The End

שם: The End.
כותבת: מאיה.
פאנדום: הארי פוטר, מן הסתם.
שיפ: ג'ן. 
דמויות ראשיות: דמבלדור, בעיקרון.
דירוג: PG, אם לא G.
תקציר: תהיות מגוף שני על המוות של דמבלדור.
===
This is the end,
Beautiful friend, 
The end...

הסוף. 
לפעמים הוא קרוב כל-כך עד כדי כך שהוא מוחשי ממש.
אלמלא התעסקת עם הטבעת ההיא, יכולת לחיות חיים ארוכים ואולי אפילו מאושרים. אם רק היית מספר לסוורוס כבר מלכתחילה, כל הכאב היה נמנע.

אתה לא מפחד מזה; הסוף לא כואב. כלום כבר לא כואב, ואתה אדיש להכל. אפילו כלפי מה שחשוב לך היחס שלך שונה.
לדעתך, הסוף, המוות, הוא בסך הכל נחש. והחיים שאחרי, הלא נודע הוא בסך הכל מדבר. מדבר עצום של שאלות ללא תשובה. אתה צריך פשוט לתת לו להיות, לתת לו להכיש עד שהארס יחלחל בך, יאכל אותך אט-אט ויחסל אותך. 
זה הסוף; למה שלא תיהנה ממנו?

"הרוג אותי, סוורוס," אתה מתחנן בפני עבדך הנאמן. "בבקשה, אל תיתן למאלפוי לעשות זאת; אל תהיה זה שיהרוס את נשמתו העדינה."

החודשים עוברים לאיטם, הארס מחלחל עמוק יותר ויותר והסוף נראה קרוב עם כל חודש שעובר. עד שלבסוף מגיע הלילה. 
אתה ופוטר הצעיר יוצאים למעין ציד הורקרוקסים, ומטרתכם היא למצוא את הקמיע של סלית'רין. זה דורש ממך מאמץ רב: ראשית, נאלצת לחתוך חתיכה מבשרך החי בכדי להיכנס למערה. דם, זה התשלום כדי להיכנס למערה שוולדמורט הטיל עליה לחש חזק ובלתי-ניתן להפרה; שנית- שתית את השיקוי ההוא שגרם לך לחזות מראות אימים מעברך. את אחותך הקטנה מתה מול עיניך בהתפרצות קסם לא רצונית בלווית אמך, את חברך הטוב, את אחיך ואותך רבים... 
השיקוי הזה מחליש אותך, ללא כל ספק. כמו סוהרסן; אבל תעשה הכל כדי למנוע את מותו של הארי פוטר ואת ניצחונם של אוכלי המוות.

חלש, וקרוב מתמיד למוות, אתה והארי יוצאים מהמערה וחיזל"ים תוקפים אתכם מכל עבר. האש היא הפתרון היחיד, ואתה ממלמל בשארית כוחותיך לחש שידליק אותה.
ואז מגיעה הידיעה הנוראה מכל - אוכלי המוות השתלטו על הוגוורטס ואות אפל מתנוסס מעל מגדל האסטרונומיה.
אתה יודע שסוורוס ינצל את התזמון המושלם ויבצע את בקשתך סוף-סוף. 
הסוף יותר מדי קרוב, אבל חווית די והותר מכדי שהמוות יכאב לך. 

הארי ואתה ממהרים להגיע להוגוורטס לפני שיהיה מאוחר. 
אתה מבקש ממנו להתעטף בגלימת ההיעלמות של אביו. כשאתם מגיעים למגדל, אתה משתק אותו. אתה יודע שהוא רואה, אבל אתה רוצה שלא יסבול, שלא יכאב לו במוות של מישהו אחר. 
כמובן- לך לא אכפת, כלום כבר לא כואב... זהו, זה מגיע. חברך משכבר הימים, הסוף. 
הארס קרוב ללב, ואתה מתכונן למכת המוות. הכנות אחרונות לפני שיהיה מאוחר. אתה נותן מבט אחרון, חודר ותכול בעיניהם של כל הנוכחים באירוע בידיעה שלא תסתכל בעיניהם שוב.
אתה רואה את מאלפוי המסכן עומד שם, מבולבל וחסר אונים בעוד דודתו אוכלי מוות מזורגגים דוחקים בו להרוג אותך.

סוורוס- עבדך הנאמן- מגיח מאחורי מאלפוי ומשלח בך את הקללה ההורגת.
אתה נופל לאחור ממגדל האסטרונומיה, מת, ואתה יודע שהארי ראה.
כל חייך עוברים מול עיניך ברגעים האחרונים שלהם, ואתה כבר לא מרגיש כלום.
כי הסוף לא כואב. 
הסוף הוא כמו ארס של נחש שסיים את פעולתו והגיע ללבך.