לילי לונה פוטר והקמיע האבוד

פרק 1. המיון

וואו, איזו התרגשות, חשבה לעצמה לילי כשעלתה במדרגות הטירה לכיוון האולם הגדול בעקבות פרופסור מקגונגל. מרוב היותה שקועה במחשבות היא התנגשה בילדה בלונדינית שהלכה מולה.
"אוי, סליחה," אמרה לילי.
"את נראית לי מוכרת," אמרה לה הילדה ובהתה בה. "ראיתי אותך פעם בתחנה עם ההורים שלך."
"כן, אני לא מופתעת, אבא שלי זה הארי פוטר, ואני לילי פוטר." לילי נעשתה מאוד גאוותנית כשהיא דיברה על אביה ושם משפחתה. הילדה הביטה בה בהערכה.
"נעים מאוד, אני לורה סמית'," הילדה הציגה את עצמה. שם חמוד, חשבה לילי. לילי המשיכה להתקדם במעלה המדרגות, בעוד לורה הולכת לצידה.
לאחר כמה דקות, נשמעה מאחורי הבנות שיחה רועשת.
"כן נכון!" לא נכון!" "כן!" "לא!"
לילי הסתובבה לאחור וראתה שאת השיחה מנהלים שני בנים. "מה קרה? על מה הוויכוח?" היא שאלה. היא אהבה להיות בעניינים. "היי," היא אמרה והצביעה על אחד הבנים. הוא נראה לה מאוד מוכר. "אתה הבן של דראקו מאלפוי." היא לא שאלה, היא קבעה. והיא גם צדקה- הוא בהחלט היה בנו של דראקו מאלפוי. שיער בלונדיני, עיניים אפורות, קול קר כמו קרח...
"נכון מאוד, השם שלי הוא ג'ון מאלפוי. את לא הבת של הארי פוטר?" הוא שאל, וקור וארסיות חדרו לקולו. לילי נרתעה, אך מיד חזרה לעצמה ונעצה בו מבט מזרה אימים. "כן, קוראים לי לילי פוטר." היא ענתה ונשאה את ראשה בגאון.
"נעים מאוד," אמר הילד השני, מנסה להשכין שלום בין השניים. "השם שלי הוא סטרני סלמנדרה, אמא שלי היא לונה. היא מדברת הרבה בשבחים על אביך." אמר הילד הקרוי סטרני, ולילי הסמיקה עד תנוכי אוזניה.
אין ספק, זהו בנה של לונה. היא ראתה את לונה הרבה פעמים בחייה, אבל מעולם לא ראתה את בנה. בלונד מלוכלך, עיניים כחולות-אפורות, חולמנות...
"בואי, לילי," אמרה לורה. "הפרופסור מקגונגל קוראת לנו. את לא רוצה להיכנס לצרות לפני שאפילו התמיינת." לורה בהחלט צדקה. פרופסור מקגנוגל (שהזקינה מאוד בזמן שחלף. עתה היא כבר לא יכלה להסתיר את הקמטים שלה) צעקה אל כל התלמידים החדשים את אותו הנאום שנה אחר שנה.

"מאלפוי, ג'ון!" ג'ון נשא מבט מזלזל לכיוון לילי וצעד לעבר השרפרף. 5 שניות אחר כך הכריזה המצנפת שהוא ילך לסלית'רין.
אחריו היו את "מטילדה, שיבה" וגם את "מרקודי, אלכס" ואז את "סלמנדרה, סטרני." סטרני התקדם בחולמנות לכיסא והתיישב עליו. לאחר כחצי דקה המצנפת הכריזה: "רייבנקלו!" וסטרני הלך לשולחן המיועד.
"סקמורי, טוני" התמיין לגריפינדור, והשם "סמית', לורה!" נשמע. לילי חייכה חיוך קורן לעבר לורה שחייכה אליה בחזרה והכניסה את ראשה לתוך המצנפת. "הפלפאף!" קראה המצנפת בקול.
"פוטר, לילי לונה!" קולה הרועם של מינרווה מקגונגל הדהד באולם הגדול.
מיד החלו ראשים להתקרב אחד לשני, ולילי הלחוצה שמעה אמירות כגון: "שמעתם? זה פוטר!" "אלוהים אדירים, לא ידעתי שיש לו בת!" נזרקות לאוויר.
לילי עלתה במהירות על המדרגות הקטנות, אבל בשבילה זה נראה כמו נצח. מה אם היא תתמיין לסלית'רין? מה אם היא תתמיין לבית אחר מלבד גריפנדור? היא תהיה מאוכזבת מאוד.
היא צנחה על השרפרף, והמצנפת כסתה את ראשה. הדבר האחרון שראתה היה הקריצה של לורה, ואז- חושך.
"הו, עוד פוטר?" קולה של המצנפת העתיקה הדהד בחוזקה באוזניה, "נו, אני כבר יודעת לאן לשלוח אותך, זה פשוט. את תלכי לגריפינדור!" את המילה האחרונה היא צעקה.
לילי כמעט וצחקה מרוב אושר כשפסעה לעבר השולחן שבו תשב מעתה והלאה, ושבו תקבל את התלמידים החדשים שיבואו אחריה.
אלבוס וג'יימס כמעט יצאו מדעתם מרוב שמחה.
"ידעתי! ידעתי!" צרח אלבוס וחיבק לראשונה מזה שנים רבות את לילי. ג'יימס טפח על גבה.
ואז, כאילו תיאמו זאת מראש, הם התחבקו חיבוק פוטרי גדול ואוהב.
אוהו, חשבה לילי, יהיה לי הרבה מה לכתוב לאמא ואבא.