מגי

פרק א'.
מגי חמקה בזהירות לאחורי אחד השלדים שהוצבו בפינות הוגוורטס.
"דראקו?"היא לחשה בחשש.
"אני פה."שמעה כתגובה וליבה הפסיק לפעום לרגע.לא משנה כמה פעמים תשמע את קולו,תמיד תתרגש מחדש.
'זאת אהבה.'חשבה לעצמה.וקיוותה שהרגש המשונה הזה לעולם לא יחלוף.
"אני שונאת את זה שאנחנו צריכים להתחבא."מלמלה והרכינה את ראשה.
דראקו החזיר קווצת שער חומה ומתולתלת למקומה."גם אני.אבל אין לנו ברירה.אם אבא שלי היה יודע שחברה שלי מגריפינדור.."
סומק עלה בלחיי הנערה."אה,כן?! בסדר.רק תגיד,אני אחזור למיטה החמה שלי,ואתה תשאר פה עם פנסי  פרקינסון.היא בטוח תהיה מושלמת לאבא שלך."
דראקו צחק."היא דומה לבולדוג."
מגי גלגלה את עינייה."זה החלק שאתה שם לב אליו במשפט שלי?!נו באמת,אולי אני  ברצינות צריכה לחזור."
"אויש נו,את יודעת שלא תעשי את זה."דראקו מאלפוי השחצן המשיך בשלו.
"למה לא?!"
"כי מי יחכה לך שם?!לונגבוטום?!"
"תפסיק לצחוק על נוויל!הוא ממש ילד מקסים."אם היה למגי מקום,היא הייתה מתיישבת ומשלבת את ידיה.זה מה שעשתה תמיד שהתעצבנה על אחייה.
"את יודעת,מצחיק אותי לחשוב אם באמת היית מנשקת את לונגבוטום אז..זה היה משעשע."מגי שנאה את החיוך שהופיע על פניו של דראקו.החיוך הזה היה כל כך מאלפויי..הוא הוציא מדראקו את כל מה שהיא אהבה בו.שהוא חייך את החיוך הזה הוא כבר לא היה דראקו שלה.הוא היה מישהו אחר.
משהו שהחברים הכי טובים שלה שנאו כל כך.אילו רק היו יודעים..

***
שלושה חודשים לפני כן:
"להתראות אבא,אמא."אמרה מגי וחיבקה את הוריה חיבוק אחרון.
"ביי,מגי.תתנהגי יפה."אמרה לה קרולין,אימה,והספיקה ללחוש לפיטר,אחיה הבכור של מגי,שישמור עליה.
"אמא,נו באמת!היא כבר בשנה רביעית..יהיה בסדר."חייך אליה אז פיטר.
"טוב,אני אבקש מטיילר.הוא בטוח יקשיב לי."היא פנתה אל בנה שעומד לפתוח את שנתו השישית היום.
"נו,אמא!"התרגז אליה פיטר.
"לא,לא,יקירי."חייכה קרולין."אני לא כועסת.אתה מדריך ראשי,תלמיד שנה שביעית,אתה עסוק.אתה גם בנבחרת הקווידיץ',יש לך הרבה חברים,וגם חברה..הינה,אני רואה אותה!היי,קייטלין!"
קרולין לא תוכל מעולם לכעוס על פיטר.הרי שניהם יודעים כמה נחת הוא מסב לה.
פיטר הסתובב לחברתו,קייטלין,שנפנפה לו לשלום,מקפצת במקומה.שערה בלונדיני קפץ איתה.
טיילר חיבק את אימו לרגע והתקדם לעבר חבריו,לא נותן לה לתת לו עוד הוראות לגבי השנה.גם טיילר ילד טוב מאד,לדעת קרולין.גם הוא מקובל מאד,חברה גם לו יש,הוא לא מדריך..אבל הוא אהוב מאד.
היא צפתה בשלושת ילדיה מתרחקים.פעם היא הייתה מוחה דמעה,עכשיו גם זה מאחוריה.
בעלה הניח עליה את ידו."לא נורא,קרול.עכשיו יש לנו את הבית רק לעצמנו."
'רק לעצמנו,אה?!'חשבה לעצמה.'אם הוא יהיה בכלל בבית..מאז שהוא קודם בעבודה..'
***
"הארי?רון?"מגי נכנסה לאחד התאים.'אוי,לא.'גלגלה את עינייה.'זה מאלפוי.'
"החברים הלוזרים שלך לא פה."אמר לה. "עכשיו תצאי,את מזהמת לי את האוויר."
"כאילו אתה צריך לנשום.."היא ענתה לו."זה לא נוגד את החוקים של השטן?!אופס,אוכל מוות?!"

הוא צחק צחוק מר."את כל כך מצחיקה היילס."הוא קרא לה בשם משפחתה מסיבה מטופשת."אני מת מצחוק."
"הלוואי."הפטירה וסגרה את דלת התא אחריה."אדיוט."
"כבר רבה?"חייך אליה פיטר וקרץ.
"אולי איתך."ענתה לו ונכנסה לתא ממול.
"היי,מג!חיפשנו אותך."הרמיוני רצה אליה מאותו התא וחיבקה אותה.
מגי התנשמה בהקלה."טוב שמצאתי אתכם..נכנסתי קודם לתא של מאלפוי."
רון נראה נחרד."מסכנה."
היא הנהנה."אני יודעת."
מגי הניחה את דבריה על אחד המושבים והרימה בידיה את חתולה של הרמיוני,קרוקשנקס."אתה כזה חמוד."מלמלה.
הרמיוני הביטה בה,וצחקה."את באמת צריכה לקנות לעצמך חתול."
"כן,אמא שלי כל כך תרשה לי."ענתה לה מגי בלי להביט בה כלל."אני כבר מתה להגיע להוגוורטס. לצאת מכל הכללים שלה."
ג'וליה,הנערה האחרונה בחבורתם,נכנסה לתא והספיקה רק לשמוע את המשפט האחרון."לפחות את מתחמקת מאמא שלך.שלי עדיין איתי."החלק האחרון במשפטה היה שקט,אף אחד לא שמע אותו.
"אני מבין אותך.גם לי זה הקלה לצאת מהדרסלים."הארי התערב לראשונה בשיחה."לפחות את יודעת שהיא אוהבת אותך."
"לא אני לא.אני יודעת שהיא אוהבת את פיטר,כי הוא מושלם.היא גם אוהבת קצת את טיילר,כי גם לו יש קצת פוטנציאל.אבל אני ממש מתחת לרמה."
"די,מג."חייכה אליה הרמיוני."אני בטוחה שהיא אוהבת גם אותך."
"כן,בעומק העמוק ביותר והנמוך ביותר של ליבה.וגם זה ממש ממש חלק קטן מהלב שלה."
***
"ה..ה..היי,מגי."שמעה מגי קול מאחוריה שהלכה לבדה למגדל גריפינדור.
"אוה,היי,נוויל."היא הכריחה  את עצמה לעטות חיוך גדול,למרות שיחלה להיכנס כבר למיטה שלה ולהיפטר איכשהו מכאב הבטן הטורדני הזה.
"ר..רוצה שאני אלווה אותך?"הוא היה חששן כל כך,שהיא לא יכלה לומר לו לא.
"בטח,זה יהיה מאד נחמד מצידך."החיוך המזויף לא ירד עדיין.
נוויל נעמד לצידה והם המשיכו ללכת.
"אז..איך היה לך בחופש?"מגי ניסתה להפיג את השתיקה המעיקה.
"היה בסדר.רגיל."נוויל ענה בקול שקט."לא מיוחד..איך אצלך?"
מגי חייכה והתחילה לספר לו על מעשיותיה.
החופש שלה לא היה מעניין בכלל,אבל היא ידעה שבשיחה הזאת,אם היא לא תדבר,אף אחד לא ידבר.
***
ג'וליה עלתה במדרגות לחדרה.היא נופפה לחבריה לשלום והתרסקה על מיטתה.
"הארי,הארי.."לחשה."למה לעזאזל,אני אוהבת אותך?"

		הפרק הבא