שניים על אחת

הוא הלך במסדרון אבל וחפוי ראש.

עיניו הגדולות שהיו מאחורי משקפיו השחורים היו אדומות וכך גם כל פניו. הוא לבש אוברול שבשפתו נקרא שלייקעס,ותחתיו חולצת פסים ארוכה שהדגישה את רזונו.

מכנסי הטרנינג השחורים שלו היו 'מעוטרים' בכתמים בצבע לבן.גרביו הארוכות המתוחות עד לברכיו היו רטובות והסנדלים התנכיות שלו היו קרועות.

היא הסתכלה עליו אז במבט תוהה אך גם קצת מזלזל.

חשבה שלא יהיה ראוי לילדה במעמדה לשאול אותו מה קרה.

ובכל זאת היא הרי ידעה מי עשה לו את זה. זה היה צפוי מאוד-דביר והחבורה שלו.

כלפי חוץ נראה שהיא נהנתה לצחוק עם כל חבורת המקובלים על החנונים, אך בפנים היא הרגישה שמה שהיא עושה כדי לשמור על מעמדה הכיתתי לא באמת בסדר.

בעודה שוקעת במחשבות אתי בוחניק גררה אותו לשירותי הבנים וחיכתה לו ליד הדלת.

מהצד הילדה המקובלת ששמה סהר עקבה אחר התרחשויות אלה בעניין, עד שכרגיל יסמין הפריעה לה.

"אה, אה, נזכרתי! סהר, תשמעי, תקשיבי, נו..את שומעת?" יסמין התחילה לקפוץ ולכרכר סביב סהר.

"כן,שומעת! אני אולי פה מולך ומסתכלת עלייך.." סהר ניסתה לשוות לעצמה גישה נחמדה ככול שתוכל, אך עם יסמין היא איבדה סבלנות.

יסמין הבינה את הרמז שרמוז בקולה של סהר והפסיקה לקפץ.

"טוב, אז ההורים שלי הולכים היום לבקר את סבתא שלי כי היא שברה מפרקת ואגן וזה וזה..אז אני צריכה מקום כדי להיות בו בצהריים כי ההורים שלי לא רוצים להשאיר אותי לבד בבית.."

מעניין למה..חשבה סהר וגלגלה עיניים.

"אז אפשר שאני יבוא אלייך כדי שההורים שלי יוכלו ללכת לסבתא שלי שהיא – " יסמין המשיכה לשאול, וסהר שהתעצבנה לחלוטין ממנה קטעה אותה בגסות "בסדר, בסדר, הבנתי! ובקשר לבקשה שלך, האמת שאלמוג באה אלי היום אבל אם היא תרצה שגם את תבואי אין לי בעיה.." סהר הייתה חייבת להסכים כי ידעה שאם לא תסכים יסמין לא תעזוב אותה.

"ואוו תודה! הצלת אותי! מתה עלייך! אוי אופס בעצם אני לא יגיד מתה עלייך, כי את זוכרת את הסיפור שהמורה סיפרה לנו –" יסמין שוב הגזימה וסהר שוב התעצבנה.

"יסמין! פשוט תלכי לשאול את אלמוג אם זה בסדר מבחינתה!"

יסמין התחילה ללכת אך לא לפני שאמרה "ביוש כפר..לא משנה!"

שיאוו..איזה חופרת היא יכולה להיות לפעמים..חשבה סהר.

הצלצול נשמע.

סהר חייכה והסתכלה לרמקול הקרוב ביותר אליה.

היא זכרה את הוויכוח שהיה על הצלצול שבוע שעבר. הכיתה שלהם הייתה ממונת על בחירת הצלצול בית ספרי.

ובדרך כלל כשאומרים הכיתה שלהם מתכוונים לסהר.

סהר חייכה בסיפוק.היא אהבה את תחושת השלטון הזאת, שהיא מחליטה משהו וכולם אחריה. ככה זה היה עם הצלצול של בן סנוף שהיא בחרה, וככה זה כמעט בכל דבר.

הדבר היחיד שלא טוב לפי דעתה בתחושה זו ובלהיות מלכת הכיתה היה מלך הכיתה.

איכשהו כל הכיתה מצפה ממנה וממנו שיהיו ביחד. אך זה לא היה לפי רוחה של סהר. לפי דעתה מלך הכיתה-דביר, מבחיל.

סהר התעוררה ממחשבותיה ונזכרה שהיה צלצול והיא צריכה ללכת לכיתה.

כאשר הגיעה בריצה קלה לכיתה ראתה שם את אלמוג, יסמין ועוד כמה בנות שחיכו רק לה.

"איפה היית סהר? חיפשנו אותך בכל בית הספר! השיעור כבר התחיל, והמורה בטח כבר מאוד כועסת! איפה הראש שלך?" אלמוג, חברתה הטובה ביותר של סהר, והיחידה שהעזה להרים עליה את הקול דיברה עכשיו. כל שאר הבנות לא פצו פה מחשש שסהר תעשה עליהם חרם. וכשסהר עושה חרם, עדיף לעזוב את בית הספר, כך סיכמו בינם לבנם בנות הכיתה באחד הימים.                                                       

"אוי נו באמת אלמוג, בזמן הזה כבר יכולנו להגיע.." סהר ניסתה להרגיע אותה וכצפוי-הצליחה.

סהר לקחה את בקבוק המים שלה והם יצאו למגרש.

כאשר הגיעו המורה הייתה מצוברחת כהוגן, יום רע.

"רשמתי איחור לכלכן ומינוס חמש נקודות בתעודה." אמרה באדישות כועסת. המורה שרקה במשרוקיתה שריקה שהקפיצה את כולם וצעקה "זוזו! חמשה סיבובים סביב המגרש!"

סהר נאנחה אנחה רמה וחמשת הבנות שהיו מסביבה חיכו אותה ונאנחו גם הם.

סהר הניחה את הבקבוק שלה על המדרגה הגדולה שמסביב למגרש ואז ראתה אותו שוב.

הוא התחיל לרוץ במכנסיים המוכתמים שלו ואתי רצה לידו מחפה עליו, כנראה מעוד ילדים שרוצים להציק לו.

הם בטח חברים נורא טובים, חשבה סהר, עוד זוג התווסף לרשימה שלי.

סהר החלה לרוץ וחמשת הבנות שהיו מסביבה החלו לרוץ מסביבה, מקיפות אותה כמו אנשי שב"כ (=שירות ביטחון כללי).

"זה הולך להיות יום ארוך.." נאנחה סהר שוב והראשים שהיו מסביבה הנהנו בהסכמה.

"וואי איזה מצחיק זה!" יסמין צחקקה מבדיחה של עצמה.

אלמוג שישבה על מיטת האפריון של סהר גיחכה.

לעומתן לסהר לא היה מצב רוח כלל. ראשה היה מלא במחשבות על התייחסותה לחנונים למיניהם עד עכשיו. היא בעיקר חשבה על מניעיה לא לגשת לאותו ילד חדש שנדמה לה ששמו תומר ולשאול אותו על מה שעשו לו.

היא ישבה על השטיח הורוד משחקת באצבעותיה המשוחות בלק אדום. היא רצתה שיסמין ואלמוג ילכו כי ראשה כבר התפוצץ ממחשבות ובנוסף הייתה עייפה מאוד.

"תפסיקו להשתגע בנות.." אמרה באדישות מעושה תוך כדי פיהוק.

"וואי סהר נו..קומי! תעשי כיף!" יסמין החלה לרקוד לקצב השיר 'המסע' של בן סנוף שבקע מהרמקולים.

סהר מיהרה לכבות את מערכת הסטריאו ושילבה ידיים.

"כואב לי הראש אם לא אכפת לך יסמין.." אמרה בכעס שניחן בקולה.

"אוה..אני מצטערת! למה לא אמרת עד עכשיו! היינו מכבות!"

יסמין הצטערה על שציערה את סהר, וקיפלה את ברכיה.

אלמוג גם כן ירדה מהמיטה והתיישבה ישיבה מזרחית על השטיח הורוד של סהר.

"את מוטרדת נכון? מה קרה לך היום?"אלמוג שאלה בדאגה אמיתית,"שמתי לב לזה כבר כשבאת מאוחר מההפסקה לשיעור ספורט.."

"אממ..האמת ש.." סהר חככה בדעתה האם להגיד להם מה מטריד אותה, לבסוף החליטה לשתף אותם, אין לה מה להפסיד.

 "האמת שחשבתי על החנונים..מרביצים להם כל היום, בקושי יש להם חברים..וגם אם יש להם חברים הם חנונים גם! וכאילו לא מספיק להם כל זה אנחנו גם צוחקות עליהם.."

אלמוג ויסמין החליפו מבטים תוהים, ולאחר החזירו את מבטיהם לסהר.

"סהר, אנחנו לא מבינות. מה אכפת לך מהם? את מלכת הכיתה! ולעומתך הם סתם..פשוטי עם כאלה.."אלמוג דיברה בשם שתיהן.

יסמין המשיכה אותה "נכון מאוד! את כבר מזמן לא ברמה שתצטרכי להסתכל עליהם בכלל! מי הם שיטרידו אותך, ואת הכיף שלך?! ותאמיני לי אני מכירה אותך כשאת לא רוצה לכייף.." יסמין קרצה לה.

"טוב לא משנה, תשכחו שאמרתי..אז מה נעשה עכשיו?"סהר חייכה חיוך מאולץ "ולא קשור למוסיקה.." זרקה מבט תוכחה לכיוון יסמין.

יסמין צחקקה והתרוממה מהשטיח, "אני חושבת שהתחלת לדבר שטויות מחוסר שינה. אז אני ואלמוג נלך לבית שלה ונעזוב אותך לישון. מה דעתך?"

"נראה לי שזה יהיה רעיון טוב בשבילי.." סהר חייכה לבסוף חיוך אמיתי  ליסמין.

יסמין אמרה בדיוק את מה שיחלה לו מאז שנכנסה לביתה.

"אלמוג את באה..?" יסמין התארגנה ללכת לבית של אלמוג מבלי לשאול אותה אפילו.

"אני באה, אני באה.." אלמוג התרוממה גם היא והספיקה לסנן לסהר בשקט בלי שיסמין תישמע "קרצייה.."

סהר הניחה יד על פיה והחניקה צחוק.

בזמן שהם התארגנו סהר פיהקה פיהוק קטן. היא באמת הייתה עייפה ומוטרדת.

"טוב, אז ביוש סהר, ניפגש מחר בבית הספר!! ווויי וויי בית ספר!!" יסמין שוב התחיל לקפוץ ולהתלהב בלי שסהר ואלמוג ידעו למה.

הם הסתכלו אחת בשנייה במבטים דומים שהבינו שאין מה לעשות עם הילדה הזאת.

אלמוג דחפה את יסמין לכיוון היציאה ובדרך שלחה לסהר נשיקה באוויר. סהר הרימה את זרועה לשלום בכבדות, עד שאלמוג ויסמין יצאו.

סוף סוף לבד! חשבה.

היא קמה מהשטיח ונשכבה על מיטתה.

זה באמת היה רעיון טוב מה שיסמין הציעה, חשבה בעוד עיניה נעצמות. היא נרדמה לאיטה לאט לאט, נותנת למחשבות המטרידות לעזוב אותה, אך גם נותנת למחשבות אחרות להיכנס לחלומותיה. היא חשבה על היום הראשון ללימודים כשתומר נכנס לכיתה שלהם בפעם הראשונה.

היא הרגישה תחושה מוזרה כמו צמרמורת בכל הגוף. תחושה, שהיא בעצמה לא ידעה להסביר אותה.

ובמחשבות אלה נרדמה וחלמה חלום- - - -

"סהר, בואי אנחנו נאחר!" אלמוג צעקה לסהר מפינת האוכל שבבית של הביטונים-הוריה של סהר.

"עוד רגע!"סהר צעקה מחדרה שבקומה השנייה בדירת הפנטהאוז שלהם.

אלמוג נאנחה אנחה רמה. רגע זו מילה כללית מאוד בשביל סהר.

"אם את לא יורדת בשנייה הזאת אז אני ילך ואני לא יבוא איתך לבית הספר במשך-" אלמוג עצרה את דיבורה משום שהרגישה תפיחה קטנה על גבה.

היא הסתובבה וראתה את סהר עומדת במלא תפארתה ויופייה מולה.

"למי את צועקת בדיוק?" שאלה סהר בחיוך ממזרי.

"סהר! לא שמתי לב שירדת..זדונית כזאת..טוב בואי נלך כבר עוד 10 דקות צלצול וזה היום הראשון ללימודים!!" אלמוג ניסתה לחפות על מבוכתה.

סהר צחקקה צחוק קצר. היא נפרדה מאמה אושרית ומאביה מיכאל והם ירדו במעלית ויצאו.

תוך 5 דקות הם הגיעו  לתיכון ע"ש דליה מזור, ונעצרו להתבונן בו.

"אחח..המוכר והאהוב..את יודעת, לא משנה כמה אנחנו אוהבים חופש אני תמיד יאהב את הבית ספר הזה.." אלמוג נאנחה והסתכלה על בית הספר במבט חדש.

"כן..טוב בואי נלך לפגוש בנות!" סהר הכריזה. היא פגשה את כל בנות הכיתה במהלך החופשה, אך תמיד שמחה שיש מסביבה הרבה אנשים שיגידו דברים על איך שהיא נראית לכן רצתה כבר לפגוש אותם.

הם לא הספיקו להתקדם הרבה וכבר חמש בנות התנפלו עליהם בקפיצות וחיבוקים (יותר נכון על סהר).

"וואי סהר איך רזית! לא שמקודם היית שמנמנה אבל ואוו!" יוספה זעקה.

"מאיפה השרשרת והצמידים המהממים?"דניאל צווחה.

סהר ניסתה לעמוד בקצב מבול השאלות אבל לא כל כך הצליחה. השאלות באו בזו אחר זו.

לעומתה לאלמוג דווקא באו מהן שאלות נוקבות.

"וואי אלמוג איך זה הגיוני שלא נפגשת איתי כל החופש? איזה מוזר זה..." שיראל אמרה בקול מתפלא אך גם גאוותן. כאילו אלמוג לא חשובה מספיק כדי שתיפגש איתה.

כל שאר הבנות הסכימו בהנהון.

"האמת היא,"שיראל המשיכה לתקוף "לא שמעתי מאף אחת שנפגשת איתה במהלך החופש! את נורא מוזרה, את יודעת?

טיילת עם המשפחה שלך? את עד כדי כך משועממת ש-"

שיראל הייתה באמצע התקף זעם על אלמוג, פרקה את כל מה שהצטבר בשנים שעברו.

אלמוג ועומר היו מאוהבים. הם לא ידעו כל אחד על תחושות השני, אך שיראל שאהבה את עומר ראתה את מבטיו על אלמוג וכעת הייתה נחושה ביותר להחזיר לה.

סהר קטעה אותה בכעס עצום "היי!! היי!! מה זה אמור להביע?? מה את חושבת שאת עושה בדיוק?!"זעמה של סהר על שיראל התפרץ. היא רצתה להגן על חברתה הטובה.

" זה ממש לא אמור לעניין אותך מה אלמוג עושה! אבל כדי שלא תלכי לרכל עם כל החברות שלך במקום אחר אחר-כך, אני יגיד לך כבר מעכשיו שאלמוג הייתה איתי רוב החופשה, ובשונה ממך איתה אני נהניתי מאוד!"

"ותתחפפו מפה כולכם,"הפעם דיברה לכל הבנות.

וכשראתה שהן מתמהמהות ללכת, הוסיפה בצעקה "עכשיו!!"

הבנות נבהלו והלכו משם בלי לפצות פה. (שיראל ניסתה להעלם ביניהם, כדי סהר לא תראה אותה ותיזכר בחרם שאולי חשבה לעשות עליה)

עיניה של אלמוג שכל אותו הזמן עמדה בשקט והתבוננה בשיראל במבט חסר הבעה, החלו לדמוע לאט לאט.

סהר שמה לב לכך והרגיעה את אלמוג וטפחה על גבה.

"די, די אלמוגי..את מכירה אותם..הם אוהבות לרכל על כל אחד, וכמו שאמרתי לשיראל אני יגיד לך שוב-כמו שנהניתי איתך היא לא תצליח איתי אף פעם! ולא משנה מה יגידו לך זה לא שווה את הדמעות שלך." סהר המשיכה לטפוח על גבה של אלמוג בעדינות.

לפתע אלמוג נשברה, כאילו ראתה משהו שהיא לא רוצה לראות, משהו מפחיד. היא הסתובבה לסהר והתייפחה יותר על כתפה.

סהר שמה לב לדבר שהפחיד את אלמוג, אך בשונה ממנה היא ידעה איך להתמודד איתו.

או יותר נכון- איתם.

דביר וכמה נערים מהחבורה שלו התקרבו אליהן בצעדים גדולים ובטוחים.

סהר דחפה את אלמוג הדומעת במהירות לאחורי גבה ושילבה ידיים בעקשנות, כאילו היא יודעת בדיוק מה אמור לקרות.

"כן, דביר. מה אתה רוצה עכשיו?"

דביר גיחך והסתכל אל חבריו בתוכחה, כאילו היא אמרה מה שחשב שתגיד.

" הדבר היחיד שאני רוצה ממך הוא שתגידי לי אם בכל החופש הארוך הזה שעבר עלינו לטובה התגעגעת אלי?"

סהר העוותה את פניה בגועל, והוציאה את לשונה.

"לא."

"אפילו לא קצת?" דביר ניסה להוציא ממנה את האמת.

"לא." השיבה ביובש.

דביר הטה את ראשו לאחור, נעלב מחוסר ההתייחסות של סהר אליו, אך מיד החזיר אותו והמשיך לצחוק עם חבריו מראה שזה לא אכפת לו.

"אבל את יודעת.." אמר בלחש והתחיל להתקרב אליה ונעצר מולה "אמרנו שאת חייבת לחשוב עליי לפחות פעם ביום..אני בטוח שאת זוכרת.."

הוא הרים גבות, חייך אליה כיווץ את שפתיו וקירב את פיו.

סהר נדהמה, וסטרה לו.

"מה אתה חושב שאתה עושה לעזאזל?! אני לא בובה שלך, ואתה ממש לא יכול לשחק בי!!"

כל המבטים הופנו אליהם וחיכו לתגובתו של דביר.

דביר הובך מאוד, אך חיפה על כך כשצחק שוב עם החברים שלו.

הוא עדיין לא הלך.

"את דווקא כן בובה! ויודעת מה? אחרי שתראי את הילד החדש שהביאו לכיתה שלנו, אתה תעריכי אותי הרבה יותר.."

סהר כיווצה את אגרופיה בכעס, ודביר והמקיפים אותו הלכו משם לבסוף, ממשיכים לצחוק בקולי קולות.

אלמוג נעמדה מול סהר.

"זה היה מפחיד.."אלמוג הביעה את דעתה.

אבל לסהר היו כבר מחשבות אחרות בראש.

 "למה הוא התכוון כשאני יראה את הילד החדש ? איך הוא נראה?"

אלמוג הרימה את כתפיה בחוסר ידיעה.

הצלצול נשמע והתלמידים שהיו מרותקים לנעשה, איבדו עניין והלכו לכיתות בפעם הראשונה השנה.

"אני משערת שעכשיו נדע.." אלמוג השיבה, והם יצאו לכיוון הכיתה במסדרון הארוך.

		הפרק הבא