מאחורי הקלעים

"שלום! שמי הדס, גיבורת הסיפור. טוב, את האמת, גיבורה? לא בדיוק..."
"הדס! מה את נדחפת?! שכחת? אני מספר את הסיפור! אם לא תעבירי לי את זכות הדיבור, את תעברי לאמא..." בא ילד ודחף את הדס.
"כן, וואי, סליחה..." התגוננה הדס ורצה לחדרה.
"זאת אחותי, הדס, וזה אני," אמר הילד והצביע על עצמו.
"אני מיכאל, טוב, לא בדיוק, בסיפור הזה אני האיש הזקן! אופס, מה אני מגלה? אז, תכירו את משפחתי."
"היי, אני מוישי!!! אמא, שמוליק לקח לי את הכדור..." בכה התינוק הקטן.
"מותר לי, מוישי, תפסיק להתבכיין. אני שמוליק, ואני במקרה חייב לרוץ!!!" אמר ילד בן 5 ורץ לאמו.
"שקט, שקט ילדים, הגיע תורי! אני האמא של כולם, אם לא שמתם לב. קריאה מהנה!" אמרה אימם של הילדים וליטפה את ראשו של מוישי.
"אז הכל היה ביום קיצי אחד..." אמרה הדס ונעצרה.
"הדס!!!" קרא מיכאל ברוגז.
"מה אתה רוצה? אה, סליחה... בהצלחה!"
"אז הכל התחיל ביום אביבי אחד, כשהשמש שקעה ובת המצווה של הדס התקרבה בצעדי ענק..."
"רגע, יש לי רעיון! במקום שאני אספר את כל הסיפור אתם תקראו אותו כאילו הוא עכשיו! מוכנה, הדס?"
"טוב... שמוליק, מוישי, מוכנים"?
"כן!!!" שמחו השניים.
"מתחילים..." קראו כולם בקול.
"אני ממש מתרגשת, זה עוד יומיים! עוד יומיים! אתם מבינים מה זה?!" שאלה הדס והסתרקה.
"תירגעי, הדס, זה לא היום!" אמרתי מעוצבן, באמצע הכנת שיעורי הבית.
"כן, גאון, אני יודעת שזה לא היום, אבל זה ממש קרוב..." אמרה הדס, שציפתה למזל טוב קטן.
"כן, אני אברך אותך, אבל רק אם תגידי לי כמה זה 4060:44!" שאלתי, עוד יותר לא מרוכז ומעוצבן.
"טוב, זה... לא משנה!!! אל תברך אותי, לא צריך. אתה לא מוזמן למסיבת הבת מצווה שלי!" אמרה הדס בכעס וקרעה את ההזמנה שלי.
"אבל, אבל..." גימגמתי, "לא צריך!!!" אמרתי לאחר מספר שניות ברוגז.
- לאחר יומיים... -
"מיכאל, למה אתה עדיין במיטה?! למה אתה לא מתלבש לבת המצווה של הדס? יש לך חום...?" שאלה אמא בפליאה לאחר מנוחת הצהריים.
לא עניתי.
הושטתי לאמא את ההזמנה הקרועה וחתמתי עליה 'מהדס'.
"אויש, זה בטח סתם בצחוק... בוא, קניתי לך חליפה מדהימה!" אמרה אמא והקימה אותי מהמיטה.
נסענו לאולם המסיבה.
באתי להיכנס לאולם יחד עם אמא, אך היא אמרה שהיא צריכה לשירותים ובינתיים אני אכנס.
באתי לפתוח את הדלת, אך אז באה הדס ואמרה לי בכעס "שכחת מה סיכמנו? אתה לא בא!" היא טרקה את הדלת ונעלה.
ישבתי על אבן, ובכיתי.
חיכיתי לאמא, חיכיתי, וחיכיתי אך היא לא יצאה מהשירותים...
לאחר חצי שעה דפקתי על דלת השירותים, אף אחד לא ענה.
המשך יבוא...

		הפרק הבא