חלום שהתגשם

היי זה הפרק השני וכותבות הפיק הם אני ( ~הרמיוני השווה ~ ) ואחותי (הרמיוני השווה והיפה )

ליבי התחיל לפעום במהירות. זה הרגע אליו חלמתי כל כך הרבה זמן. 'אני לא מאמינה שזה קורא לי סוף סוף!' חשבתי לעצמי.
שקעתי במחשבותיי, שוכחת לגמרי מהכוכב והעשן המוזר עד שהרגשתי כאב בצלעות.
ליטל תקעה לי מרפק בצלעות והצביעה על העשן בלי מילים.
העשן התחיל להתגבש לצורה של אדם זקן עם גלימה וכובע מחודד. בחדר של בת דודתי עמד דמבלדור בכבודו ובעצמו.
הוא נראה בדיוק כמו שרולינג תיארה אותו. אדם זקן עם זקן כסוף ומשקפי חרמש אשר על פניו הבעה שמחה ועליזה.
" שלום לכן בנות," חייך דמבלדור כאילו שהכיר אותנו שנים רבות, " שמי אלבוס דמבלדור ואני מנהל ביה"ס – "
" הוגוורטס!" אני וליטל השלמנו אותו.
דמבלדור חייך. "נו, אתן באות או שארוחת הצהריים תהפוך לארוחת הבוקר של מחר?" צעקה דודתי.
"כדאי שנרד להסביר הכל לאמהות שלכן, הם בטח יהיו מופתעות." צחקק דמבלדור.
החלפתי מבטים עם מיטל והנהנו.
כאשר ירדנו האימהות נדהמו.
"אלבוס דמבלדור?" אמרו השתיים.
" שלום." חייך אליהן אלבוס.
"לא יכול להיות הן–" דמבלדור סימן להם להשתתק.
"אנחנו מה?" שאלנו ביחד.
"את זה תגלו כבר בעתיד..." דבמבלדור ענה בחיוך.
"כפי שידוע לכן, לבנותיכם מלאו 11 שנה ולכן הם יוכלו ללמוד בהוגוורטס–"
"דמבלדור?" אבי ודודי נכנסו לחדר וקטעו את דמבלדור.
"שלום גם לכם ג'יימס ודניאל." ענה דמבלדור ולחץ את ידם.
בת דודתי ואני היינו המומות.
"ממתי יש לנו קשר לעולם הקוסמים?" שאלנו אך כולם התעלמו.
"הוגוורטס ישמח לקבל את בנותיכם אם האפשרות שיחזרו הביתה בחגים הישראליים." המשיך דמבלדור.
"ו... דרך אגב, האגריד יבוא לאסוף אתכם מחר ולקחת אתכם לסמטת דיאגון. אני ממליץ לכן לישון היום טוב כי מחר יהיה יום סוער!" סיים דמבלדור הוא פנה לכיוון הדלת, ונעלם עם העשן והתעופף לשמיים בצורת כוכב.

הפרק הקודם		הפרק הבא