לורן - מגלה את העתיד!

"רצתי, קפצתי, והתגלגלתי!" דקלמה קלי, אחותה של לורן את השיר מ"פים-פם-פום".
"הו, תשתקי כבר." גערה בה לורן.
"לא רוצה, ולא רוצה!" צחקקה בקול.
"אמא! היא מפריעה לי ליקרוא את "הארי פוטר"!" צעקה אל עבר המסדרון.
"אמא!" חזרה לורן. "צאי מהחדר, מיד!" ציוותה, ודחפה את אחותה הקטנה.
"אני בספר השביעי עכשיו, ואני לא אתן לך להרוס לי את זה!" איימה. קלי יצאה במהירות מהחדר.
עוד עמוד אחד... רק עוד עמוד אחד וגמרתי את הספר הזה... חשבה.

* * *
 * *

"גמרתי וגמרתי! גמרתי וגמרתי!" חגגה לורן.
"את מה? איך להיות לוזרית בדרגה ראשונה?" שאלה קלי. לורן הוציאה לה לשון
וקלי הוציאה לה בחזרה. "אמא, אני הולך אל אמה, טוב?" שאלה.
"תודה." אמרה בלי לחכות לתשובה. היא יצאה בקפיצות ודילוגים. היא סיימה את "הארי פוטר"!
סוף סוף!
בום
לורן נפלה. היא קמה במהירות, משפשפת את ברכיה. היא נפלה ממקל עץ, מחודד בקצהו.
היא הרימה אותו בחיוך. מושלם! חשבה. היא כיוונה את המקל אל ביטנה ואמרה: "מובּ‏יליארבּוּס!"

* * *
 * *

הארי, ורון עלו אל הרכבת, מצאו תא פנוי, והתיישבו בו.
הארי לא האמין לזה, הוא סוף סוף עוזב את הדארסלים, אל מקום שבו יהיה רחוק מדאדלי השמן.
רון התחיל להסביר על סוכריות "בטסי בוטס בכול הטעמים." שלפתע נערה בגילם הופיעה.