מיוחדת

"הילה, הילונת מתוקה." שידלה סיון את בתה לשחק ברעשן החדש שקנתה לה. נראה היה שבתה בת השנתיים התעלמה מאמה לחלוטין. היא פסעה באיטיות לאורך המסדרון, נראת כשוקלת את צעדיה בהיסוס. היא נעצרה מול חדר האמבטיה, שהיה מלא בקישוטים לקראת החורף: מעיל, מגפיים, מטריה וצעיף.
"מטריה." הצביעה הילה על התמונה. לסתה התחתונה של סיון נשמטה. הייתה זו הפעם הראשונה שהילה דיברה. לא יכלה לומר אמא, או אבא, או אפילו טל, אחותה הגדולה? אך לא, מטריה.
סיון הוציאה את טלפונה הנייד מכיסה, וביד רועדת חייגה לבעלה.
"יאיר?" אמרה, בהולה. "היללוש אמרה מטריה."

"טלוש," בקשה סיון. "תזיזי בבקשה את הסכין, הילה עוד יכולה להח-" דבריה נקטעו על ידי צעקתה של טל. הילה כבר הספיקה לשחק עם הסכין, וכמזכרת, לחתוך את קצה אצבעה. סיון מהרה לעבר הילה, אך למרבה הפתעתה, זו לא פרצה בבכי. היא בחנה את אצבעה בסקרנות.
"דם." אמרה. טל העיפה מבט חטוף באמה, שעוד הייתה בהלם.
"כואב לך?" שאלה טל את אחותה בת השלוש. אך לא נראה היה שהילה הבחינה בקיומן.
"לוֶטיזיה." הצביעה הילה על מכשיר הוידיאו והתקשטה לבטא את שמו.
"אוי לי." מלמלה סיון לעצמה ואחזה בגב הכסא כדי לא ליפול. "אני חוששת שהילה צריכה אבחון."

המאבחנת יצאה לחדר ההמתנה, שם ציפו לה סיון ויאיר .
"בתכם שונה." זרקה את המילים הנוראות הללו, שנפלו על הזוג הצעיר כמו רעם ביום בהיר. השתררה דממה.
"מיוחדת." שברה סיון את השתיקה ומחתה דמעה שהחלה זולגת במורד לחיה. "לא שונה, לא אחרת. מיוחדת." היא ערסלה את ידיה, כשהילה עליהן. הילה לא הוציאה הגה בכל שהותה במקום הקר והאטום הזה, עם האישה הזרה שבחנה אותה. וכשנפגשו מבטיהם של סיון ויאיר, גמלה החלטה בליבם - שיעניקו לבת המיוחדת שלהם את החיים המאושרים ביותר שיכלה הייתה לקבל. העתיד הכי מיוחד לילדה הכי מיוחדת.

אני יודעת שזה קצר, פשוט זה רק הפרולוג... בבקשה תגיבו!!! 

		הפרק הבא