אבן הגורל

פרק ראשון/ביום האפל ביותר שנראה על פני הווגורטס

"הארי!" צחקה עליו הירמוני. "אין סיכוי שתצליח לשנות את הצלחת לכלב ככה. תאמר לוגניוס. לא לאגניוס."

"זה מה שאני אומר!" התעצבן הארי. "לאגניוס!" אמר הארי והצניף עם השרביט שלו בנפנוף ידיים שוב בצלחת. דבר לא קרה.

"אווף איתך!" צחקה הירמוני. "תסתכל. לוגניוס." אמרה הירמוני והניפה בקלילות את שרביטה והצלחת הפכה מיד לכלב.

"מחר יש את המבחן!" התעצבן הארי. "אני אכשל בזה!"

"אתה לא חייב לעשות כלב!" אמרה לו הירמוני בפנים רציניות. "אתה יכול להפוך את הצלחת הזו לאיזה חייה שתרצה. אפילו לנמלה. רק לחייה מסוימת. ותאמר את הקסם נכון לשם שינוי."

"אבל אני לא יודע עוד קסם חוץ מלהפוך צלחת לכלב!" התעצבן הארי.

"טוב,גם אותו אתה לא יודע מי יודע מה...תשמע. לוגניוס. לו ו-גניוס. מה כול כך קשה בזה? חוץ מזה,אני עושה דבר הרבה יותר קשה כדי לקבל ציון גבוה יותר."

"מה?" שאל הארי מסוקרן.

"הובכן." אמרה הירמוני ובקלילות ידיה החזירה את הכלב בחזרה לצלחת. "אנאתפורומטריוס!" אמרה הירמוני בקושי והצניפה בשרביטה בכוח אל עבר הצלחת. הצלחת התחילה להתנוענע, ואז שינתה צורה לדרקון ענקי בגודל חמישה מטרים ורוחבו שלושה מטרים.צבעו היה אדום כדם והוא נעמד על ארבע רגליו ונשף אש חלושה על שינהם והם התרחקו ממנו. "רואה?" אמרה.

"תלמדי אותי!" אמר הארי בהתרגשות.

"קודם תהפוך צלחת לכלב." אמרה הירמוני והחזירה את הדרקון הענק לצלחת בודדת. "תנסה."

"אנאתפורומטריוס!" אמר הארי בקלילות בנפנוף שרביטו והצלחת שינתה צורה לדרקון ענקי בדיוק כמו של הירמוני. הארי צחק ציחקוק אחד גדול. הירמוני הייתה מופתעת.

"איך הצלחתה?"

"אין דבר העומד מפני כוח הרצון." אמר לה הארי וחיוך ענקי עלה על פניו.

היום היה יום קודר. כולו היה חשוך מהבוקר ובית הספר נאלץ לפתוח את כול האורות של בית הספר של הערב. היה אסור לצאת החוצה, מי יודע מה יהיה שם ולמה היום נראה כול כך קודר. גשם עז ירד בחוץ. הם עשו את מבחניהם והירמוני נכשלה ויצרה במקום דרקון קרפדה. והארי, דווקא הצליח. פרופסור מקגונגל מחאה כפיים על השינוי, ונתנה עוד חמישה עשר נקודות לבית גריפינדור בזכותו. "דמבלדור עוד ישמע על זה." אמרה פרופסור מקגינגל בהתרגשות וקינחה את אפה מהתרגשות. זה היה המבחן הכי טוב של הארי מכול השנה. הוא קיבל קס"מ פלוס. זה  פשוט, מדהים. הירמוני התאכזבה מאוד היום. היא ניסתה את היצור הכי חזק והכי קשה שלמדו שחשבה שאף תלמיד לא יצליח ליצורו חוץ ממנה ולזמן אותו בקושי היא נכשלה בגללו. אים הייה לה יום טוב,עכשיו הוא נהרס. הארי הסתובב בחיוך ענקי כול היום. הוא והירמוני הלכו אל העולם הראשי לארוחת הצהריים שבה רון היה.

"איפה היית?" שאל הארי בתדהמה. "אתה לא תאמין,קיבלתי קס"מ פלוס בשינוי צורה!"

"יופי." אמר רון מדוכא. "כול הכבוד."

"למה אתה עצוב?" ניגשה אליו הירמוני.

"חברה שלי עזבה אותי." אמר רון באומללות. הירמוני ניסתה להסתיר את החיוך הענקי שעל פניה. היא חיכתה כבר שנתיים שהיא תעזוב אותו שגם לה יהיה איזשהו סיכוי עם רון.  הירמוני התאהבה בו.

"אל תתאכזב." אמר לו הארי וטפח בכתפו. "יש טובות יותר."
הירמוני חייכה חיוך כזה ענקי שהארי לא הבין מה קשור חיוך למצב נפשי רע של הידיד שלנו.

"תקשיב, תתעודד. ותגיד, אתה לא לומד שינוי צורה?"

"אני כן..לומד." אמר רון בעצב.

"ידעתי שאתה לומד!" אמר הארי. "אז איך זה שלא הגעתה לאף שיעור יחד איתנו ולא הגעת למבחן המסכם של כול הקבוצות יחדיו?"

"אני פשוט לא איתכם באותו קבוצה." אמר רון בעצבות מחברתו לשעבר. "ולא הגעתי לבחינה בגלל היום המחורבן הזה!"

"תתעודד." אמרה לו הירמוני. "יש בחורות טובות..הרבה יותר." והיא קרצה אל הארי. הוא עדיין לא הבין.

"טוב..אממ...נראה לי שיש לי צפרדע שוקולד בכיס...רגעע..." הארי חיטט בכיסו הארי ולבסוף מצא את צפרדע השוקולד. הוא הושיט אותו לרון. רון הביע חיוך קלוש אל הארי:

"תודה."

הארי והירמוני יצאו החוצה לחקור את השטח. כמובן שעים שרביטים שלופים.

"איך הולך שינוי הצורה של עצמך לחתול?" שאל הארי את הירמוני שקוראת בספרים כמו משוגעת אז היא בטוח יודעת.

"לוקחי." אמרה. "פשוט וקל, לוקחי. ושתרצה לחזור לאדם פשוט תאמר בחזרה לוקחי ותהפוך מחתול לאדם. ואל תדבר איתי היום על שינוי צורה-זה עושה לי כאב בטן."
"לוקחי.." חשב לעצמו הארי בקול רם ואז תקפו אותם חמישה עשר אוכלי מוות.

		הפרק הבא