פשוט טדי

בינתיים פיקצר אבל אולי יהיה המשך...

____________________________________________________________________________

"אני רוצה את אמא!" צווח טדי רמוס לופין. הארי נאנח, לאחרונה זה קרה הרבה, התקפי זעם של טדי ברגעים בילתי צפויים מאז עבר לגור בביתם של ג'יני והארי אחרי שסבתו מתה.

"אני רוצה את סבתא!" הוא צרח שוב ודמעות עגלגלות החלו לרדת מזוויות עיניו.

"הארי, בבקשה תעזור לי!" נשמעה צעקתה של ג'יני מחדרו של טדי בקומה השניה של ביתם. הארי נאנח שנית הניח את הספר אותו קרא באותו הרגע והתרומם מהספה החביבה עליו.

"אני בא!" הוא צעק לך בחזרה והחל לעלות במדרגות, שתיים שתיים. בתשובה טדי צעק צעקה נוספת.

כשהגיע לחדרו של טדי הוא מצא את ג'יני ואת טדי יושבים על השטיח הרך שבמרכז החדר הצבוע בכחול, טדי צורח וחובט ברצפה בזעם  וג'יני רוכנת מעליו, מפצירה בו להרגע, אך לשוא.

ג'יני הרימה את מבטה כאשר הוא נכנס לחדר, פניה מביעות הקלה.

"בהצלחה" היא אמרה לו ונשקה על לחיו "אני חייבת לרדת להכין ארוחת צהריים ולבדוק מה עם ג'יימס, הוא בטח התעורר מהצרחות של טדי" היא יצאה מהחדר והארי שמע את צעדיה יורדים במורד המדרגות לקומת הקרקע.

"אני רו-צה את א-בא!" טדי צרח. הארי התקרב אל הילד הקטן ששכב על השטיח.

"הי, טדי" הארי התיישב מולו "מה קרה חבר?"

"עצוב לי!" צעק הילד הקטן והמשיך לבכות וליבב. הארי משך את טדי הצורח והבועט אל חיכו ועטף אותו בזרועותיו "תעזוב אותי!" צעק טדי "אתה לא אבא שלי!"

"נכון" השיב הארי וחיבק אותו חזק "אבל אני אוהב אותך כאילו אתה הבן שלי"

"אתה לא מבין" טדי אמר והארי הרגיש איך כתפו נרטבת מדמעותיו של הילד הקטן.

"לגלות לך סוד?" שאל הארי

"כן" אמר טדי והארי הרגיש איך הילד הקטן מהנהן כנגד כתפו.

"אני ואתה די דומים" הארי לחש באוזנו של טדי שדמעות קטנות ועגולות עדיין זרמו במורד לחייו הורדרדות.

"באמת?"

"גם ההורים שלי מתו כשהייתי בן שנה" טדי הפסיק לילל ובהה בהארי כשמבט משתומם על פניו.

"אז איפה גרת?" הוא שאל והביט בו בסקרנות.

"אצל הדודים שלי"

"כמוני!" צעק טדי בהתרגשות. הארי חייך אליו בעדינות. טדי עדיין היה קטן ולא הבין מה הוא סנדק ולכן קרה להארי וג'יני דוד הארי ודודה ג'יני.

"כן, כמוך" הארי אמר וניגב את שבילי הדמעות מלחייו של טדי "אבל הם לא היו נחמדים כמוני וכמו דודה ג'יני וכמו ג'יימס" טדי בהה בו בציפיה להמשך "הם היו סוגרים אותי בחדר קטן מאד מאד, מתחת למדרגות" הארי ניסה לרכך את ההסבר "ובן דוד שלי, דאדלי, היה מציק לי ומרביץ לי" טדי קימט את מצחו ונראה מהורהר.

"אז למה לא עשית לו קסם?"

"טוב, אז לא ידעתי שאני קוסם. למען האמת לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה קוסמים ומכשפות" טדי קימט את מצחו שנית "הדודים שלי הסתירו ממני את זה" הוא הסביר והשתתק.

"ומה קרה אז?" טדי שאל ואחז בידו.

"דוד האגריד בא!"

"האגריד!" צווח טדי באושר. הוא והאגריד היו משחקים שעות ביחד כאשר האגריד היה מגיע לביקור בחופשות.

"והוא לקח אותי להוגוורטס, לשם אתה תלך בעוד שש שנים" אמר הארי והתחיל לדגדג את בטנו של טדי. הילד הקטן צווח צווחות עונג והתפתל בחיכו "ושם הכרתי את דודה ג'יני ודוד רון ודודה הרמיוני ואפילו את אבא שלך, הוא היה מורה שלי, המורה הכי טוב שהיה לי" הארי הפסיק לדגדג את טדי שהסתכל עליו בהערכה "רואה? אנחנו די דומים" אמר הארי ופרס את כף ידו וטדי הצמיד את ידו הקטנה לשלו.

"דומים" הוא חזר אחריו וחיוך האיר את עיניו שהיו בצבע אפור ואטום, תוצאה של מצב הרוח הרע ששרר עליו לאחרונה.

"אתה עדין עצוב?" שאל הארי והחזיק בידו את ידו הקטנה והדביקה של טדי.

"קצת" טדי אמר ופניו התקדרו.

"זה בסדר" אמר הארי ואחז את ידו הקטנה בחוזקה "גם אני עצוב לפעמים, אבל הכי חשוב זה להיות שמח.  גם בשביל עצמך וגם בשביל אבא ואמא. זה אומר להיות שמח פי שלוש!" הארי נעמד בבת אחת והניף את טדי באוויר. טדי צחק ונופף בידיו הקטנות.

"עכשיו בוא נרד למטה ונראה מה דודה ג'יני וג'יימס הכינה לנו לאכול" אמר הארי שהצמיד את טדי אליו ויצא מהחדר.

		הפרק הבא