אלבום תמונות

"היי,הארי,הבאתי לך מתנה!" קולה של ג'ינ רעם במסדרונות הבית.
הארי קפץ.השעון המעורר שהיה לידו על השידה כבר הראה שהוא מזמן צילצל בשעה המכוונת,תמים לגמרי.
הארי תפס בראשו והפיל את ראשו על כריתו.
יש לו היו יום הולדת עשרים,איך הוא שכח?
"הארי?אתה חי?"
"כן,אני נושם,"
"אז תרד כבר!המתנה רעבה!"
איזו מתנה יכולה להיות רעבה?
הארי שם מכנסיים,מבולבל,והתעתק למטה.
"טוב שנזכרת להופיע!" אמרה ג'יני וחיבקה אותו חיבוק קל.
"מזל טוב!" אמרה לו כששיחררה אותו מהחיבוק.היא חייכה חיוך קורן.
"תודה," אמר הארי,נכלם.איך,איך אפשר לשכוח יום הולדת כזה?ועוד עשרים!
ג'יני נשקה על לחיו.הארי הסמיק.
הארי שמע רשרוש.הוא פנה להביט במקור הרעש,וראה על הכרוסא הכחולה שלו קופסה מקרטון,שרעדה קלות.
"מה קנית לי,ג'יני?"
ג'ינ חייכה כממתיקת סוד. "תפתח תראה," אמרה.הארי הרים את כתפיו באדשיות-אף על פי שסקרנותו בערה בו-והלך לעבר החבילה המתנועעת.הוא פתח אותה בזהירות,משתדל לא לגרום רע למה שבתוך הקופסא.
בתוך הקופסא התגלה גור כלבים דלמטי,מקפץ ורוקד על שחרורו.
הארי מצמץ.כלב?
"נו?מה אתה אומר?" שאלה אותו ג'יני ואספה את הגור לחיקה. "שמעתי אותך,שלא תחשוב.כל כך רצית כלב;אז הנה המתנה שלך!"
הארי רצה לקפוץ עלייה בנשיקות וחיבוקים.אלוהים,תודה שבירכת את ג'יני באוזניים חדות.
הארי לקח את הגור המתוק מתוך ידייה,ואסף אותו אל חיקו.הגור גרגר מהנאה.
"איך נקרא לו?" שאל הארי בעוד הוא מגרד את הגור מאחורי אוזניו.
"לה," תיקנה ג'יני. "סליחה,לא היו זכרים.אני מקווה שזה בס-"
"זה נפלא,ג'יני.תודה!"
ג'יני הסמיקה מהנאה. "בכיף,תבוא כל יום..."
הם צחקו.הארי הרגיש שהוא מתאהב בגורה הקטנה הזאת שבידיו,מגרגרת מהנאה יותר כמו חתול מאשר כלב.
"אז איך נקרא לה?" שאל הארי, "צריך שם-"
"גם אי חשבתי על זה," אמרה ג'יני,קוטעת אותו. "לדעתי,צריך לקרוא לה-"
"בילי."
"מה?"
"מה ששמעת.בילי."
השם הזה היה כתוב לה על המצח,מותאם בדיוק בשבילה.
בילי.
"אהה,בסדר..." אמרה ג'יני וליטפה את בילי. "את הקולר תצטרך לקנות בעצמך.רציתי לקנות לך,אבל-"
פלאק.פלאק.
"מזל טוב!" צהלה הרמיוני,שהתעתקה הרגע לסלון עם רון. "היום יום הולדת,היום יום הולדת,היום יום הולדת להאר-!" הרמיוני התלהבה,אבל היא נקטעה כשראתה את הגורה הקטנה בתוך ידיו של הארי.
"איזה מתוק!" לחשה הרמיוני.ג'יני הרימה את ראשה בגאווה. "אני קניתי לו," אמרה ג'יני,גאה בעצמה. "חוץ מזה,זה לא הוא,זה היא,וקוראים לה בילי."
"חמודה," אמר רון.הרמיוני לטשה עיניים גדולות בבילי,מלטפת מדי פעם את ראשה המוכתם כתמים שחורים. "המתנה שלנו זה כלום לידה."
"כן," אמרה הרמיוני. "המתנה שלנו לעומת המותק הזאת זה כמו הקולר שיש לה.מתנה קטנה בצד."
"נו,מה קניתם?!" הארי התרגש.התרגש במיוחד.
מעולם הוא לא קיבל חיית מחמד ליום ההולדת.
טוב,חוץ מהדוויג,שאותה קיבל מהאגריד.
"כשאני חושב על זה,איפה האגריד?" שאל הארי.
"אין לי מושג," ענה רון במישכת כתפיים,והוציא חבילה מרובעת,עבה ושטוחה. "מזל טוב,אחי," אמר לו וחיבק אותו חיבוק עם תיפחות חזקות על הגב.
הארי הרגיש שליבו הולך להתפוצץ מהתרגשות.
הארבעה התיישבו על הספה,בזמן שהארי,שישב במרכז,פתח את המתנה.בילי הסתובבה בבית,מריחה,מתבוננת,ושוב מריחה,מכירה את הבית החדש שלה.
"אלבום תמונות?" אמר הארי בחיוך כשהוציא את האלבום הצבוע ירוק. "תודה,חבר'ה.איזה תמונות יש שם?"
"מהתקופה שהיינו בהוגוורטס," אמרה הרמיוני,זורחת כולה. "תפתח,תראה..."
הארי פתח את האלבום,והתפקע מצחוק.
זה היה כל כך מצחיק לראות את עצמו,את רון והרמיוני בני 11,קטנים כל כך,צעירים כל כך.הם נפנפו מהתמונה,מאושרים.
"אלוהים,אני הייתי בת תשע," מלמלה ג'יני.הארי החל לרקוע על השולחן מרוב צחוק.התמונה הבאה הייתה שלו ושל רון משחקים ש"ח קוסמים.רון הרים את ידיו בתנועה של 'ניצחתי!',והארי נראה מאוכזב.
"אתה כל כך מצחיק שאתה מנצח," אמרה הרמיוני לרון. "כזה מאושר."
רון הסמיק,וכולם צחקו.
תמונה שלהם מהמחילה.רון מחזיק את סקאברס,ג'יני נעלמת במדרגות.
תמונה עם האגריד ופנג,רון אחרי התקף הקאת החלזונות.
תמונה שקריווי צילם,בה הארי מחייך בביישנות.
עם סיריוס אחרי שנמלט,ביקור בהוגסמיד,הארי מנצח אחרי המשימה הראשונה בטורניר [חיוכו של הארי נעלם במקצת,וג'יני מיהרה להעביר תמונה] ,אחרי המשימה השנייה,בחופש הגדול בבית בלק...
הרמיוני מחתה דמעה כשהם הגיעו לתמונה האחרונה,בה הם בשנה השישית.הארי נתקף דחף משונה להקיא ולצחוק יחד כשראה אותו מחובק עם ג'יני.זוג מאושר.
הארי הביט על ג'יני,שהסמיקה במקצת כשראתה אותה מחובקת עם הארי.
הוא בהחלט רצה לחזור אלייה.הוא עדיין אהב אותה.
אבל...לא היה לו האומץ.
באותו הרגע הארי החליט לעשות מעשה.

                                                                                                        ~*~

"בי,הארי!מזל טוב!"
הרמיוני ורון התעתקו.ג'יני והארי נשארו לבד,עם לא מחשיבים את בילי,שהתרגלה למקום ונרדמה על הכורסא.
"טוב,אז...אממ...מזל טוב." גמגמה ג'יני.היא עוד הייתה נבוכה מן התמונה.
"ביי."
"ביי."
באותו הרגע הארי הרים ידיים.אבל כשלחצה על הידית של הדלת,יוצאת החוצה,הארי תפס בידה.
"ג'יני...חכי רגע."
ג'יני הסתובבה להביט בו במבט תוהה.
"כן?"
"אנחנו...צריכים לדבר."
"על מה?" שאלה אותו,חוזרת חזרה לסלון.
"על...מה שקרה.ומה שיקרה.ומה שקורה." ענה בהתחמקות.
"מה קרה?"
"את יודעת מה קרה." אמר לה הארי ופינה לה מקום ליידו על הספה.היא התיישבה לידו,ופתחה את האלבום.
היא פתחה בעמוד האחרון.
"אתה רואה את זה?" היא החוותה על הזוג המאושר-היא והארי, "תמיד חלמתי להגיע למקום הזה.להיות שייכת לך."
הארי שתק,ולא הניע שריר.רק הביט על ג'יני,שהייתה,מבחינתו,אלילתו.
"אתה מבין?אני עד היום חולמת על זה.מגיל תשע.תשע!" היא צחקקה.הארי התענג. "הארי,בוא נדבר בגלוי.מה אתה רוצה?"
"אותך."
שתיקה ליוותה את המילה הבודדה שהארי אמר.המילה נותרה תלויה באוויר.
"הארי."
אין קול ואין עונה.
"הארי?"
כלום.נאדה.
"הארי,תקשיב לי,ומיד.אני מכונה להתחיל מערכת יחסים אחרת ממה שהיה לנו בהוגוורטס.נו באמת!היינו בסך הכל בגיל הטיפש-עשרה,מה אתה רוצה?והמבחנים המחרובנים האלה שהיו לי.אני מוכנה להתחיל איתך משהו אחר,הארי,רק תן לי סימן!"
כשהארי נותר יושב כמו פסל,ג'ינ החליטה לעשות מעשה.היא תפסה את פניו בידייה,קירבה אותם לפנייה ולחשה לו:
"הארי,זה היה לפני ארבע שנים!עכשיו הכל בסדר.וולדמורט לא כאן,הנשמה שלך נקייה,ולכל הרוחות,אנחנו בני עשרים!"
ג'יני הייתה על סף ייאוש ובהלה.הארי לא זז,רק הביט בה,והמבט היה הדבר הראשון שהראה הוא בחיים.זוג עיניים ירוקות,שהביטו באלה של ג'יני,היו מלאות פירות אהבה לג'יני.
ג'יני תפסה את פניו יותר חזק ואמרה בקול צלול ורם, "הארי,אני אוהבת אותך.ועם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי שסוף סוף תבין אותי,אז אני אעשה אותו בכל מחיר."
הארי הרגיש כאילו מישהו העביר מעליו קרן טהורה של שמש שחיממה את עורו.
היא אוהבת אותו עדיין.
ג'יני הורידה יד אחת מפניו של הארי,לקחה את האלבום שהיה פתוח עדיין עם התמונה האחרונה והראתה את התמונה להארי.
"ככה אני רוצה שיהיה היום.כמו באלבום תמונות."
הארי לא התאפק ונישק אותה.
בילי הביטה בהם בעניין.

תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!