כוח סבל

השעה הייתה 11 בבוקר.השמיים היו כחולים ללא ענן,והשמש חיממה בקרנייה הנעימות.
כל תלמידי הוגוורטס נהנו מן ההפסקה וגם מקרנייה של השמש,ורק חבורה של נערים ונערות ישבו על שני ספסלים מתחת לעץ תפוחים גדול.
"מה עושים?" שאלה ג'יני,נשענת על גבו של הארי,בן הזוג הנאמן והאוהב שלה. "משעמם פה בטירוף..."
"לגמרי," הסכימה הרמיוני ובהתה בתפוח אדום ועסיסי למראה.
"בואו נבריז משעיור תולדות הקסם," אמר נוויל,מתערב. "צודק,בינס בהחלט לא ירגיש בהבדל..." הסכים רון.לונה צחקה.היא בהחלט הייתה חלק בלתי נפרד מן החבורה,אך,כמובן,גם המוזרה שבהם. "כן,יש לנו עכשיו גילוי עתידות,ואין לי כוח לדחפור אנושי עם צעיפים..." מלמלה ג'יני.הארי צחקק וכרח את זרועתיו סביב צווארה של ג'יני.
כולם הסכימו על ההברזה.
"אז מה נעשה בזמן שנבריז?" שאל דין.שיימוס עזב את הוגוורטס;ולכן עבר דין לחבורה.
"אולי הפעם הבנות יציעו רעיון," אמר הארי. "באמת הגיע הזמן שתפעילו את המוח שלכם,לא רק במריחת אבקה על העיניים..."
הוא הפסיק כשג'יני סתרה קלות על ראשו. "תיזהר ממני," צחקה.
"לי יש רעיון," אמרה הרמיוני,והביטה בבנים בממזריות. "אנחנו נתחקל לשתי קבוצות:בנים ובנות.כל קבוצה על ספסל אחד."
"אוקיי...?" הארי לא הבין לאן היא חותרת.גם האחרים לא.
"ואז נראה איזה קבוצה תחזיק מעמד להישאר על הספסלים.עם שחקן אחד יורד מהקבוצה של הבנים,ירדה לו נקודה,וכך אצל הבנות.זה בוחן את הכוח סבל שלכם.והקבוצה שתישאר הכי הרבה זמן על הספסל שלה,בלי ליפול,תנצח."
האחרים התחילו לאהוב את הרעיון. "ומה הפרס?" שאלה לונה.
כולם חשבו על פרס יצירתי.פתאום רון קפץ,"עם הבנים מנצחים,הבנות עושות להם עד סןף השנה שיעורי בית.וההפך."
כולם הסכימו.הבנים עברו לספסל הימני,והבנות נשארו באותו ספסל.השמאלי.
"המשחק מתחיל מ...עכ...שיו!"קראה ג'יני,וכולם התרחבו ביתר נוחות על ספסליהם.
הצלצול נשמע.נוויל,מתוך הרגל,קם כדי ללכת לשיעור.רון,הארי ודין ניסו לעצור אותו-אבל מאוחר מידי.נוויל כבר נגע ברצפה.הבנים נאנקו והבנות צהלו.
"אוי,נוויל..." נאנח דין. "טוב-לפחות עכשיו זה שווה-אצלנו יש שלושה וגם לבנות," אמר הארי,מנסה להלהיב.נוויל נראה עלוב מתמיד. "בהצלחה," הוא מלמל לבנים,והלך לעבר השיעור של בינס.
"טוב,ממשיכים," שמחה הרמיוני.לונה כבר מזמן הוציאה את עיתון הפקפקן והחלה לקרוא כתבה 'מעניינת' על גילויים של שנרוקק פחוס-הקרן.
ג'יני הניחה את ראשה על ברכייה של הרמיוני.
לפתע הרמיוני קפצה,ועל פנייה יאוש. "לעזעזל," נאנקה.ג'יני הביטה בה בפליאה. "מה?"
"סנייפ נתן לי עונש-"
"סנייפ נתן לך עונש?!" נדהמו כולם.אפילו לונה,שנראתה מטורפת מהרגיל.הרמיוני נראתה מבוישת. "טוב,שכחתי להכיון שיעורי בית-"
"מי את,ומה עשית עם הרמיוני גריינג'ר?"אמר רון בשקט.כולם הביט בהרמיוני,נדהמים ונפעמים.אלוהים אדירים,חשבו.מה עשית להרמיוני?!
ג'יני הייתה הראשונה שהתאוששה. "טוב,אנחנו לא רוצים להסתבך בצרות עם המורים...לכי,הרמיוני.אנחנו מבטיחות לשמור על כבוד הבנות," אמרה ג'יני וקרצה.
"כן,לכי,רק אל תסתבכי בצרות," אמרה לונה.הרמיוני נשמה עמוק,נישקה את שתי חברותייה על הלחי ו...ירדה מן הספסל.
"ביי!" קראה,ורצה חזרה לטירה.
הבנים נאנחו בהקלה.
"הכי נורא מאחורינו," צחק דין באושר. "יש לה כוח סבל של ראיתי מעולם."
לפתע רון פלט קריאה קטנה.
"לעזעזל," מלמלה ג'יני.
"נו נו נו,תלמידים...מבריזים," אמרה אמברדיג' בהטעמה.מאז מות המנהל היא חזרה לשלטון הוגוורטס והפכה למנהלת עוד לפני שמקגנוגל הספיקה להגיד 'אני המנהלת החדשה'.
כי,כמובן,משרד הקסמים הורה לה להיות המנהלת.כמה נורא.כמה איום.
תוכניות רצו במוחם של כולם.איך להסביר מה קרה.
"נו,איך אתם מסבירים את המצב הזה?הצלצול נשמע מזמן,עם אינני טועה," אמרה אמברידג' במתיקות מעצבנת.הארי הרגיש שדמו עולה לראשו.כך גם רון,ודין.ההבנות רק התחילו לרעוד מרוב כעס.
רק לונה לא רעדה ולא הרגישה שהדם עלה לה לראש.היא נעצה במנהלת מבט מהול בשלווה,ואמרה, "כבוד המנהלת,המורה לאסטרונומיה,פרופסור אנצ'י-המורה החדשה-היא נתנה לנו עבודה,עבודה פיזית,כמו שאת רואה," אמרה לונה,והורתה על כל החבר'ה.הארי ראה דבר מוזר;היא הטילה לחשים אילמים על קלף נייר שביצבץ מתיקה הכחול.
"עבודה,אהה?" שאלה המנהלת והביטה בחבר'ה בעניין. "ההוראות היו כתובות בדף?"
"כמובן," מיהרה לונה לומר,והיא הוציאה את הדף שעליו עשתה את כל הלחשים.בדרך היא ירתה על כל דף שביצבץ מכל תיק לחש.
המנהלת סרקה את הדף בעיון. "יש את אותו הדף לכולם?" היא שאלה בעניין,מצפה לראות פרצה ושקר.
אבל כולם ראו את כשפייה של לונה,והם הוציאו את דפי הקלף שעליהם עשתה קסמים.הפרופסור ראתה את הדפים,בעוד כולם מחכים בנשימה עצורה למשמע דברייה.
"איני מאמינה לכם," אמרה לבסוף אמברידג' והניחה את הדפים החבטה על הספסל של הבנים.רון התרחק מידה השמנה והבצקתית בחשאי. "אני אלך לשאול את הפרופסור,ואתם תישארו כאן ולא תזוזו," איימה המנהלת.
לונה עשתה כישוף בלתי נראה לעבר החלון של חדר המורים.ואכן,בחלון השתקפה פרפסור אנצ'י,מפטפטת עם פרופסור ספראוט,מנצלת את השעה החופשית שלה.
הארי רצה לנשק את לונה.כך גם כולם.דין ממש החזיק את עצמו כדי לא לקפוץ על לונה ולחבק אותה.
לפתע דין נראה מהוסס.אמברידג' פנתה להביט בו.
"כן,האדון תומאס?" שאלה בחביבות ומתיקות מזויפת שגרמה להארי ולכל האשר לרצות להקיא. "שמעתי מפי הורייך שאתה רוצה ללמוד בבית הספר המיוחד בוינה,ללמידת קוסמים מוכשרים לגילם.האם זה שקר?" שאלה.
כולם פנו להביט בדין.הוא הסמיק ומלמל, "נכון.אני...אני ממש רוצה ללכת ללמוד בוינה."
"יפה," אמרה אמברידג' בשמחה.ג'יני עצרה את הקיא לצאת החוצה.היא הרגישה את טעמו החמוץ. "

"