סיפורו של סלאזארפיקצר

הלגה האפלפאף, סאלאזאר סלית'רין וגודריק גריפינדור ישבו בחדר המנהלים בבית-הספר הוגוורטס לכישוף לקוסמות. בין גריפינדור לסלית'רין התנהל וויכוח סוער.

"סלאזאר, תעשה לי טובה ותשתוק!!!" שאג גודריק גריפינדור.

"גם אני מנהל פה, גריפינדור!!! ואני לא רוצה שטינופת כמו בוצדמים וחצויי דם יילמדו בית הספר שלי!!!" שאג סלית'רין על גריפינדור.

"הבית הספר שלנו." תיקנה אותו האפלפאף, שישבה על שרפרף בעל ארבע רגליים. סלית'רין הניף את ידו כמחאה, והיא השתתקה.בדיוק אז נפתחה הדלת, ומכשפה יפת-תואר לבושה בכחול וברונזה מיהרה להיכנס לחדר, צמתה הארוכה והחומה מתנפנפת  אחריה. בידה הייתה מצנפת חומה עם קרע.גם בגלל זה סלית'רין שנא את גריפינדור, כי גם הוא חיזר אחרי רוונה.שניהם חיזרו. אבל היא בחרה בו, בגודריק גריפינדור. אהבתו של סלאזאר לרוונה הייתה חזקה מתמיד, והוא היה נחוש בדעתו לכבוש אותה.

"סיימתי! סיימתי!" צהלה רוונה רייבנקלו. היא הרימה את המצנפת גבוה מעל ראשה.הלגה האפלפאף הריעה.גודריק נשק לה על הלחי. ורק סלאזאר לא זע ממקומו.הנה עוד משהו שהם החליטו בלעדיי.חשב סלאזאר. הוא הסתכל על הקמיע שלו תלוי על חזהו, זה שהאות S מסתלסלת עליו. הוא פתח אותו, ובפנים ראה תמונה של רוונה ושלו, מחובקים למעשה, זו הייתה תמונה של כל ארבעת המייסדים,אבל את הלגה וגודריק הוא גזר והשליך.

"מה סיימת, רוונה?" שאלה הלגה, ולגמה מהספל המיוחד שלה, בעל השתי ידיות. סלאזאר חיבב גם אותה, אבל לא ברמות של רוונה. שיערה היה בלונד סמיך, ופזור על כתפיה. עיינה היו בצבע דבש בהיר, וגוון העור שעל פניה שחום מהשמש. לעומת זאת, לרוונה הייתה צמה ארוכה מאוד וחומה, שתמיד היה קלוע בה סרט כחול.עיניה כחולות בהירות, ופניה בהירים.

"את מצנפת המיון!!!" צהלה רוונה. היא ניחה על השולחן הגדול במרכז החדר את המצנפת החומה.

"תדגימי." פלט סלאזאר.

"הנה." אמרה רוונה והניחה את המצנפת לראשה.היא פתחה את הקרע שלה, ולתדהמת יושבי החדר, היא גם צעקה "רייבנקלו!!!"

רוונה העבירה אותה על ראש כל אחד מהם. ןכשהמצנפת קראה 'האפלפאף',הלגה התמוגגה,והחליטה שהיא משאירה את המצנפת לראשה, והיא התמוגגה כל פעם שהיא קראה 'האפלפאף'.

"רק תארו לעצמכם, עוד שבוע 'הוגוורטס' יפתח לקהל הרחב!" התמוגגה הלגה.המצנפת קראה 'האפלפאף' עוד פעם.

"כן, זה ממש חלום שמגשם," נאנחה רוונה. גריפינדור חיבק אותה.

"מי ייתן ואנחנו ניהיה הבית-ספר הכי טוב יקום!" קרא.

סלאזאר פלט נחירת בוז. כולם ידעו שגם הוא מאוד מתלהב, אבל לא מראה זאת.

"מה קרה, סלאזאר?" שאלה רוונה בחשש. סלאזאר ניסה לשמור על קור-רוח, אבל לא הצליח. הוא מצא את עצמו צורח על כולם.

"...לא רוצה שבוצדמים וחצויי דם ילמדו בבית הספר הזה!!! החלטתם המון דברים בלעדיי, ואני מנהל בדיוק כמוכם!!! והמצנפת הזאת-" הוא החווה לעבר הלגה שעל ראשה היתה המצנפת, "היא משהו שרק אתם אישרתם!!! אני לא מנסה להכחיש שזה רעיון רע, אבל יכולתם לומר לי!!!!" שאג סלאזאר. הוא יצא בכעס מהחדר.הוא ירד במדרגות האבן, וחשב.אני צריך משהו שיהרוג את כל המזוהמים, גם אחרי מותי. הוא חשב וחשב, והחליט.הוא ירד לחדרו שבמרתפים,  ועבר עלפ פני החדר שעתיד להיות חדר המועדון של סלית'רין. הוא המשיך בדרכו, ופתח דלת סמוכה. הוא נכנס לתוך חדרו, שהיה מלא בגוגולות ודברים אחרים שהלגה ורוונה החשיבו ל'מגעיל'. הוא פנה אל ארגז גדול ומצופה טחב, ופתח אותו. הוא לחש בלחשננית.

"תצאי, מתוקה שלי, תצאי..." לחש סלאזאר. מתוך הארגז השתפלה נחשית קטנה וסכופה, באורך חצי מטר. סלאזאר גידל אותה כחיית מחמד.הוא הרים אותה וטמן אותה בכיסו. כעת הוא צריך למצוא מקום שבו היא תוכל להרוג. הוא הסתובב ברחבי הטירה,, וחיפש. הוא נכנס לשירותים של הבנות, ששם היה בור עמוק מאוד. הוא השתמש בכל כוחו כדי ליצור את חדר הסודות. בסוף, נטול כוח, הוא ריחף כרוח רפאים עד לתחתית הבור, ושם התיישב.

"בסי שלי, אני נשאר כאן עד למותי, כי אין בכוחי לעלות למעלה. תשארי פה, ומדי פעם תצאי כדי להרוג איזה טינופת חצוי.רק יורשי יצליח לפתוח לך את החדר..." אמר, שיחרר את הנחשית, ומת.

הנחשית ,הבסיליסק, הזדחלה והכירה את מקום מגורה החדש.

_______________________________________________________

" באסיליסק, אני יורשו של סלאזאר סלית'רין. שמי רידל, טום רידל. אני משחרר אותך, כמצוות בעלייך." אמר טום ושיחרר את הנחשית.

מירטל נרצחה.

_______________________________________________________

הארי ג'יימס פוטר פתח את חדר הסודות 50 שנה אחרי. הוא הרג את הבסיליסק, וחיסל את היומן, שכידוע היה הורקרוקס של הלורד וולדמורט.

_______________________________________________________