אין לעמוד בפניו

אין לעמוד בפניו

"אז, זה ככה. אני מחבב אותך."

רון כיווץ את גבותיו ונענע את ראשו. "לעזאזל. לא לזה התכוונתי. אני באמת מחבב אותך, אבל זה יותר מזה. הרמיוני, היינו ידידים במשך שנים ויש לנו מערכת יחסים טובה, נכון? ובכן, טובה רוב הזמן, מלבד אותם פעמים בהן את מתרגזת כי אני מתנהג כמו חמור או בגלל פעמים בחודש בהם יש לך עניינים נשיים עליהם אני ממש לא רוצה לחשוב ובמיוחד שלא לדבר עליהם, אז, איפה הייתי?"

הוא עיווה את פניו והריץ את ידו בשערו. זה לא התנהל היטב. "אני מאוהב בך. הנה. אמרתי את זה. אני מאוהב בך ובהחלט יתכן שגם אוה-אוה- ובכן, המילה שאחרת שאני עדיין לא מסוגל לומר. האם תשקלי לצאת איתי בסוף השבוע הזה להוגסמיד? אני יודע שאנחנו תמיד הולכים יחד להוגסמיד אבל, אה, הפעם בלי הארי. רק אנחנו; את ואני. לא שהארי לא יכול לבוא, גם כן, כמובן. אבל פשוט לא איתנו. בגלל שאני רוצה שתצאי איתי. את מבינה? איתי?"

"קורררווווו."

רון נאנח וקילל בשקט. "אתה צודק, פיג. זה נורא."

פיג מצמץ אליו והטה את ראשו. "הוווט?"

"היא לעולם לא תסכים לצאת איתי כשאני מגמגם כמו גולם מטופש."

"הו, אתה לא יכול להיות בטוח בנוגע לזה."

רון נעץ מבט בפיג וקימט את מצחו. "רגע. מה אמרת הרגע?"

פיג הביט מאחוריו ונפנף בכנפיו לשלום. רון הסמיק מאוד ומלמל, "חשדתי שתגיד משהו כזה," לפני שהסתובב ומצא את הרמיוני נשענת כנגד הדלת. "אני, אה, רק-"

"באמת, רונלד. למה שפשוט לא תציע לי?" היא שאלה בקול השתלטני ביותר שלה שגרם לו לבלוע את רוקו ולהרגיש חם מבפנים בדרך הרעה.

"אה, אני, אמ, את עלולה לסרב?"

היא גלגלה את עיניה והזעיפה את פניה, אבל הוא יכל לראות אותן רועדות כאילו היא נאבקה להסתיר חיוך. "אתה לא תדע עד שלא תשאל. או, אם תעדיף, אני יכולה להשאיר אותך ואת פיג להמשך שיחתכם."

כשהיא נעה כביכול בכדי לעזוב, הוא אמר בפזיזות, "האםתרצילצאתאיתילהוגסמיד?"

היא נעצרה והביטה בו, מרימה גבה. "אני מצטערת. לא הבנתי מה אמרת, רונלד."

"לעזאזל איתך, אשה!" הוא נאנח ונעץ בה מבט כשהיא פשוט נעצה בו מבט כתגובה. הוא חייך לפתע כשהבין שלא היה שום צורך לפחד. "האם תרצי לצאת איתי להוגסמיד?"

"אני לא בטוחה. אני צריכה ללמוד ללחשים וצריך להגיש עבודה באסטרונומיה עוד כמה חודשים," היא אמרה בהרהור. היא הנהנה לבסוף וחייכה, רק בקושי. "בסדר."

"בסדר? תצאי איתי?" הוא רצה לברר כדי להיות בטוח. כשהיא הנהנה, הוא חייך חיוך רחב. "זה מעולה! נלך יחד, רק שנינו ללא הארי. בשבת."

"אם גמרת לגמגם כמו גולם, באתי לכאן כדי לומר לך שזה הזמן לרדת לארוחת ערב," היא אמרה לו.

"היי! שימי לב איך את קוראת-"

"לגמרי במקרה אני מוצאת שלא ניתן לעמוד בפני גלמים מגמגמים," היא אמרה לפני שחייכה והסתובבה. "בוא, רונלד. הארי מחכה לנו."

רון בהה אחריה וחייך חיוך רחב לעבר פיג. "שמעת את זה? היא חושבת שלא ניתן לעמוד בפני."