המבוך

עליתי על הכלב והתחלנו ללכת לכיוון הגינה. היא הייתה מדהימה!
היה שם נהר, פרחים, עצי נוי, עצי פרי ועוד המון פסלים.
ירדתי מהכלב והמשכתי ללכת לתוך הגינה. הלכתי עד שהגעתי לאגם קטן, עם מים מתוקים. עשיתי לי כרית מהעלים שם והלכתי לישון.
כשקמתי בבוקר הלכתי לעץ וקטפתי וכמה תפוזים לי, ותפוחים לכלב.
"אני אקרא לך לאקי, כי זה מזל שמצאתי אותך" אמרתי.
אחרי שהסתובבתי קצת עם לאקי בחצר הענקית הזאת, התחלתי לשמוע קולות. לאקי היה מאחורי עצים, ואני הסתתרתי מאחורי שיח והקשבתי לשיחה.
"אחד ברח עם סוס" קול אחד אמר.
"הוא לקח עוד משהו?" שאל קול אחר.
"לפי מה שידוע לנו כרגע, לא. אך מישהו אמר לנו שהוא ברח לכיוון הבקתה."
"אז בוא נלך לשם מהר. רק נקווה שהכלב טרף אותו. אם לא, אני עורף את הראש שלו"
"של הכלב?"
"של הילד, אידיוט"
למזלי הם הלכו מבלי ששמתי לב. אך הייתה בעיה אחרת. נכנסתי לחצר הארמון בחזרה.
אם אנחנו בחצר הארמון, כנראה שבאר המים הקסומה נמצאת לא רחוק מכאן. אני אלך לשם, אקבל נבואה וכך אדע לאן להמשיך. אז התחלתי ללכת לכיוון השמש. אם עכשיו בוקר, אז השמש במזרח ולשם אני צריך להגיע.
לאחר חצי שעה של הליכה הייתי במרחק כ-100 מטרים מהבאר. אבל לפני שהגעתי, פתאום בא אלי מפלצת בגובה 5 מטרים. היה לה פרצוף של דרקון, גוף של עטלף, ורגליים של תרנגול. אך היא לא ירקה אש כמו דרקונים רגילים, אלא נשפה קרח. זאת מאריאנה, שומרת הבאר.
לא היה לי כל כלי נשק מלבד החרב הקטנה שלי העשויה כסף. היא תהרוס אותה בשנייה. אבל לא היה לי מה להפסיד. כי למזלי, אני הייתי יותר זריז.
רצתי מתחת לגוף שלה ונשארתי שם. לכל מקום שהיא עופפה, אני הלכתי מתחתיה. אך שחכתי דבר אחד קטן, היא יכולה גם להפסיק לעוף וללכת.
היא התיישבה והספקתי להתחמק, מלבד יד שמאל. כל היד שלי התחילה לדמם.
לקחתי את החרב שלי וזרקתי אותה לכיוון הפנים שלה. פגעתי לה בין העיניים, והיא היטשטשה.
בזמן הזה, צעקתי: "לאקי, תקוף!"
הוא זינק על מאריאנה והפיל אותה. אך היא לא נכנעה. 
רצתי לקחת את החרב שלי, אבל מאריאנה הזיזה את החרב לכיוון השני והעיפה אותי בבעיטה. בזמן שהיא הייתה עסוקה בי, לאקי תפס לה את היד עם ראש אחד, את הבטן עם הראש השני ועם הראש השלישי תפס לה את הצוואר.
"נכנעת, מאריאנה?" שאלתי
"מגיע לך את הזכות להשתמש בבאר. אתה צריך טיפת דם ממני ולשים אותה בתוך הבאר."
לקחתי את החרב שלי ועשיתי לה חתך קטן באצבע. לקחתי טיפת דם והנחתי אותה בתוך הבאר.
פתאום היה כיתוב בצורת דיו על המים והיה רשום כך:
צפונה תפנה, לממלכה הקסומה
הדרך קשה, אך גם קלה
מול הקשה ביותר תתמודד
ואת הגבורה, תאבד

הפרק הקודם		הפרק הבא