סֶאְם

זה לא פיק על ג'יני וויזלי אז על תתבלבלו...

אני לא יכולה.
אני מאוהבת בו כבר מעל הראש.
וזה למרות שהוא החבר הכי טוב של אחי.
הוא מתייחס אלי כמו אל האחות של חברו.
לא כמו אל מישהי.
אל בת. בשנתה הרביעית בהוגוורטס.
שאר החברות שלי לא חושבות שהוא משהו מיוחד.
הן גם לא מודעות לכך שאני מאוהבת.
ואני פשוט לא מבינה איך הן לא רואות את זה עלי.
אני תמיד חשבתי שאני הכי שקופה שיש!

הסתכלתי עליו. יותר נכון- צפתי עליו.
"סאם, מה את מתכוונת לעשות היום אחרי הצהריים?" העירה אותי מהרהורי דיאנה, חברתי הטובה ביותר ושותפתי לחדר תוך כדי אכילת הטוסט שלה.
"לא יודעת... חשבתי על טיול קצר בחוץ...כבר מתחיל להיות נעים, אתן לא חושבות? וחוץ מזה אין הרבה שיעורי בית אז...נראה לי שיהיה לי זמן."עניתי בנחת.
"רעיון מצויין!" דיאנה אמרה לי בקול מתפעל."איך לא חשבתי על זה קודם?" אמרה והטיחה את ידה בראשה.
"אווץ'!" כנראה שהמכה כאבה לה במיוחד...חייכתי חיוך קטן.

הייתי בדרכי לספריה. בדיוק סיימנו את ארוחת הצהריים.
"באתי לקחת רק כמה ספרי לימוד" עניתי לספרנית לפני שהספיקה לשאול.
אספתי את הספרים במהירות ונעמדתי מול מדף ספרי המתח.
"צריכה קצת עזרה?" שמעתי קול מאחורי.
"כ-לא." עניתי כשראיתי מי השואל. זה היה טום. למה אני לא מסוגלת לדבר לידו נורמלי? כל פעם שהוא מתקרב אני מרגישה אש מתפצפצת בתוך בטני.
כשסיפרו לי על אהבה בפעם הראשונה, בהיותי בת 3 או 4, לא האמנתי בזה כל כך.
איך בן אדם יכול לאהוב כל כך אדם אחר עד כדי כך שהוא מוכן להישאר איתו עד סוף חייו?.
אבל עכשיו אני מבינה. ככה בדיוק אני מרגישה כלפי טום. החבר הטוב ביותר של אחי.
"אוקי..." הוא ענה לי כלא מאמין. לא שהוא שחצן, אבל בפעם האחרונה שהוא הציע לי עזרה, עוד לא קלטתי שאני מאוהבת בו.
הרגשתי משהו, אבל עוד לא הייתי בטוחה.
ואז, תמיד הסכמתי שהוא יעזור לי...כנראה בגלל זה הוא היה מופתע כל כך...
משהוא יצא מטווח הראיה שלי, התחלתי לרוץ לכיוון חדר המועדון. אני צריכה כרגע קצת זמן לעצמי...
הרי לא כל יום יוצא שמי שאתה אוהב מציע לך עזרה נכון?

דיאנה מצאה אותי שוכבת במיטה ובוהה בתקרה.
"סאם, בואי! אנחנו הולכות לטייל קצת בחוץ! בדיוק כמו שהצעת בארוחת הבוקר!" דיאנה קראה אלי בשמחה.
"לא בא לי כל כך... אני קצת עייפה..."
"נו, קדימה סאם! הבוקר היית בסדר גמור!" היא ענתה לי ומשכה את ידי.
כנראה שאין ברירה...חשבתי לעצמי והתרוממתי מהמיטה.

"סאם את נראית מוזר!" אמרה לי דיאנה בקימוט מצח כשישבנו כולנו ליד האגם.
'אז אני באמת שקופה...' חשבתי לעצמי וחייכתי.
"מה את מחייכת? את רואה שאת מתנהגת מוזר? מה עובר סאם?" היא שאלה והניחה את ידה על כתפי.
"נראה לי שאני יודעת..."אמרה ליסה,שישנה עם שתינו בחדר.חיוך נמתח אט אט על פניה.
"דיאנה," היא אמרה לה. "אני חושבת שסאם היקרה שלנו מאוהבת!"

		הפרק הבא