטבח , 'המנצח יזכה בתתהילת עולמים, המפסדים במוות '.
התקדמתי ברכבת אל קרון האוכל , שלל אוכל נמצא שם , העמסתי על צלחתי סטייקים , ירקות טריים ומעט מחית תפוחי אדמה והתיישבתי לאכול.
ריינמונד התקדם אלי ולחש לי באוזן : " אני לא נוטר לך יותר טינה , אני עדיין אוהב אותך " . טוב לא נראה לי שהוא עדיין חושב ככה אחרי שהלחי שלו התנפחה ונהייתה אדומה . כיווצתי את עיני ברוגז והצלפתי בו בפניו, הכעס בלבל אותי " אני לא אוהבת אותך  יותר , מה שהיה היה . רציתי לא להרוג אותך - שמישהו אחר יהרוג אותי . אבל אני אהרוג , אני שונאת אותך " צרחתי.
העפתי את הצלחת שלי מהשולחן והתקדמתי לחדרי ברוגז.
רטנטי בשנאה בעודי טורקת את הדלת , התבוננתי במראה , פני האדימו מכעס עמוק שיערי החום נח על פניי , עייני החומות נמלאו שנאה , וגופי הרזה התקשח ממחשבה עליו.
ריינמונד , בהזדמנות שתהיה לי אהרוג אותך , ללא רחמים.

הפרק הקודם