לנדום

פרק שני/הודו העתיקה

לנדום קרא לאימו בשמה והיא החזירה קול ואמרה:

"כן חמודי?" 
פיוו. זה לא קרה באמת. ואז הוא הסתכל על השעה. אויי לא, בית הספר התחיל כבר לפני שעה. הוא התארגן, התלבש, התקלח ורץ לסלון. הוא ראה את אימו ואביו מחויכים יושבים בסלון עם מישהו מוזר לחלוטין שעל בטוח הודי לפי הלבוש המוזר שנראה כמו שמלה לבנה ובכובע המכורבל שלו שהיה נחש אמיתי בצבע שחרחר. גם הוא חייך כשראה את לנדום. 

"מה קורה פו?" שאל מופתע. "אני לא צריך ללכת לבית הספר?" שאל בהפתעה והוריד את תיק הגב שלו מגבו מבולבל.

"כמובן שכן." אמרה לו אימו. "אבל בבית ספר....אחר." מצאה לבסוף אימו מילה מתאימה. ללנדום ממש לא היה אכפת מההודי המסריח שישב מחויך אליו. הוא רתח. 

"העברתם אותי לפניימיה מפני שאין לי חברים!?"

"לא ממש.." אמר לו אביו. "בוא,שב איתנו ונסביר לך הכול."

"אני לא רוצה ללכת לפנימיה!" אמר מאוכזב וכעוס גם יחד. "גם ככה המצב שלי חרא בלימודים וחרא עם הכיתה שלי,אל תגרמו לי לשנוא את החיים שלי עד כדי כך!"

"זו לא פניימיה." אמר ההודי. "אל תדאג. בוא, שב לידי ואני יסביר לך."
לנדום הותח על הכורסא לא ליד ההודי ולא ליד אימו ואביו בקצה השני. 

"איך קוראים לפנימיה?" שאל בכעס.

"זו אינה פניימיה." אמר ההודי. "זה קצת קשה להסביר. אבל אני מניח שתבין. קודם כול, ברוכה הבאה, מצאנו בך שבב קסם הודי מהמשפחה חסרת קסם הודי האנושית שלך. סבא רבא שלך היה קוסם הודי דגול. הוא היה מנהל בית הספר "לוצי" לקוסמים הודי הכי טוב שהיה אי פעם בלוצי.."

"מה יש לי?" אמר לנדום בהפתעה וראה שהוריו רק מחויכים.

"טוב. אז ככה. רצינו להעיר אותך עוד חצי שעה,אבל אים כבר קמת, מה טוב. אים כך, אוכל להסביר לך את שמונת הבתים."

"על מה אתה מדבר?" אמר לונדום. "אין כזה דבר קסם ובבודאי שלא 'קסם הודי'."

"רוצה הוכחה?" אמר ההודי ולנדום הינהן. ההודי קם על רגליו,הוציא חליל מעץ ושאל את לנדום:

"מה אתה הכי הכי רוצה?"
לנדום השליל אים ראשו. אין לו מושג מה הוא רוצה.

"טוב, כמו כול בן אדם שפוי,אתה רוצה כסף.האין זאת?"
לנדום חשב שהוא הוליך להוציא לו סתם מטבע מהאוזן או משהו כזה ורצה להראות להוריו שהוא סתם קוסם מסיבות עלוב. אז הוא הינהן. ההודי לקח את חלילו מהסלון, אמר מילת לחש בלחשוש קטן שאף אחד לא הצליח לשמוע והחליל זהר בצבע שחור. הוא שינה צבע לשחור. ההודי חייך. "מוכן?"
לנדום הינהן. זה התחיל לסקרן אותו. איך החליל שינה צבע? אבל מה שקרה היה הרבה יותר מפתיע.ההודי החל לחלל  בחלילו השחור ועשרות על גבי עשרות של שטרות של מאה דולר הציפו את החלונות מהסלון אל הסלון במכה אחת. ואז הגיעו אלפים מהחלון ופרצו במכה חזקה ורחבה. לנדום היה בשוק. אלפי שטרות של מאה דולר לנגד עיניו יצאו מכול החלונות האפשריים מהבית בכמויות אדירות. זה היה נראה כמו גשם ענקי של שטרות של מאה דולר בביתו. הוא התרגש ושמח גם יחד. איך זה הגיוני? האים הוא באמת קוסם כלשהו? לנדום צחק בקול. יכול להיות שגום הוא יצליח לעשות זאת. ההודי הפסיק לחלל והשטרות הפסיקו לזרום. בעודו מתנשף ואימו רצה להביא להודי כוס מים, לנדום חייך חיוך ענקי ורחב שחשף את השיניים. לאחר חמישה-שישה כוסות מים הם התיישבו שוב על הסלון אחרי שאימו העיפה את כול השטרות אל הרצפה.

"נראה לי שלא תצתרכו לעבוד יותר בעשרה השניים הבאות." צחק ההודי. אימו ואביו של לנדום חייכו אל ההודי בשמחה. "ועכשיו, לנדום, אתה מאמין לי?"

אחרי הסבר מפרח על כול הבתים (צניוס,ליוס,דריוס ובכרס), נתן ההודי ללנדום חליל חדש ונתן לו שק מטבעות זהב.הוא הסביר לו שזה כסף הודי קסום עתיק וזה בערך יספיק לו לחודש לקניות וכדי לזכות בעוד כסף יצתרך לעזור לביתן שעליו ישתייך. אימו אספה את כול הכסף מכול הבית וקפצה מרוב אושר. 

"אוקיי..אני חושב שהבנתה. עכשיו הגיע הרגע. לטוס להודו."

"לטוס לאן?" שאל לנדום בהפתעה.

"להודו." חייך ההודי. "אבל לפני זה, שמי הוא דוריק. תזכור? דוריק. ואני חושב שימצא חן בעינייך שרוב התלמידות בבית הספר הטוב ביותר לקסם הודי יפיפיות."

"היי!" אמר לו אביו. "על מה דיברנו?"

"טוב..טוב..טוב." אמר לו דוריק וקרץ אל לנדום. "אני חייב לזוז אים הילדון. תן חיבוק לאמא ואבא שלך, לנדום, כי אתה תיפרד מהם לתשעה השנים הבאות בלימוד קסמים שכאלה."
לנדום התרגש. הוא נפרד בקלות מאביו ואימו ויצא החוצה אים דוריק. לנדום הבין למה אביו לא רצה שלנדום יהיה בקשר עם ילדה. אביו תמיד פחד שהוא לא ישים או ידבר על הוריו מרוב האהבה והרשה ללנדום רק בגיל שמונה עשרה כשיעזוב את הבית להתהאב. אבל למי אכפת באמת עכשיו מאבא? חשב לעצמו לנדום. הוא הולך ועוד איך להתחבר. אהה כן..הוא רק בן 14. 

"אז...איך נגיע?" שאל לנדום את דוריק. 

"זה פשוט." אמר דוריק וטפח על החליל שבכיסו. הוא הוציא אותו,לחש בלחשוש שוב מילת קסם וניגן בחליל ומיד ספינה בגובה שבעם מטרים וברוחב שמונים מטרים נגחה מהשמיים. לנדום היה המום. 

"אף פעם לא ראית סירה מעופפת?" שאל דוריק בהפתעה. לנדום הניד לשלילה בעזרת ראשו. "וואי וואי וואי..אתם בני האדם...ממש ממש ממש מוגבלים. תראה, גם תלמד בבית הספר לוצי איך להסיע סירה מעופפת,אבל אני בנתיים יסיע אותה,אה?"
לנדום חייך כשעלו והתחילו להמריא מעלה מעלה. הסירה הייתה ממש כמו סירת פיראטים בסרטים. הוא החזיק במעקה הברזל שבדפנות הסירה ונהנה מהעלייה של הספינה. ואז הוא ראה שיצאו גיצים שחורים ממנה. ואז דוריק התחיל לדבר על התפקידים בליצי.

"אתה כנראה תועה מה אני. הובכן, אני סגן מנהל בית הספר. וכול סגני בית הספר יש קסם שחרחר. לכול שאר הבתים יש צבע קסם ורדרד לבנות וכחלחל לבנים. ולמנהל, הובכן, יש צבע מוזהב בקסמיו. אל תדאג, אני כבר שנה שביעית בבית הספר ליצי. ואני יודע שיש בנות כוסיות..מניסיון."

"דוריק." שאל לנדום. "ואיך בדיוק ידעת שיש לי שבב של קסם?"

"רק שבב." אמר דוריק ולנדום התאכזב. "אל תתאכזב. לכול תלמידי השנה הראשונה של בית הספר ליצי יש שבב של קסם. בהמשך, הוא יתפתח. אבל בנתיים, תאלץ להיות ככה. אבל, אל תדאגה, גם השבב הזה אים תשקיע יוכל לזמן כסף מהאוויר." דוריק הסיט את מבטו מההגה וחייך אל לנדום. מיד לאחר שנייה המשיך לנסוע. "הינה..הגענו."
דוריק נחת בעוצמתיות על האדמה והם הגיעו לשוק ענקי שמוביל אל בקתה ענקית שהיא כולה..טוב...מחול.השווקים היו אדירים, והחילו אלפי דברים. חפצים, שרשראות, נשקים, אפילו, שטיחים מעופפים. לזה הוא פשוט לא האמין כשעבר מעליו שלושה אנשים בשטיח מופעף. כשלנדום דוריק הגיעו לבקתה הרחבה שאל דוריק את לנדום:

"מוכן להרפתקה?"

הפרק הקודם