עד שהאהבה הפרידה בינינו

בס"ד
היי אנשים! יש לי רק שאלה אחת. לאן נעלמו כל המגיבים של הפרולוג בפרק הקודם?! היו בקושי 6 תגובות!!! אני מתחננת תגיבו!!!

מוקדש לאנבת!
פרק 2: ליאן הורסת או מצילה מסיבות?

"בוקר טוב!" אמר ג'יימס בחיוך והתיישב לידי.
"היי!" אמרה לו אנג'. היא הייתה שלווה נינוחה, רעננה, צוהלת ומלאת שמחת חיים כמו תמיד. לא ראו עליה שרק אתמול חבר שלה נפרד ממנה. ג'יימס הסתכל עליה המום, משך כתפיים וחייך אליה.
"אז אל," הוא אמר. "מה חדש בחייך הנטולים שמחה וצחוק?"
"למה נטולים שמחה וצחוק? זה שאני לא צוחקת מהדברים המפגרים שאתה אומר ועושה, לא אומר שאני לא ילדה שמחה. להיפך, זה אומר שיש לי שכל, ואני לא כמוך נטולת שכל ותקווה להצליח!" הוא החוויר.
"אווץ' אחי לא הייתי מוותר!" אמר אד.
"אד תשתוק! עד שיש פעם אחת שמישהו נותן לג'יימס על הראש והוא מחוויר! תן לי ליהנות!" אמרה לו ג'ייד והתענגה על הרגע. ג'יימס החזיר את חיוכו לפרצוף.
"שאלתי מה נשמע אל?" הוא חזר שנית. רק שהפעם לאט יותר.
"אין שום חדש. אתה מנג'ס לי והורס לי את היום, אין לי כוח לשטויות שלך, חיים בהוגוורטס, הכל שגרה!" הוא צחק.
"המומחיות שלי היא להרוס לך את היום אל."
חייכתי חיוך מזויף. "מתי תפסיק לקרוא לי אל?"
"אמ... לא יודע. משהו כמו אף פעם!"
"תודה."
"מ ש ע מ ם  ל י ! ! !" אמר דין.
"אני צריך ח ו פ ש!" אמר אדמונד [אד].
"רק התחלנו את הלימודים." אמרה רוזלין.
"וכבר אין לי כוח! מזל שיש את השיעור של בינס. לישון קצת!" כולנו צחקנו.
"מסיבה!" אמר ג'יימס ודפק על השולחן. "זה מה שאנחנו צריכים!"
"מסכימה לגמרי!" אמרה אניה. כולנו התחלנו להסכים עם ג'יימס.
"איך אנחנו מוציאים את זה ממקגונגל, השד יודע!"
"את אוהבת להרוס לי פנטזיות?!" שאל ג'יימס.
"כן!"
"לכי את לדבר עם מקגונגל!, אמרה לי אנג'.
"כן, לכי את לי!" הסכים סטפאן.
"למה אני?!"
"הלו? חוץ ממך אף אחד מאיתנו הוא לא התלמיד המועדף על מקגונגל! רק את!"
"לא הולכת לבד!"
"אני אבוא איתך!" אמר ג'יימס. הסתכלתי עליו במבט של מה-אתה-עושה-אידיוט?!
"סוף-סוף אקשן במקום הזה!" אמר לאון. נאנחתי.
"נו, למה אתם מחכים?!" שאלה אנג'.
"עכשיו?!" שאלתי.
"ברור!" הסתכלתי על כולם בתחינה. כולם רצו שאני אלך למקגונגל. עכשיו.
"נו, מה כבר יקרה לנו???" אמר ג'יימס וקם אל עבר שולחן הסגל. נאנחתי וקמתי אחריו.
"היי פרופסור!" אמר ג'יימס בקול מתחנחן.
"שלום רב פוטר."
"פרופסור יש לנו שאלה..." אמרתי לה.
"שאלו אותה מיס גרין."
"אנו יכולים לערוך מסיבה?" שאל ג'יימס. למה הוא לא השאיר לי את הדיבורים?!
"לא."
"אבל..."
"בלי אבל פוטר. לא וזהו."
נשמתי עמוק. הגיע הזמן להשתמש בכושר הנאימה שלי. "פרופסור." היא התכוונה לעצור אותי. "תקשיבי בבקשה למה שיש לי להגיד! תודה. אני יודעת שזאת רק תחילת שנה, אבל אנחנו כבר משועממים. אנחנו כל הזמן עם האף בספרי הלימוד [ג'יימס בא למחות ואני דרכתי לו על הרגל]. היציאות להוגסמיד עוד טיפה משחררות ונותנות לנו חופש מהלימודים. אבל זה לא מספיק לנו. מסיבה תשחרר את כולנו ותיתן לכולנו להוציא את כל המתח מהלימודים. אחריה יהיה לנו הרבה יותר כיף ללמוד." הפרופסור הביטה בי במבט בוחן.
"אוקי מיס גרין, שכנעת אותי. אתם יכולים לארגן מסיבה. אבל-"
"למה תמיד יש אבל?!" לחש לי ג'יימס.
"- יש לי 2 תנאים. תנאי ראשון זה יהיה לשנים שישית ושביעית ביחד."
"אם זה אין לי בעיה. התנאי השני..."
"רק אתם, שניכם מארגנים את המסיבה."
"מה?!" התרתחתי. אני, צריכה לשתף פעולה עם האידיוט הזה?! "למה?!"
"כי אתכם דיברתי, ורק עליך... כלומר על שניכם אני יכולה לסמוך."
"אבל..." באתי למחות.
"בלי אבל ובלי חבל. או שאתם מקבלים את שני התנאים או שאין מסיבה."
"לי אין בעיה עם התנאים האלה. אני דווקא סבבה לגמרי. עם שניהם. שתי שכבות גיל מגריפינדור זה סבבה לגמרי!" אמר ג'יימס.
"כנראה שהבנת אותי לא נכון מיסטר פוטר." אמרה הפרופסור. "זה לכל שנה שביעית ושישית."
"כולל סלית'רין?!"
"כמובן מיסטר פוטר!" ג'יימס החמיץ פנים.
"ואל תשכחו להודיע לי מתי. קדימה. למיטב זכרוני עוד 15 דקות יש לכם שיעור!" חזרנו אל עבר השולחן.
"נו?"
"מה היא אמרה?!"
"יש?"
"אין?"
"נו דברו כבר!!!"
"אוקי חברים," אמר ג'יימס. "אני לא יודע איך להגיד לכם את זה אבל יש מסיבה!!!" כולם התחילו להריע. כול האולם הסתכל עלינו במבט שאמר נפל-להם-יותר-מבורג-אחד... אבל לא היה אכפת לנו.
"אבל זה לכול תלמידי שנה שישית אימפריה! [מריעים] ושביעית. מה שאומר שלצערנו גם סלית'רין ישתתפו במסיבה..."
"אחי, אל תיתן להם להרוס לנו את הרגע. הרי יש לנו מסיבה! ואני כבר חשבתי שנשאר באווירת כלא אזקבאן פה כל השנה!!!" צחקנו והרענו כאחד.
"אני אחראית על המוזיקה!" אמרה אניה.
"אנחנו על עיצוב האולם!" אמרו בל וג'ייד.
"אוכל!" אמרו סטפאן ואד.
"חברה, עם כל הכבוד לרוח ההתנדבותית ויש הרבה כבוד. התנאי של הפרופסור היה  שרק אני ואל נארגן. הכל."
"אוף..." אמרה בל.
"באמת באסה... אבל העיקר שיש מסיבה!!!" צרח סטפאן. כולנו מחאנו כפיים.
"בהצלחה עם האידיוט..." לחשה לי ג'ייד.
"אני לא מבינה מה היה הקטע של מקגונגל להצמיד אותי אליו! למה דווקא הוא?! אין עוד בנים בעולם?!?!"
"משתתפת בצערך..."
"היי אל. מחר תבואי לחדר שלי. נתחיל לארגן." אמר ג'יימס.
"ממש צהלה וששון לכל ילד בלון..."

כוווווווווווווווווווווווווווווולם מגיבים! אין סלקציה ואפליות!!! אני מרשה לכם!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא