בחיים של סיוט

 אני אומרת מראש, יכך לי זמן להכין כל פרק.

***********************************************

(מישל)

אני מתעוררת בעולם של חושך, אין אור בקצה המנהרה, העולם כולו כאב. בוכה בשקט, בוכה בקול רם, אך אין אף אחד שיוציא אותה משם. כל הגוף בוער באש, היא לא תבוא שוב, אין טעם להתעורר, רוצה למות, רק לעבור למקום אחר.

"למה?!" צורחת "למה עשית לי את זה?!"  צורחת בכאב, איך היא עשתה לי את זה, היא עזבה אותי.

*****

(סוזי)

התעוררתי בבית החולים, בביתי היקר, בו אני מבלה כל יום בחיי. לפעמים אני חושבת איך זה להיות שוב בחוץ, בעולם האכזרי הזה, זה שהכול שם שחור, בלי שמש בלי אור וכשעולות המחשבות אני בורחת למיטה שלי ומתחבאת. היום הגיע ילדה חדשה למחלקה, מה שקרה לה מגדיל את החששות שלי. קוראים לה מישל. שמעתי את הרופאים מדברים עליה, אף אחד לא יודע מה קרה לה... עוד לא ראיתי אותה ,אבל אני יודעת שהיא עומדת לעבור לחדר שלי.

שמי סוזי ואני בת 17, כל חיי גרתי בבית החולים, או לפחות חצי מהם... העולם החיצוני, לפחות כך אני קוראת לו, כבר לא אותו דבר כמו פעם. אין שמש , אין ירח רק חשכה מוחלטת. מאז שהם הגיעו לכדור שלנו אנחנו חיים בפחד. הם שולטים עלינו, מוציאים את הפחד שלנו מהראש  למציאות, אני זוכרת מה קרה לי כשפגשתי אותם. הפחד הגדול שלי היה לאבד את אחותי, ובשנייה אחת ראיתי את אחותי הקטנה, הילדה עם השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות כים,זאת ששרה כל  בוקר, שהשריה שמחה בזמנים של עצב, זאת שתעזור לכל אחד, עני, עשיר, זקן, צעיר הולכת לנגד עייני.

אימי נפתרה בלידה של אחותי. אחותי הייתה כל חיי, אבי נעלם באותו יום אבל פחות התייחסתי אליו כי היא נהרגה ולא יכולתי לעשות כלום. החזקתי אותה בידי, מדממת ומאותו יום הבטחתי לעצמי שאני אנקום בהם. "לאט לאט" שמעתי את האחות מחוץ לחדר שלי כנראה שמכניסים את הילדה החדשה לפה. הדלת נפתחת והינה היא. זאת אחותי הקטנה. אני צורחת, רוצה להעלם, האם זה עוד סיוטו? אני מתחפרת מתחת לשמיכה ונרדמת.

*****

(מישל)

הכניסו אותי לחדר וראיתי אותה. אחותי הגדולה. אבל זה לא הגיוני, ראיתי אותה בפעם האחרונה בתאונה, היא נפתרה לפני חמש שנים, אבל היא נראת בול אותו דבר. אותם עיניים ירוקות, השיער השחור כעורב והנמשים. דמעות יורדות לי מהעיניים ואני רצה החוצה, האחיות תופסות אותי, מזריקות לי משהו ליד ושחור, שוב פעם הכול שחור.

*******************

אז מה אתם אומרים?