אהבת חייו

ג`יימס פוטר נכנס לאולם הגדול יחד עם חבריו, הקונדסאים, כאשר צחקוקם נשמע למרחק.
הם בטח עשו עוד מעשה קונדס חשבה לילי אוונס. בטח שוב על חשבונו של  סנייפ, מסכן. מחשבה נוספת חלפה במוחה.
לאחר מספר דקות הגיע לאולם סוורוס סנייפ, שערו היה צבוע בזהב וזנב יוצא ממכנסיו.
מכנסיו היו מעט קרועים בעקבות הזנב, ורוב התלמידים שישבו באולם הגדול החלו לצחוק על מראהו המגוחך.
סנייפ ידע מי עולל את זה, ג`יימס פוטר וחבריו, הקונדסאים. הקונדסאים המעצבנים האלו חשב סנייפ, גם אני יעשה להם משהו! בעצם לא, אני לא ארד לרמה שלהם.
פתאום הבחין סנייפ באהובת ליבו, לילי אוונס, מסתכלת עליו ומתאמצת שלא לצחוק.
על פניו עלה סומק, לראשונה בחייו, סוורוס סנייפ הסמיק. היא לא צוחקת, לפחות היא. חשב סנייפ.
הוא התבייש במראהו המגוחך, אך עצם המחשבה שלילי אוונס הסתכלה עליו עשתה לו טוב, והשכיחה ממנו את המצב בו הוא נמצא.
"סברמאוס, אני יכול לקבל שערה אחת? אני אוכל למכור אותה בהון," שמע סנייפ קריאות מכיוון שולחן גריפינדור.
"אוח, תסתמו," אמר סנייפ במבט נעלב, אך איש לא שמע אותו, או ליתר דיוק: איש לא רצה לשמוע אותו.
הוא שנא את הקונדסאים בכל רמ"ח איבריו. הוא כל כך שנא אותם, ובמיוחד על המעשה הזה, שלא היה הראשון. הייתה את הפעם שבה הם הלבישו אותו בבגדי גריפינדור שאינם ניתנים להסרה, ואת הפעם שהם גרמו לשיער שלו לעמוד, כאילו שם יותר מדי ג`ל, והיו עוד פעמיים נוספות רבות, אשר סנייפ העדיף לשכוח.
לקראת סוף הארוחה הגיע הדואר, וסנייפ קיבל מכתב, הוא פתח את המכתב, זה היה צרחן.
"סנייפ צבע את השיער לזהב, סנייפ צבע את השיער לזהב!" נשמעו מילות הלעג מהצרחן. סנייפ היה פגוע. הוא קם ממקומו ויצא מהאולם בריצה, דמעות זולגות מפניו, ומאז לא ראו אותו שוב באותו היום.
למה אני תמיד נכנע להם, למה הם כאלה חזקים? למה אני מפחד מהם? מי הם בכלל? `הקונדסאים`. חשב לעצמו סנייפ באומללות.
הוא נראה אומלל, ואם מישהו ראה אותו במצב הזה, הוא לא היה מזהה אותו. הדבר ממנו סנייפ פחד הכי הרבה, זה שלילי תתאהב בג`יימס, הוא ידע שג`יימס פוטר מאוהב בלילי אוונס. צפוי ששני האוייבים יתאהבו בבחורה אחת, צריך את זה בכל סרט רומנטיקה, בשביל האקשן.
אבל למה דווקא הוא?
בפעם הראשונה בחייו העדיף סוורוס סנייפ שלא להיות בסלית`רין.
סנייפ ניגב את הדמעות מעייניו ורחץ את פניו, וכשיצא משירותי הבנים, הוא נתקל בקונסאים, היריבים השנואים עליו.
"אחלה של שיער," צחקק ג'יימס.
"כן, ואחלה של זנב," הוסיף סיריוס.
"תגיד, סנייפ, אני יכול לקבל שערה אחת? אני רוצה לעשות שרשרת זהב," אמר לו רמוס.
"אתה תסתום!" אמר סוורוס, מנסה שלא להיכנע להם.
בעוד הם מדברים, עברה שם לילי אוונס.
"הקונדסאים, כמה צפוי." אמרה לילי.
"לילי, את יודעת שלא אנחנו עשינו לך את זה, מדוע את כועסת?" אמר ג`יימס פוטר בקול מושך, מחשבה מוזרה עברה בראשו של סנייפ; שאולי הוא לא שונא את ג'יימס, ושהוא אינו אוהב בנות. הוא התחיל לחשוב שהוא אוהב את ג`יימס פוטר.
"ג`יימס, ג`יימס, ג`יימס, למה אני מצפה ממך?" ענתה לילי בארסיות.
"אולי לנשיקה?" שאל ג`יימס.
כאן הפנים סנייפ כי קולו המושך של ג`יימס לא יהפוך אותו לאחד שאוהב בנים, הוא אוהב את לילי, וזהו. לילי היא אהבת חייו.
"אולי, ואולי לא." ענתה לילי, הפעם ברכות.
"ניפגש בשבת, בשעה שמונה ליד האגם, תיהי שם." אמר ג`יימס.
"אני אהיה שם." ענתה לילי, עונה בחיוב להצעה של ג`יימס לצאת איתה.
רק אז הבין סנייפ כמה השנאה שלו לג`יימס פוטר גוברת בכל רגע מאז שהכיר אותו, למה הכרתי אותו בכלל? שאל את עצמו סנייפ. ג'יימס מצליח ממנן יותר בהכל, יש לו חברים טובים, הוא מוכר בבית הספר, הציונים שלו לא גרועים, וכולם מחבבים אותו. חוץ מהסלית`רנים, כמובן. אבל סנייפ שנא את ג`יימס על עוד משהו, המשהו שהכי הציק לו; הוא שנא את ג`יימס לא רק בגלל מלחמת האגו שהייתה בניהם, לא רק בגלל שג`יימס הציק לו ללא הפסקה, שהוא פוגע בו, צוחק עליו ולועג לו, לא רק בגלל שג`יימס נמצא בגריפינדור, אלא על עוד דבר אחד, אחד מאלפי הדברים שעליהם שנא את ג`יימס: הוא שנא אותו על כך שהוא אוהב את לילי אוונס. איך הוא מדבר איתה כל כך בקלילות?  שאל את עצמו סנייפ.

הוא רצה להיות עם לילי, אבל פחד שלילי תתאהב בג`יימס פוטר, האדם השנוא עליו יותר מכל. איך הוא יוכל להתמודד עם העובדה שאוייבו הגדול ביותר לקח את אהובת ליבו?
הוא ידע רק דבר אחד.
לילי אוונס היא אהבת חייו, והוא לא יתאהב באף אחת מלבדה.