גברת מולטדורה

אזהרה! פאנפיק זה הוא פאנפיק AU!

"בוקר טוב!" אמרתי לג'יני בשמחה של בוקר.

"בוקר טוב, הרמיוני," היא השיבה.

התקדמתי אל שולחני בהרגשה טובה.

***

רעש הצלצול עטף את אוזני בעצבנות. אוף, הצילצול המעצבן שלנו... רגע, זה לא הצילצול שלנו - מה זה אמור להביע?
רעש נעלי עקב החל להישמע במסדרון בית הספר והתקרב לעבר כיתתנו.
"בוקר טוב תלמידים, אני המנהלת והמורה החדשה שלכם. דמבלדור חולה ב... אין לי מושג וגם לא אכפת לי!"

חצופה! לא מדברים ככה על דמבלדור, נקודה.

"קוראים לי גב' מולטדורה, אני מורה, עורכת דין לשעבר, תתרנית, ונחמדה ביותר!"

היא מורה? היא מורה?

בשתי אוזניה היו עגילים בצורת אבוקדו, היה לה אף קצת סולד, וקעקוע על הצוואר.

אני חושבת שאני מתחילה להשתגע!

"ג'יני," אני לוחשת, אבל היא לא שומעת. לכן, עשיתי כישוף, אבל הכישוף פעל בטעות על רון והוא הסתובב ולא הבין מה קרה.

איזו מפגרת אני! זה רון, החבר שלי! אני עשיתי כישוף עליו! טוב, מזל שזה היה כישוף שגורם לך להסותבב אליי.

"ג'יני, פססט," לחשתי לה שוב והיא התחילה לסובב את ראשה לכיווני. וואו, איזו תגלית, ג'יני לא חירשת...

רק רגע! ג'יני הופכת לירוקה וכך גם כל הכיתה!

צרחתי וברחתי מהכיתה. נתקלתי במשהו.

פלטתי אנחת הקלה. לחשתי לעצמי, "איזה מזל! זה היה רק חלום."

התנגשתי בשולחן. כנראה שהשיעור היה יותר מידי משעמם.

גב' מולטדורה הסתכלה עלי. "ילדה, לכי תשני אצל המנהל דמבלדור. בעצם, אני המנהלת, אז לכי לבית המטונף שלך!"

לקחתי את תיקי במהירות ורצתי לביתי בבכי, ושמעתי את רון צועק: "הרמיוני, לכי! את מביכה אותי!"

כשהגעתי לביתי התחילו להתרוצץ במחשבותי שאלות.

מה קרה לדמבלדור? למה היא קראה לבית שלי מטונף? למה רון אמר את זה? ולמה לעזאזל אני שואלת את עצמי שאלות?

***

"הרמיוני, קומי מתוקה. יש בית ספר," צעקה אמא מהמטבח.

"אני לא מרגישה טוב." שיקרתי.

"רוצה שאני אכין לך תה?" שאלה בחיבה.

"לא, רק תודיעי לבית הספר,"

"טוב מתוקה, איך שאת רוצה." אמרה אמי ופתאום נשמעו נגיעות בטלפון.

לאחר שלוש דקות קיבלתי הודעה בפלאפון:

לילדה שאין לי מושג איך קוראים לה,

תרגישי טוב!

שלך,

גברת מולטדורה.



"אני ממש לא מרגישה טוב." לחשתי לעצמי שוב ושוב.

		הפרק הבא