Who Am I

היוצרות הן: Demis  BlueMoon danamul

שרלוט,נערה בת 11 שחיה בלונדון עם אמה,לבד. אביה נעלם בסיבות לא ידועות.
שרלוט אהבה מאוד לצייר,במיוחד ציורים של אביה שאותו לא הכירה. תמיד תיארה אותו כבעל חום שטני ועיינים ירוקות,כמוה.
כל חייה ניסתה להוציא מאמה את הסיבה האמיתית לבריחתו של אביה. בכל פעם שהייתי שואלת אותה על זה,היא הייתה מסיטה את מבטה והייתה בטוחה שהייתי רואה שם דמעות.
"שתגדלי, שרלוט." היא הייתה אומרת בפשטות וחוזרת לעיסוקיה.
זה לא שהעובדה הזאת פגעה בחייה. חייה היו פשוטים ושלווים.כלומר, עד היום.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
זה קרה קרוב לסוף השנה, נכנסתי לכיתה כמו כל יום רגיל והתיישבתי במקומי.
הכיתה רעשה, כל הילדים הסתודדו בקבוצות ודיברו על התוכניות שלהם לקיץ.רק אני ישבתי במקומי וקראתי ספר.
"היי, שרלוט." שמעתי קול מאחורי. הסתובבתי, זו הייתה חברתי ליאן.
"היי,ליאן." חייכתי אליה וחזרתי לספר. בנתיים, ליאן שמטה את תיקה על הכיסא לידי והתיישבה.
"תקשיבי, אני מתכוונת לעשות מסיבת בריכה ביום הראשון של החופש. את תבואי?"
סגרתי את הספר ונאנחתי. "לא תודה. אני לא רוצה להשאיר את אמא שלי לבד."
ליאן נראתה כועסת. היא קמצה אגרופיה וצרחה: "OMG שרלוט, את כבר בת  11 ! תוכלי לשרוד כמה שעות בלי אמאל'ה שלך!"
"שלא תדברי ככה על אמא שלי!" צרחתי בחזרה ונעמדתי.
"אני אדבר איך שאני רוצה! אני לא מאמינה שאני בכלל חברה שלך." היא הפטירה בזלזול. "איך אני יכולה להיות חברה של מישהי כל כך תינוקת?!"
"אז אל תהיי!" הפעם ממש התעצבנתי. "את יודעת מה? לכי לעזאזל!"
דחפתי אותה והופתעתי, היא נפלה רחוק ממה ששיערתי, ראשה פגע בקיר והיא נפלה בלי נוע.
"ליאן," התקרבתי אליה בחשש. היא לא ענתה, ראשה היה שמוט לצד ועיניה עצומות.
הילדים התקרבו אל עבר ליאן, גם אני. שהתקרבתי, ראיתי שלולית אדומה מבשרת רעות יוצאת מראשה.
"יורד לה דם!" ילדים החלו לצרוח ויצאו מהכיתה לקרוא למורה. לבסוף, רק אני נשארת בכיתה.
הרמתי את ידי והבטתי בהם. "מה קורה לי?" מלמלתי לעצמי בלחש.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

היוצרות הן: Demis  BlueMoon danamul

		הפרק הבא